פסק-דין בתיק וע 5038/05

1.         בפנינו ערר על החלטת המשיב בהשגה שהגישו העוררים שפרטיה יתבררו להלן:

2.         העובדות הן הבאות:

העוררים רכשו ב-19.2.87 זכויות של חוכרים לדורות ב-6 חנויות בסכום כולל של 85,000 דולרים ששויים השקלי היה באותו תאריך 137,448 שקלים.

ב-14.1.96 מכרו העוררים 4  מתוך 6 חנויותיהם והצהירו על שווי הרכישה בסך 89,807 שקלים, המהווה חלק יחסי משווי הרכישה הכולל של ששת החנויות. בחישוב מס השבח במכירת 4 החנויות הכיר המשיב בטעות בשווי רכישה של כל ששת החנויות.

כידוע, השבח הוא ההפרש בין שווי המכירה לבין שווי הרכישה בנכוי הוצאות המותרות בניכוי. טעות המשיב בקביעת שווי הרכישה הקטינה את המס שהוטל על השבח בנסיבות אותה עסקה.

3.         ב-15.7.04 מכרו העוררים את זכויותיהם בשתי החנויות הנותרות. בשומת השבח במכירת שתי החנויות הנ"ל בקש המשיב לתקן את הטעות שנפלה במכירה הקודמת, ואמד את שווי  הרכישה בחשוב השבח במכירת שתי החנויות ל-1 ש"ח, מהטעם ש"כל שווי הרכישה כולל מס רכישה הוכרו במלואם" במכירת 4 החנויות בלא שהעוררים העמידו את המשיב על טעותו.

            השגת העוררים על שומה זו נדחתה על ידי המשיב ועל כך נסב הערר שבפנינו.

4.         טענת העוררים היא כי יש לקבוע את שווי הרכישה של שתי החנויות הנ"ל בשווי של 2/6 ממחיר הרכישה הכולל בשנת 1987, אף אם המשיב הכיר בטעות בשווי הרכישה של כל ששת החנויות בחישוב השבח בעסקת מכירת 4 החנויות. כן מוסיף הוא כי סמכות תקון השומה מכח סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 פגה הואיל וחלפו 4 שנים מעת שנעשתה השומה במכירת ארבע החנויות.

5.         לא יכולה להיות מחלוקת כי חישוב השבח בעסקת מכירת 4 החנויות שהתבסס על שווי הרכישה של 6 חנויות בטעות יסודו. אם גם העוררים או בא כחם לא היו ערים לכך, יש אפשרות לטעון "טעות משותפת" ולפתח את הענין לשומה מחדש. אין בפנינו ראיות כי העוררים היו ערים לטעות זו של המשיב.

            סעיף 85(ד) לחוק הנ"ל מסמיך את המשיב לתקן שומה שנתגלתה בה טעות תוך 4 שנים מיום שנעשתה השומה, ובעניננו, חלפה תקופה זו.

            תקופה זו ניתנת על פי סעי 107(א) לחוק הנ"ל להארכה, אם קיימת סיבה מספקת לכך. בעמ"ש (חי) 14/89 קיסין, מיסים ד(6) עמ' ה-160 האריכה הועדה את המועד מ-4 ל-6 שנים ועשתה כן תוך שימוש בסמכותה במקום סמכות המשיב (סעיפים 89 ו-107 לחוק הנ"ל). בעניננו, פער הזמנים בין השומה במכירת 4 החנויות והשומה למכירת 2 החנויות הוא כ-8 שנים, הנראה, לכאורה, כבלתי סבירה להארכה לצורך תיקון החישוב.

השאלה הנוספת היא אם קיימת סיבה מספקת  להארכת התקופה. אין ספק שאילו היתה בפנינו ראיה לכך שהעוררים הטעו את המשיב וחלף מועד 4 השנים על פי סעיף 85 לחוק הנ"ל, היה סביר שלא להגביל את המועד. מאידך, כשנישום פעל בתום לב ודווח בשומתו העצמית על שווי הרכישה היחסי הנכון של ארבעת החנויות (ראה נספח לסכומו של ב"כ העוררים) והטעם לטעותו של המשיב לא הוסבר בעדות בפנינו, משנמנע מהגשת תצהיר, אין להאריך את המועד הקבוע בחוק, ויש להתחשב במצבם של העוררים, שראו בשומת המשיב שומה סופית, וציפו שלא יהיו צפויים לבטולה על לא עוול בכפם. המשיב לא ביקש את תיקון הטעות בשומה בהסתמך על סעיף 85 הנ"ל.

6.         סעיף 21(א) לחוק הנ"ל קובעי כי:

            "שווי הרכישה של זכות במקרקעין לענין חישוב השבח הוא שוויה ביום הרכישה על ידי המוכר" ואין מקום לתיקון טעות בקביעת שווי רכישה שרירותי שלא בהתאם לחוק הנ"ל כפי שעשה המשיב.

            התוצאה היא שיש לקבל את הערר ולהחזיר את הענין למשיב לעריכת שומה לענין עיסקת מכירת שתי החנויות כמתחייב על פי החוק הנ"ל.

7.         שיטת חישוב מס השבח מחלקת את השבח לשני מרכיבים:

מרכיב ריאלי שהוא השבח האמיתי ומרכיב אינפלציוני המהווה את החלק האינפלציוני בתוך השבח.

בפריסה, מבקש הנישום כי השבח הריאלי לענין חישוב המס, יפרס כאילו נבע בחלקים שנתיים שוים תוך תקופה שאינה עולה על 4 שנות מס או לתקופת הבעלות בנכס לפי הקצרה שבהן, ומסתיימת בשנת המס בה נבע השבח (ראה ס' 48א(ה)(1) לחוק הנ"ל.

בעניננו, החיל המשיב את הפריסה על מכירת חנות אחת בלבד לפי הנחית הוראות בצוע מס שבח מס' 25/98 שלא הוצגה לעיוננו.