פסק-דין בתיק וע 6009/03

מבוא

1.                       לפנינו ערר שהוגש לועדת העררים על-פי חוק הפיקוח על מוצרים ושירותים, תשי"ח-1957, בו מתבקשת הועדה לעשות שימוש בסמכותה על-פי סעיף 18 (ג) לחוק, לבטל ו/או לשנות את החלטת מנהל מכסות החלב שנתקבלה על פי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (צו בדבר ייצור חלב), תשכ"ז-1967 (להלן - מנהל מכסות החלב, צו החלב), בעניין חלוקתה של מכסת החלב של משק נבות יעקב ורחל מכפר ורבורג (להלן - משק נבות).

רקע עובדתי

2.                       המשיב 1 הנו מנהל מכסות החלב על-פי סעיף 2 לצו החלב. יצוין, במאמר מוסגר, כי בימים אלו הועברה סמכות זו לידי שר החקלאות (ראו: ק"ת תשס"ג 738). העוררים והמשיבים 2-3 הינם תושבי כפר ורבורג, יצרני חלב במקצועם ובעלי מכסות לייצור חלב.

3.                  יעקב ורחל נבות קיימו בשעתו משק חלב בכפר ורבורג, והחזיקו במכסות חלב. בשלהי שנת 1999 הקימו משק נבות, יחד עם משקי המשיבים 2-3 (משק הדס) שותפות בייצור חלב (להלן שותפות נבות - הדס). בחודש דצמבר 2002 הודיעו יעקב ורחל נבות על רצונם לפרוש מייצור החלב במשקם.

4.                  ביום 17.12.02 פורסמה הודעת המשיב 1 בעניין חלוקת מכסות החלב של משק נבות ובה הודעה אל יצרני החלב בכפר ורבורג על זכותם לרכוש חלק במכסת משק נבות. להודעה זו קדמה פגישה שקיים המשיב 1 עם נציגי מושב כפר ורבורג ביום 15.12.02.

5.                  ביום 29.12.02 נשלחה ליצרני החלב ההחלטה הראשונה של המשיב 1 בדבר אופן חלוקת מכסת החלב של משק נבות. עורר 3 באמצעות פרקליטו פנה למשיב 1 והעלה טענות בדבר פגמים שנפלו לשיטתו בהחלטה הראשונה. בעקבות פניה זו ביטל משיב 1 את החלטתו וקרא ליצרני החלב לדיון נוסף על החלוקה.

6.                  ביום 06.1.03 החליט המשיב 1 על חלוקת מכסות משק נבות כדלקמן: למשק הדס אסף ומיוריאל - 100,000 ליטר, למשק הדס ישי ורותי 100,000 ליטר ולשאר 21 בעלי המשקים בכפר ורבורג, אשר הביעו רצון לרכוש חלק ממכסת משק נבות, מכסה של 6,590 ליטר כל אחד (להלן - ההחלטה).

7.                  על החלטה זו של  משיב 1 הוגש הערר שלפנינו.

טענות הצדדים

8.                       ב"כ העוררים טוען, כי החלטת משיב 1 לוקה בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר תום לב, מאחר והיא נוגדת את ההנחיות הפנימיות של המשיב 1 מיום 20.3.00 הקובעות כי מכסות חלב, של משק המעוניין לפרוש מייצור חלב, יחולקו שווה בשווה בין שאר היצרנים מאותו יישוב וכי ליצרנים אלו תוענק להם זכות סירוב ראשונית. ב"כ העוררים מוסיף וטוען, כי ההחלטה של המשיב 1 נגועה באפליה, מאחר והיא מעדיפה את השותפים לשעבר של משק נבות (משיבים 2-3), על פני שאר בעלי המשקים, ובחוסר שוויון בכך שהיא שונה מהחלטות דומות שקיבל המשיב 1  בעבר, לגבי שותפויות דומות.

9.                       ככלל טוען ב"כ העוררים, כי השותפים האמורים של משק נבות, הנם שותפים פיקטיביים, כאשר תכלית השותפות היתה לבצע העברה אסורה של מכסת החלב ממשק נבות למשק הדס.

            למעשה, טוענים העוררים, השותפים מעולם לא עמדו בקריטריונים הנדרשים כשותפים מורשים לייצור חלב לפי "נוהל לעניין שותפויות בענף ייצור החלב" אשר פורסם  על-ידי המשיב 1 ביום 08.11.01. לפיכך הם טוענים, בהחלטתו של המשיב 1 היה כדי להכשיר את השרץ, אשר מלכתחילה אינו ראוי, והיא לוקה, לפיכך, בחוסר סבירות קיצונית.

10.                  ב"כ המשיב 1 טען כי שיקולי המשיב בחלוקת המכסות התבססו על כל הנתונים והמרכיבים הרלבנטיים שהיו בפניו. כמו כן, המשיב 1 קיים פגישות ושיחות הן עם השותפים בשותפות, הן עם היצרן הפורש והן עם חלק גדול מיצרני החלב בכפר ורבורג ושמע את עמדותיהם. לטענת המשיב 1, אופן החלוקה היה מוסכם על רוב יצרני החלב האמורים ובנסיבות העניין החלטתו צודקת ותקינה.

            המשיב 1 מוסיף, כי הוא היה רשאי להביא בחשבון גם את הסתמכותם של משפחות הדס (השותפות) על מכסת החלב של משק נבות שותפם, ובנסיבות העניין יש לראות בהחלטתו שלא להקצות מכסות שוות לכלל היצרנים בכפר כאבחנה מותרת. מה גם שהחובה המוטלת עליו, ככל רשות שלטונית, לפעול בסבירות ולפי אמות מידה שוויונית, אין משמעה, בהכרח, כי עליו לחלק את מכסת החלב של משק נבות בחלוקה אריתמטית.

            ב"כ משיבים 2-3 מודה כי השותפות בין משיבים 2-3 למשק נבות, לא עמדה בקריטריונים שפרסם המשיב 1, אך טוען כי קריטריונים אלו פורסמו רק לאחר הקמת השותפות. לפיכך, טוען ב"כ המשיבים, אין להעניש את המשיבים רטרואקטיבית ולשלול מהם את זכויותיהם לאחר פירוק השותפות.

דיון

11.                  החקיקה הנוגעת לעניינו היא צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור חלב) תשכ"ז-1967. סעיף 2 לצו החלב מסמיך את המשיב 1 מתוקף תפקידו לחלק את מכסות החלב בישראל בין יצרני החלב השונים.

12.                  התקשרות בין שני יצרני חלב, יכול ותהיה בשני אופנים: האחד, כאשר אחד מיצרני החלב, מסיבות שונות, אינו מסוגל ו/או אינו רוצה להמשיך ולייצר את כל או חלק ממכסת החלב שאושרה לו, והוא נאלץ להעבירה לאחר. עניין זה מוסדר בסעיף 4א לצו החלב: