פסק-דין בתיק סק 56/05

הנשיא סטיב אדלר:

פתח דבר

     פעם נוספת מתגלגלים לפתחנו הליכים שעניינם הניסיונות להבראת עיריית רמלה. עתה בפנינו שתיים אלה: האחת, בקשת צד בסכסוך קיבוצי ובקשה לסעדים זמניים דחופים שהגישה המבקשת (להלן: הסתדרות המעו"ף), ושעניינן הליכי הפיטורין וקיצוצי השכר הנעשים בעיריית רמלה. השניה, בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב בה נדחתה בקשת הסתדרות המעו"ף להעברת הבוררת, עו"ד רנה גרוס, מתפקידה.

[2] תמצית העובדות הצריכות לעניין , הן אלה:

[א] בשנים האחרונות פקד את השלטון המקומי משבר כלכלי קשה. משבר זה לא פסח על עיריית רמלה (להלן גם: העירייה) אשר נקלעה לגירעונות תקציביים עמוקים ובתוך כך, גם לקשיים בעמידה בתשלומי השכר השוטפים לעובדים.

במטרה להתגבר על הקשיים האמורים חתמו הצדדים, החל משנת 1999, על סדרה של הסכמים קיבוציים שעניינם היה הבראת העירייה, ואף פנו להליך בוררות  בראשות מר שלום גרניט.  כמו כן, מנהלים הצדדים התדיינות ענפה בפני בתי הדין.

[ב] במטרה להוביל את העירייה לאיזון בתקציבה השוטף החל משנת 2006 ואילך, גיבשה עיריית רמלה אל מול משרד הפנים, בסוף חודש יוני 2004, הסכם להסדר הבראה ברשות לשנים 2004- 2006 (להלן: תוכנית הבראה). בסמוך לאחר חתימת תוכנית ההבראה החל להתנהל בין הצדדים משא ומתן על יישומה, אולם הוא לא צלח ועל כן הופסק. לאחר חתימת הסכם העקרונות להבראת הרשויות המקומיות בחסות בית דין זה, ביום 11.11.2004 (להלן: הסכם העקרונות), חודש המשא ומתן בין הצדדים וחילוקי הדעות הועברו לוועדה פריטטית, בהתאם להסכם העקרונות. משלא הושגה בין הצדדים הסכמה גם בוועדה הפריטטית, החלה עיריית רמלה לפטר עובדים ובתגובה, הגישו הסתדרות המעו"ף וועד עובדי עיריית רמלה לבית הדין האזורי בתל-אביב בקשת צד בסכסוך קיבוצי למניעת הפיטורים. מותב ברשות השופטת הראשית פוגל, החליט להעביר את חילוקי הדעות בין הצדדים להליך בוררות , בפני סגנית הממונה הראשי על יחסי העבודה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, עו"ד רנה גרוס. זאת, בהתאם לקבוע בהסכם העקרונות. ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נדחה.

     הליך הבוררות, אשר כפי שקבעה הבוררות בפסק הבוררות הסופי "היה ארוך ומתיש", הסתיים בשני פסקי בוררות, האחד מיום 23.6.2005 והשני מיום 4.12.2005 בהם, בין היתר, הורתה הבוררת על פיטורי עובדים, ניוד עובדים וקיצוצים נוספים.

[ג] ביום 21.11.2005 ובטרם הסתיים הליך הבוררות, הגישה הסתדרות המעו"ף לבית דין זה את בקשת הצד בסכסוך קיבוצי שבפנינו, במסגרתה היא עותרת, בין היתר, כי נורה על הקפאת כל הליכי הפיטורים בעיריית רמלה וכן על הקפאת הפחתות השכר; נורה על הקפאת הליך הבוררות; נצהיר, כי נוכח ייחוד הכספים שהתקבלו מהנפקת אגרות החוב, אין צורך בפיטורי עובדים נוספים; ונצהיר, כי מוצה היעד הכספי של צמצום כוח אדם על פי תוכנית ההבראה של עיריית רמלה. לחילופין, התבקשנו לקבוע מהו היעד של פיטורי העובדים בהליך הבוררות בפני עו"ד גרוס. בהחלטתי מיום 21.11.2005 הורתי לצדדים להמציא טיעוניהם בשאלה האם הסמכות לדון בהליך נתונה לבית דין זה או שמא לבית הדין האזורי.

