פסק-דין בתיק סק 33/05

1.                  1.                  בפני ביה"ד הוגשה בקשת המבקשים  בסכסוך קיבוצי, בה התבקשנו לקבוע, כי עם חתימת הסכם ההבראה בין המבקשים לבין המשיב 1 (להלן:"עיריית ירושלים" או "עירייה"), ומתן אישור לסעיף 19 בהסכם ההבראה על ידי משיב 2 (להלן:"הממונה על השכר" או "הממונה"), תנאי שכרם של עובדי עיריית ירושלים עומדים בתנאי חוק יסודות התקציב וההסכם הקיבוצי מיום 3.3.99, ולפיכך בטלות החלטות הממונה על השכר מיום 15.5.05 ומיום 17.8.05 , המורות לעירייה להפחית משכרם של העובדים חריגות בשכר.

לחלופין, במידה ויקבע כי אישור הממונה על השכר, אינו מהווה אישור תקף לחריגות השכר, התבקש בית הדין לקבוע שהסכם ההבראה בטל, ולחילופי חילופין, להורות לצדדים לבצע חישוב חוזר של היעדים הכספיים בתוכנית ההבראה.

2.          ואלו העובדות הרלבנטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מעדויות הצדדים והמסמכים אשר צורפו  לעדותם:

א.         על המבקשים והעירייה חל הסכם קיבוצי כללי שנחתם ביום 3.3.99 בין הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף לאיגוד מקצועי והסתדרות הפקידים, לבין מרכז השלטון המקומי, שלוש הערים הגדולות ואח' (נספח מב/5 לבקשה להלן: "ההסכם הקיבוצי").

ב.                 ב.                 ההסכם הקיבוצי קבע את האופן שבו ימשיכו להשתלם לעובדים הטבות מכוח הסכמים מקומיים בשלטון המקומי ואושרו תוספות שכר חריגות, ששולמו בפועל בשלטון המקומי, עד לאותו מועד. תכלית ההסכם הייתה לצלם תמונת מצב, ומאותו רגע לתקן את חריגות השכר הרבות שהיו נהוגות ברשויות המקומיות (ע"ע 1516/04 מדינת ישראל-גרוסמן ואח' , ניתן ביום 16.11.05).

ג.                   ג.                   בשנת 2002 החלו הממונה על השכר ומשרד הפנים בבדיקה האם קיימות חריגות שכר בעיריית ירושלים בהתאם להוראות הסכם קיבוצי מיום 3.3.99 .

ד.         ביום 21.11.04 שלח מר שמואל נחמני , סגן בכיר (אכיפה) לממונה על השכר, מכתב לגורמים שונים בעיריית ירושלים ולוועד העובדים,  שעניינו חריגות שכר של עובדי עיריית ירושלים (להלן: "מכתב שימוע"). במכתב פורטו תנאי השכר וההעסקה, הנוגדים לכאורה את הוראות סעיף 29 לחוק, וניתנה לצדדים המעורבים הזדמנות להביא טענותיהם בכתב בתוך 30 ימים.

ה.         ביום 28.11.04 נחתם "הסכם קיבוצי מיוחד-הבראה" בין עיריית ירושלים לבין הסתדרות המעו"ף ואח'. ההסכם נרשם ביום 15.1.05 כהסכם קיבוצי ומספרו 612/2004 (נספח מב/2 לבקשה להלן: "הסכם הבראה").

הוראות הסכם ההבראה נועדו לשנות את המצב הקיים מבחינת זכויות וחובות העירייה, נציגות העובדים והעובדים לתקופת תוקפו (תקופה קצובה המסתיימת ביום 31.3.07), בנושאים שהוסדרו בהסכם זה בלבד (סעיף 3.2 ל"הסכם ההבראה").

ו.          ביום 30.11.04 הוציא הממונה מכתב המאשר את סעיף 19 להסכם ההבראה ואת תנאי הפרישה שנקבעו בהסכם (להלן:"אישור הממונה") במכתב נאמר, "הרינו לאשר את סעיף 19 ואת תנאי הפרישה שנקבעו בהסכם הקיבוצי המיוחד - הבראה, מיום 28.11.04, שנחתם בין עיריית ירושלים לנציגות העובדים וזאת בכפוף לכללים שנקבעו בו לגבי פרישת עובדים...".

ז.          כחודשיים לאחר קבלת מכתב השימוע, ביום 13.1.05 , הגיבו המבקשים לטענות הממונה, במכתב מאת באת כוחם (נספח א' לתצהיר מר אהרן עוזיאלי). במכתב נטען, שעל פי עקרונות המשפט המנהלי, על הממונה לפנות לכל אחד ואחד מהעובדים אשר יש בכוונתו לפגוע בתנאי שכרם, לפרט את טענותיו, וליתן לכל עובד הזדמנות להשמיע טענותיו.

ח.         ביום 15.5.05 הגיב הממונה על  השכר לטענת ב"כ המבקשים (נספח מב/1 לבקשה). הממונה דחה את טענת המבקשים לשימוע פרטני וטען כי בסמכותו לקיים שימוע קיבוצי. החלטת הממונה כללה הודעה על בטלותם של הסדרים שונים שהעירייה הנהיגה, על חובתה של העירייה לחדול מהמשך הנהגתם ועל חובתה של העירייה לתבוע מהעובדים שנהנו מאותם הסדרים בטלים, השבת סכומים ששולמו להם על פיהם.

ט.                  ט.                  ביום 17.7.05 הגישו המבקשים לבית דין זה, בקשה בסכסוך קיבוצי                       (סק 05 /29-28), שעניינה מניעת יישום החלטת הממונה מיום 15.5.05. המבקשים טענו שהחלטת הממונה ניתנה שלא כדין, בחוסר תום לב ולוקה בחוסר סבירות קיצונית  מאחר והתקבלה ללא עריכת שימוע פרטני לכל עובד המועמד להפחתה בשכרו, בטרם קבלת ההחלטה. בבקשה זו לא נטען על ידי המבקשים, כי הממונה אישר את החריגות השכר (נספח מב/6 לבקשה).

י.          ביום 24.7.05 התקיים דיון בפני מותב בראשות השופטת שדיאור. בדיון גובשה הסכמה בין הצדדים, לה ניתן תוקף של פסק דין (נספח מב/4 לבקשה). הצדדים הסכימו, כי המבקשים יביאו בפני הממונה את טענותיהם בדבר חריגות שכר, והממונה יבחן את הטענות וישקול האם יש מקום לשינוי בהחלטה.

בסעיף 5 להסכמת הצדדים נקבע "ככל שלא יקבל הממונה את טענות המבקשים בעניינן של החריגות, כולן או מקצתן, העירייה תבצע את ההחלטה רטרואקטיבית ממשכורת חודש יולי". כמו כן הוסכם ע"י הצדדים, שבעניין דרגה 46-16, תיושם החלטת הממונה החל ממשכורת חודש יולי.

יא.        בהתאם לפסק הדין שלחה ב"כ המבקשים מכתב לממונה,  ביום 4.8.05 , ובו פירטה את טענותיה בדבר חריגות השכר  שפורטו ב"מכתב השימוע" (נספח מב/7 לבקשה). לראשונה במכתבם זה טענו המבקשים, כי אישורו של הממונה על השכר מיום 30.11.04 מהווה אישור לחריגות השכר שפורטו ב"מכתב השימוע".

יב.                יב.                ביום 17.8.05 דחה הממונה את טענות המבקשים, כפי שפורטו במכתב מיום 4.8.05 (נספח מב/3 לבקשה), והודיע לעירייה, כי עליה ליישם את ההחלטה רטרואקטיבית מחודש יולי 2005 (נספח ג' לתצהיר אהרן עוזיאל).

יג.         המבקשים הגישו לבית הדין בקשה לסעד זמני, בה ביקשו להורות לעירייה להימנע מלהפחית משכרם של עובדי העירייה, את התוספות המפורטות בהחלטתו של הממונה על השכר , מיום 15.5.05.

לחלופין, עתרו המבקשים, להורות שהחלטת הממונה על השכר תעוכב עד לאחר קיום הליך יישוב חילוקי דעות כמתחייב בהסכם ההבראה.