פסק-דין בתיק וע 1165/00

1.       בתאריך 6/11/02 ניתן בערר זה פסק דיננו בו קבענו כי העסקה נשוא הערר מהווה הקניית זכות במקרקעין של חכירת משנה לדור אנרגיה (1988) (להלן: "העוררת") החייבת בתשלום מס רכישה. המוכרת היתה המועצה המקומית אלקנה (להלן: "אלקנה").

העמדנו את שווי המכירה על סך 550,000 דולר כפי שנקבע בהודעת השומה הסופית, וקבענו כי בנסיבות שהיו בפנינו המשיב לא היה מוסמך להגדיל את השומה ודחינו את בקשת העוררת לבטול הקנס שהוטל עליה בגין אי הגשת הצהרה במועד.

המשיב ערער על פסק דיננו והעוררת הגישה ערעור שכנגד לבית המשפט העליון בתיק ע"א 1115/02.

2.       ב- 11.3.04 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון לפי הגיעו הצדדים, לידי הסדר בינהם אשר על פיו נמחק הערעור שכנגד והתקבל ערעורו של המשיב "כאמור  בסעיף 2(א) להסכם שבין הצדדים". ההסדר קובע כדלקמן"

"(1)   הערעור שכנגד של דור ימחק על שני חלקיו.

(2)     הערעור העקרי של מנהל מס שבח יתקבל במובן זה:

א.      תתבטל החלטת ועדת הערר בענין סמכות המנהל להגדיל שומה בשלב הדיון בהשגה.

ב.       עניין השווי של הזכות יוחזר לדיון בפני ועדת הערר כדי שתדון ותקבע מהו שווי זכות החכירה לפי טענות דור וטענות המנהל.

ג.       במסגרת הדיון בועדה דור לא תהיה רשאית להעלות כל טענה בענין עצם סמכות המנהל להגדיל את השומה הסופית במסגרת הדיון בהשגה. כמובן דור לא תהיה זכאית לטעון ולא תטען לענין התקיימות התנאים של סעיף 85 במסגרת תיקון השומה הסופית.

ד.       שווי הזכות יוגדל עד לשווי שהמנהל טען וקבע בהשגה ולא יותר.

ה.      השומה שהוציא המנהל לפי סעיף 85 בעקבות החלטת הועדה תמחק.

ו.        הקנס של אי הצהרה במועד ששולם עד כה יוותר בידי המנהל ולא יוגדל ולא יוקטן בכל תוצאה שתקבע לענין השווי.

ז.       לגבי קנסות אחרים ככל שקיימים שמורה זכותה של דור לפנות בבקשה לביטולם".

מהאמור עולה כי נשוא המחלוקת נוגע ל"שווי זכות החכירה" כאמור בסעיף 2(ב) להסכם הפשרה בנתון לאמור בסעיפים(ג) ו- (ד) להסכם הנ"ל.

אין להרחיב מעבר למסגרת זו. הצדדים מנועים ומושתקים מלהעלות טענות שהועלו נדונו והוכרעו בהליך הקודם בפני הועדה, שלא שונו או תוקנו בפסק דינו של בית המשפט העליון. לא נדון, איפוא, בטענות החורגות מהמסגרת שהותוותה בפסק-דינו של בית המשפט העליון.

3.       הועדה קבלה בפסק דינה הקודם את שווי המכירה כפי שהוצהר בהודעת השומה הסופית לסך 550,000 דולר ששווים השקלי לאותו מועד היה 1,344,750 שקלים.

המשיב העריך את שווי המכירה בשלב ההשגה לסך 3,648,354 שקלים. בפסקה ג' של הסכם הפשרה נקבע שהעוררת לא תהיה רשאית להעלות טענה כלשהי בענין  סמכות המנהל להגדיל את השומה הסופית, ובפסקה ד' הוסכם כי שווי הזכות יוגדל לתקרה עד לשווי שקבע המנהל בהשגה כמפורט לעיל.

4.       שווי המכירה של זכות חכירת המשנה מורכב על פי שומת המשיב בהשגה מהפרטים הבאים:

א.      התמורה החוזית בסך 550,000 דולר כמפורט בסעיף 10 להסכם בין העוררת לבין אלקנה מה- 22/10/91.