פסק-דין בתיק וע 696/05

1.       לפניי ערעור על החלטת הועדה המינהלית להטלת עיצום כספי, לפי סעיף 15(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "החוק", או, "חוק איסור הלבנת הון"), להטיל על המערער עיצום כספי.

לערעור זה קדמה השתלשלות עובדות ארוכה, שעל גלגוליה אעמוד כאן בקצרה:

המערער, אזרח ישראלי, ביקר בירדן, ובשובו לישראל ביום 5.6.04 דרך מעבר הגבול נהר הירדן נשא עמו בתיקו סכומי כסף במזומן.

בבדיקה ביטחונית שנערכה למערער באולם הנוסעים, הבחינה הבודקת הביטחונית בסכומי הכסף בתיקו של המערער. אחראית המשמרת דיווחה על כך לעובדת המכס במעבר הגבול, גב' אורטל אלקיים, לאחר שעזב המערער את אולם הנוסעים. המערער נקרא לשוב לאולם הנוסעים, ונמצאו ברשותו 64,800 דולרים של ארה"ב ו-7000 דינרים ירדנים (להלן: "הכספים").

          אין חולק כי המערער לא דיווח למכס במעבר הגבול על הכספים שבאמתחתו כפי שאמור היה לעשות בהתאם להוראת סעיף 9(ב) לחוק, ולתקנות איסור הלבנת הון (דרכי דיווח על כספים בעת הכניסה לישראל או היציאה ממנה), התשס"א-2001 (להלן: "תקנות הדיווח").

המערער נחקר בחשד שעבר עבירה לפי סעיף 9(ב) האמור ולפי חוק העונשין, תשל"ז-1977 ( נספחים ד'1 ו-י"ח לערעור ). תשובות המערער לא הניחו את דעתם של החוקרים, ונתפס מידו סכום של 55,200 דולרים של ארה"ב, הוא העודף מעבר לסך 80,000 ש"ח, סכום שאיננו מחויב בדיווח לפי התוספת הרביעית לחוק.

התכנסה ב-13.6.04 ועדה להטלת עיצום כספי לדון בעניינו של המערער. המערער לא התייצב לדיון ( נספח ו' לערעור ). בהסתמך על הראיות שהיו לפניה, החליטה הועדה דאז להטיל על המערער עיצום כספי ששיעורו כשיעור הסכום שנתפס מידו.

על החלטה זו ערער המערער לבית משפט השלום בירושלים. הדיון בערעור הועבר בהסכמת הצדדים לבית משפט השלום ברמלה, ושם הוסכם בין הצדדים, לאחר מספר דיונים, שיוחזר הדיון בעניינו של המערער לועדה בהרכב שונה ( נספחים י', י"ג, י"ד, ט"ו, י"ז לערעור ). 

ב-5.6.05 התכנסה ועדה בהרכב אחר: בראש הועדה ישב גובה המכס ת"א-יפו, מר משה כהן, ולצדו - מר רפי עמיאל, ממונה חקירות אזורי, ועו"ד יהודה שפר, ראש הרשות לאיסור הלבנת הון. הועדה בהרכבה הנוכחי, היא המשיבה בערעור, קיימה דיון במהלכו נשמעו עדות המערער וטיעוני בא כוחו. המשיבה קבעה כי המערער הפר את חובת הדיווח, והטילה עליו עיצום כספי. אולם, בנסיבות מסוימות שהובהרו, נאותה המשיבה להפחית את שיעור העיצום הכספי והעמידה אותו על סך 90,000 ש"ח ( נספח א' לערעור ).

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים: נימוקי הערעור ותשובת המשיבה

2.       בנימוקי הערעור תוקף בא כוח המערער, עורך הדין מוחמד עבד רג'א, את החלטת המשיבה שהיא, לגישתו, שרירותית ושגויה ונגועה בחוסר סבירות קיצוני, הן בקביעותיה העובדתיות, והן בקביעת היקף העיצום הכספי.

לטענת בא כוח המערער, הוכח בפני הועדה בראיות שונות מקורם הלגיטימי של הכספים שנשא המערער (אותם קיבל המערער ממר עבד ראבו, אזרח ירדן, כדי להעבירם לחברה מסחרית בארץ, "גל מרין", לצורכי השלמת עסקה, וללא טובת הנאה לעצמו); והוכח גם, בעדותו של המערער, כי דיווח לבודקת הביטחונית על הכספים שברשותו, ומכאן שקיים את חובת הדיווח הקבועה בחוק. 

לביסוס טענותיו אלה, נתלה בא כוח המערער בטענה שבמעבר הגבול הספציפי לא נתקיימו התנאים המקדמיים הקבועים בתקנה 2 לתקנות בדבר פרסום חובת הדיווח. לחילופין, טען, כי היה למערער יסוד סביר להניח שבין הבודקים הביטחוניים שבדקו אותו מצוי גם פקיד מכס. ומכיוון שדיווח, לדבריו, בעת הבדיקה הביטחונית, על סכומי הכסף שבידו, הרי שנתמלאה חובת הדיווח, והכספים שנתפסו מידי המערער נתפסו שלא כדין.

בטיעוניו בעל פה, ביום 30.10.05, חזר בא כוח המערער על טיעוניו הראייתיים, והוסיף והביע תרעומת על קביעת המשיבה בדבר סתירות שנתגלעו בין הגרסאות שמסר המערער במועדים השונים, בלא שהבהירה מה טיב הסתירות, ועל משקל היתר שייחסה הועדה לשתיקת המערער בחקירה, שתיקה שנבעה מתחושת השפלה ועלבון ולא מהרגשת אשם. בא כוח המערער תקף גם את היקף העיצום הכספי שהטילה המשיבה, 90,000 ש"ח. לגישת בא כוח המערער, הסכום האמור פוגע פגיעה יסודית בזכות הקניין של המערער, במיוחד כך, מאחר שאיננו מתיישב עם התנהלותו התמימה של המערער במעבר הגבול. עוד נטען, כי הסכום חורג משמעותית מתקדימים דומים בנסיבותיהם.

3.       באת כוח המשיבה עותרת לדחות את הערעור.