פסק-דין בתיק וע 1276/04

דן מרגליות, עו"ד ושמאי מקרקעין, חבר:

הצדדים הגישו רשימת פלוגתאות ומוסכמות ביום 30.4.2006.

רקע עובדתי:

1.         בתאריך 15.1.95 מכר מושב גמזו לעוררים את מגרש בית הרופא תמורת 242,400 ש"ח.

2.         בתאריך 9.12.96 שילמו העוררים לממ"י 68,143.67 ש"ח ע"ח דמי היוון ובתאריך 16.12.96 נחתם עם ממ"י חוזה פיתוח.

3.         העוררים שילמו למשיב את מס הרכישה בגין חוזה הפיתוח.

4.         בתאריך 1.9.97 שילמו העוררים 31,645.21 ש"ח "דמי היוון-תוספת".

5.         בתאריך 4.9.03 מכרו העוררים את המגרש למשפחת שנפס, תמורת הסך 577,200 ש"ח.

6.         ביום 26.4.2007 הוגשו בהסכמה חוזה המכר בין העוררים לקונים כאשר לחוזה זה מצ"ב חוזה פיתוח מהוון עם ממ"י.

השאלות השנויות במחלוקת (עמדות הצדדים)

1.         כיצד יש לחשב את מס השבח על מכירת המגרש למשפחת שנפס?

2.         עמדת המשיב היא ש- 34% שנרכשו ביום 15.1.95 תמורת 242,400 ש"ח נמכרו תמורת             196,248 ש"ח (34% מהתמורה). 66% שנרכשו תמורת 68,143 נמכרו תמורת הסך 380,952 ש"ח (66% מהתמורה).

3.         עמדת העוררים היא שביום 15.1.95 לא נרכשה זכות במקרקעין ולכן הסך הנ"ל ששולם       לאגודה מהווה חלק מהשבחת המגרש.

4.         בנוסף: האם זכאים העוררים להנחה במס המכירה בהתאם להוראות סעיף 48א1 לחוק מיסוי מקרקעין?

תמצית סיכומי העוררים:

1.         במועד הרכישה מהמושב, קרי 15.1.95, היה המגרש נשוא הערר חלק מהמשבצת החקלאית בין ממ"י ובין המושב. העוררים טוענים כי במועד זה לא היתה העברת זכות במקרקעין ולכן אין לכלול את הכסף ששולם במסגרת שווי הרכישה.

2.         מגיע לעוררים להביא בחשבון את הסכום ששולם כהוצאה במסגרת סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין.