פסק-דין בתיק וע 728/04

רקע

התובענה שבפנינו עניינה בשיעור הפיצוי המגיע לתובעת בגין הפקעת מקרקעין, אשר הופקעו לצורכי הקמתו של כביש חוצה ישראל (להלן: "כביש 6").

התובע המקורי, אשר פולקה ז"ל (להלן: "המנוח" או "התובע") היה בעל הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 11354 חלקה 3, בעלות במושע של 65,051 מ"ר, מתוך חלקה של 68,051 מ"ר, כשיתרת החלקה  כ- 3,000 מ"ר בבעלות קק"ל (להלן: המקרקעין" ו/או "הקרקע").

במהלך בירור התביעה, נפטר התובע וזכויותיו עברו, בהתאם לצו קיום צוואה מיום 28.7.05, ליורשתו, הגב' חנה פולקה (להלן: "התובעת" או "הגב' פולקה").

בשנת 1979,   נרכשו המקרקעין  ע"י התובע.

ביום 27.10.1967, פורסמה בקובץ התקנות הודעת הפקעה לטובת מע"צ, לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח)- 1943 (להלן: "פקודת הדרכים"), לפיה הוכרזה רצועה ברוחב של 50  מ' לצורכי כביש מס'  70 (להלן: "הכרזת מע"צ").

במסגרת הכרזת מע"צ, ביום 22.06.1975, נרשמה הערה בנסח רישום המקרקעין, בגין הפקעת 17,994 מ"ר מהמקרקעין נשוא התביעה (להלן: "הפקעת מע"צ").

ביום 30.06.1996 , פורסמה הודעה בדבר אישור תוכנית מתאר ארצית משולבת לבניה, לפיתוח ולקליטת עליה, תמ"א 31/א'/1-דרכים (להלן: "תמ"א 31/א'/1"), המהווה תוכנית מפורטת לכביש מס' 70, המתכננת את חיבור כביש מס' 70 עם כביש מס' 6, במסגרתה שונה ייעודם של 66,266 מ"ר מהמקרקעין למטרות דרך, ובכללם, מרבית המקרקעין, נשוא הפקעת מע"צ (להלן: "שינוי היעוד").

ביום 20.09.2000 , פורסמה הודעה בדבר אישור תוכנית מתאר ארצית משולבת לבניה, לפיתוח ולקליטת עליה, תמ"א 31/א'/18-דרכים (להלן: "תמ"א 31/א'/18"), במסגרתה סומנו השטחים אשר  יועדו לדרך על - פי תמ"א 31/א'/1, המתווים את כביש 6 מכביש מס' 65 ועד  כביש מס'  70.

ביום 30.04.2001 , פורסמה הודעת הפקעה, לפי חוק כביש ארצי לישראל תשנ"א - 1994 (להלן: "חוק כביש ארצי לישראל"); ולפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, (להלן: "פקודת הקרקעות"), על המקרקעין שפורטו בהודעה (ילקוט פרסומים מס' 4982), ובכללם חלק מהמקרקעין בשטח כולל של 48,996 מ"ר (להלן: "הפקעת הנתבעת").

לאחר הפקעת הנתבעת, נותרה מהמקרקעין שארית, בשטח כולל של 1,061 מ"ר.

טענות הצדדים

לטענת התובעת: המנוח רכש הזכויות במקרקעין, בשנת 1979, עבור בתו הגב' שלומית גרינברג לצרכים חקלאיים, וזאת בכדי שיוכל לסייע בידי ילדיו, בפיתוח חווה חקלאית שבבעלותם, הסמוכה למקרקעין.

לימים, מטעמים הקשורים במנוח ובבתו, העבירה בתו של המנוח לידיו, את מלוא זכויותיה  במקרקעין.

התובעת טוענת, כי בנוסף לחבותה של הנתבעת, לתשלום פיצוי בגין המקרקעין שהופקעו על ידה, על הנתבעת לפצותה, גם בגין השטח שהופקע על - ידי מע"צ, המשתרע על 16,651 מ"ר (ס' 14 לסיכומי התובעת) .

לפיכך, הנתבעת חבה בפיצוי בגין מלוא שטח המקרקעין שהופקעו ממנה, קרי 65,051 מ"ר.

הפקעת מע"צ, השתרעה על שטח שגודלו כ- 25% מגודל החלקה המקורית, ולתובעת לא שולם כל פיצוי בגין הפקעה זו.

התובעת טוענת, כי במסגרת עסקת רכישת המקרקעין, ייפו המוכרים את כוחו של  הקונה- בתו של המנוח, לתבוע כל זכות, הנובעת מהבעלות במקרקעין, ובכללם  הזכות לקבל פיצויים בגין הפקעת מע"צ.

לגישתה של התובעת, שתי ההפקעות בוצעו על - ידי אותו  גורם מפקיע, שר האוצר, לטובת מדינת ישראל, כאשר הנתבעת, כמו גם מע"צ פעלו כזרועה הארוכה של המדינה, וההפקעות בוצעו לשם צורך זהה, התווית דרך.