פסק-דין בתיק וע 1231/05

עמוס זמיר, שופט (דימוס) :

בפנינו ערר שהגישה העוררת על החלטת המשיב מיום 10.11.04, לפיה דחה המשיב את השומה העצמית של העוררת והעמיד את שווי המכירה, לפי מיטב שפיטתו, על סך של כ-.470,000ש"ח (לעומת הסך של כ-.171,000 ש"ח שנקבע בחוזה המכר). בהתאם לקביעת שווי המכירה כנ"ל ע"י המשיב, גם מוסתה המכירה (מס שבח, מס מכירה ומס רכישה) בסכומים שהעוררת אינה מסכימה להם. ועל כל זאת בא הערר שבפנינו.

         ואלה הן העובדות, בקצרה, הצריכות לענייננו:

1.    ביום 4.5.03 התקשרה העוררת בחוזה עם הה' בן-חיון ואביטן ומכרה להם חנות (חנות מס' 9) בבנין ("מרכז מסחרי נוה רם") ברמלה, ובו ביום נחתמו בין הצדדים שני מסמכים (שלדבריהם מהווים הסכם אחד) ובו קבעו את התמורה בסך השווה ל-.171,040 ש"ח.

2.     העיסקה דווחה לשלטונות מיסוי מקרקעין ביום 18.6.03.

3.   כבר באפריל 2001 הושכרה החנות הנ"ל בדמי שכירות חודשיים ע"י העוררת, עם אופציה להארכת מועד השכירות עד ליום 14.5.05, כאשר שכר הדירה החודשי לתקופה האחרונה עומד על סך של -.444$ לחודש.

4.     כאמור, המשיב לא קבל את השומה העצמית של העוררת (בהתאם לתמורה שנקבעה בהסכם המכר) וקבע את שווי המכירה, לפי מיטב שפיטתו, בסך של -.471,030 ש"ח.  

        שתי בעיות עיקריות נתונות במחלוקת בין בעלי הדין.  הראשונה  -  בעיית התיישנות השומה, דהיינו: לטענת העוררת עברה למעלה משנה מיום שהוגשה ההשגה ועד שקיבלה היא את ההחלטה של המשיב, ומאחר שעברה תקופה זו של למעלה משנה, הרי יש לקבל את ההשגה כמות שהיא.   השנייה  -  שווי המכירה. טענת המשיב היא כי הפער הגדול בין התמורה שמופיעה בהסכם המכירה לבין שווי השוק (עפ"י שווי של עיסקאות אחרות דומות) יכול להעיד על קיום יחסים מיוחדים בין המוכרת לקונים וכן על חוסר תום לב בקביעת השווי.

         הטענה הראשונה - האם אכן עברה שנה ויותר מאז שהוגשה ההשגה של העוררת ועד שנתקבלה ההחלטה של המשיב?   סעיף 87(א) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג - 1963 (להלן  -  "החוק") קובע:

"....המנהל ישיב למשיג את החלטתו המנומקת בכתב תוך

שנה מיום שקיבל את הודעת ההשגה.... לא השיב המנהל

למשיג במהלך תקופה זו, יראו את ההשגה כאילו נתקבלה".