[ד] לטענת הסתדרות המעו"ף השאירה הבוררת, במהלך הבוררות, הודעה ליו"ר ועד עובדי עיריית רמלה על המשיבון ממנה משתמע, כי היא גיבשה עמדה נחרצת באשר לגורל ההליך. משכך פנתה הסתדרות המעו"ף לבית הדין קמא בבקשה להעביר את הבוררת מתפקידה. הבקשה נדחתה תוך שבית הדין קובע, כי לאחר פסק הבוררות החלקי מיום 23.6.2005, בו נקבע כי נדרשים פיטורי עובדים כל שנותר לבוררות הוא להשלים את מלאכתה ולסיים את גיבוש רשימת המפוטרים והעובדים שינוידו. לאמור, דעתה של הבוררת כבר מצא ביטויה בפסק בוררות ועל כן אין בהתבטאות הנטענת משום ביטוי למשוא פנים.  

[ה] לשם שלמות התמונה נציין שלוש אלה:

[1] הסתדרות המעו"ף הגישה לבית דין זה במסגרת הליך סק 1013/04 את בש"א 179/05 שעודנה תלויה ועומדת ושבמסגרתה התבקש בית דין זה להכריע מה היא דרך החישוב הראויה לקביעת יעדי החיסכון בתקציבי תוכניות ההבראה בכלל הרשויות. לגבי עיריית רמלה נטען במסגרת זו, כי העירייה אינה רשאית להוסיף לתכנית ההבראה גם את חובות העבר.

[2] בנוסף הגישו הסתדרות המעו"ף וועד עובדי עיריית רמלה ערעור ברשות - אשר נדחה - ושעניינו היה רצונם למנוע את כוונת העירייה לגייס הון לתקופה ממושכת, על ידי הנפקת איגרות חוב למשקיעים מוסדיים.

[3] במרוצת חודש זה הגישה הסתדרות המעו"ף בבית הדין האזורי בתל-אביב  הליכים נוספים שעניינם ביטול פסקי הבוררות ולחילופין עיכוב הפיטורים על פיהם. בהחלטתה מיום 22.12.2005 קבע מותב בראשות השופטת גילצר-כץ, כי מכתבי הפיטורים שהוצאו לעובדים מבוטלים עד למתן החלטה אחרת של ועדת הפיטורים, לאחר שתאפשר לעובדים החפצים בכל להשמיע בפניה טיעוניהם בעל-פה.

ההליכים בבית דין זה

[3] בקשת הצד ובקשת רשות הערעור נקבעו לדיון בפנינו ביום 20.12.2005. במהלך הדיונים נשאלו הצדדים שאלות הבהרה לגבי הסכסוך בין הצדדים גופו. כן, התבקשו הצדדים להודיע לבית הדין עד ליום 25.12.05 על תוצאות המגעים ביניהם. התקבלה הודעת באות כוח המבקשים בלבד, ולפיה לא התקיימה בין הצדדים פגישה נוספת. לפיכך, עלינו להכריע במחלוקת.

  סק 56/05  - שאלת סמכותו העניינית של בית דין זה להידרש לפנייה הראשונה של הסתדרות המעו"ף

[4] הסתדרות המעו"ף טענה בפנינו, כי הסמכות להכריע בהליך נתונה לבית דין זה אם כסמכות ייחודית ואם כסמכות מקבילה לזו של בית הדין האזורי. זאת מאחר שהמדובר ביישום הסכם קיבוצי - הוא הסכם העקרונות - אשר הצדדים לו הם מרכז השלטון המקומי וההסתדרות. כן נטען, שאף אם מדובר ביישום ההסכם במקרה הפרטי של עיריית רמלה, ממילא תהא לדבר השלכה על כלל הרשויות המקומיות ומשכך מן הדין שבית דין זה יברר את הסכסוך וזאת גם כהמשך להליך שב-בש"א 179/05, כמתואר לעיל.

     מנגד, סוברת העירייה ומרכז השלטון המקומי, כי הסמכות להידרש לסכסוך נתונה לבית הדין האזורי משמדובר בסכסוך בעניינו של מעביד ספציפי - עיריית רמלה. בתוך כך צוין אף כי כל הסעדים שהתבקשו בהליך מכוונים כנגד עיריית רמלה.

     לטעמנו בשאלת הסמכות הדין עם המשיבים. הלכה פסוקה היא, כי כאשר ליבו של ההליך הוא בסכסוך בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד הסמכות העניינית לדון בסכסוך מסורה לבית הדין האזורי עם זכות ערעור לבית הדין הארצי. יפות לעניין זה קביעות בית דין זה בפסק הדין בעניין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל - מרכז השלטון המקומי, כדלקמן: