פסק-דין בתיק וע 5010/02

השאלה שבמרכז  הערר היא האם על דירה שקיבל העורר תמורת מניות, אגב פירוק מרצון של איגוד מקרקעין, לפי סעיף 71 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963 (להלן- החוק), חל פטור ממס שנקבע בהוראת שעה משנת התשנ"ב- 1992, במכירתה.

עובדות הצריכות לענין

1.         העורר, עו"ד שרגא בירן, החזיק בחלק ממניות גני מרחביה בע"מ, שהיתה איגוד מקרקעין כהגדרתו בחוק (להלן- "החברה). העורר רכש מניות של החברה ועל רכישת המניות הוא דיווח לרשויות המס.

2.         החברה היתה בעלת זכות במקרקעין שנבנה עליהם פרויקט של דירות מגורים בירושלים.

3.         בפירוק החברה קיבל העורר, תמורת מניותיו, תשע דירות שהחברה החזיקה, ובכללן הדירה, נשוא ערר זה (להלן- הדירה).

דיווח על הדירות האמורה נמסר לרשויות מס שבח מקרקעין.

4.         ביום 9.12.1996 מכר העורר את הדירה ועל כך מסר דיווח לרשויות המס על המכירה המכירה. ראוי לציין, כי הדירה היא דירה שניה שמכר העורר באותה שנה.

5.         המשיב הוציא ביום 6.11.1997, שומה לענין הדירה, שבה נתקבלה הצהרת העורר על זכאותו לפטור חלקי ממס, לפי סעיף 2 (א) לחוק מס שבח מקרקעין (פטור במכירת דירת מגורים) (הוראת שעה), התשנ"ב-1992 (להלן- "הוראת השעה").

בהתאם לכך, שילם העורר מס חלקי שבו הוא חויב.

6.         ביום 28.11.2000, על סף חלוף ארבע שנים ממועד השומה, החליט המשיב לתקן את השומה על בסיס סעיף 85 לחוק (נספח א- לכתב הערר) בשל "טעות בשומה".

7.         העורר השיג ביום 3.1.2001 על החלטת המשיב, והמשיב דחה, ביום 7.1.2002, את ההשגה (נספח ב ו-ג לכתב הערר) על החלטת המשיב הוגש ערר זה.

החלטת המשיב

7.         המשיב נתן שתי החלטות - אחת, בידי סגן מנהל מיסוי מקרקעין, מר עוזי הלוי, ביום 28.11.2000. שניה, בידי השמאי המחוזי מר יצחק ירושלמי, ביום 7.1.2002, שבה נדחתה ההשגה.

בהחלטה הראשונה בענין תיקון השומה, נאמר, שלא ניתן לאשר פטור לפי סעיף 2(א) להוראת-שעה, משום שהפטור אינו חל על דירת מגורים שהמוכר קיבל ללא תמורה, בתקופה הקובעת, בהתאם לסעיף 71 לחוק. המשיב מבסס את החלטתו על פסק הדין בעמ"ש 1583/96 שור ואח' נ' מנהל מס שבח- מיסים יג(ד), 25 (להלן- " ענין שור").

בהחלטה על דחיית ההשגה, מציין המשיב, כי הפטור ניתן בשל טעות (פרשנית) שמנהל מיסוי מקרקעין בירושלים פעל לפיה, שלא כמו בסניפים אחרים בארץ, וכי בעקבות פרשנות זו, שיסודה בטעות, בא פסק הדין שור ותיקן את המצב. תיקון השומה מחמת טעות שכזו אפשרי, כפי שנקבע בפסק הדין בענין " נתיבי סוכני גז" (עמ"ש 3074/98 נתיבי סוכני גז בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, ת"א, מיסים טו-2 (1.4.2001 ה-24) להלן- "ענין סוכני פז").

 המשיב דחה את טענת "ההסתמכות", וחזר על טענתו בהחלטתו על תיקון השומה, שלפיה מניות אינן מהוות תמורה בעד זכות במקרקעין.

פסק הדין בענין שור והפיכתו בבית המשפט העליון

8.         החלטת המשיב לתקן את השומה, לפי סעיף 85 לחוק, והחלטתו בהשגה, הסתמכו על פסק הדין בענין שור, שנתנה ועדת הערר במחוז תל אביב. הנימוק לתיקון השומה ולחיוב העורר במלוא המס, ולא במס חלקי, לפי סעיף 2(א) להוראת השעה, היה קבלת הדירה על ידי העורר, ללא תמורה. לשון אחר, המשיב דחה את טענות העורר, שלפיה הדירה הזו ודירות אחרות ניתנו לו- תמורת מניותיו.

9.         בענין שור, דעת הרוב בועדת הערר סברה, כי הוויתור על המניות בפירוק האיגוד אינו "תמורה", ואפילו הוא "מעין תמורה" אין בו כדי לשלול את הפטור שלפי סעיף 71 לחוק, המותנה בהעדר תמורה. משום כך סבר הרוב, שאין להחיל את הפטור שלפי הוראת השעה. לעומת דעת הרוב, סבר המיעוט, כי גם אם ערך המניות  אפסי, הרי שיש לו ערך, ובסעיף 71 מתעלם המחוקק, במודע, מערך זה. דעת המיעוט סברה, כי התיבה "ללא תמורה" כוונתה למתנה ולא למכר ללא תמורה, כדעתו של פרופ' הדרי (בספרו: מיסוי מקרקעין, כרך א, עמ' 422).

10.       פסק הדין בענין שור ניתן ביום 12.4.1999. אולם, ביום 9.2.2003, נתן בית המשפט העליון פסק דין בע"א 5773/99, צבי סובול ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין ת"א, תק-על 2003 (1), 1434, שבו הפך את קביעתה של ועדת הערר בענין שור.