פסק-דין בתיק וע 1071/05

דב שמואלביץ, עו"ד:

עיקרי העובדות :

1.         העוררות הינן בעלות זכות חכירה במקרקעין הידועים כחלקה 686 בגוש 611. עוררת 1 הינה בעלת זכות חכירה בתת-חלקה 2, ואילו עוררת 2 הינה בעלת זכות חכירה בתת חלקה 1.

2.         בשנת 1972 נחתם הסכם מכר בין עוררת 1 לעוררת 2, ובו מכרה עוררת 1 לעוררת 2 שטח בן 154 מ"ר, וכן אחוזי בנייה שלא נוצלו.

3.         במכתב מיום 30.7.2003 מציין מנהל מקרקעי ישראל (להלן - מ"מי), כי כל הזכויות העודפות ביחס לתת חלקה 2, נמכרו בחוזה המכר בין העוררות משנת 1972.

4.         בשנת 1995,  אושרה תב"ע  2397,  המגדילה את אחוזי הבנייה המותרים בחלקה דלעיל מ- 200% ל- 275%. בין יתר הוראותיה של התב"ע החדשה, נכרכה הריסת המבנה בתת חלקה 2, הנמצא בחכירת עוררת 1.

5.         עוררת 2 ביקשה לשנות את תב"ע 2397 משנת 1995. עוררת 1 חששה משינוי התב"ע.

6.         ביום 18.11.02 נחתם סיכום ישיבה בין עוררת 1 לעוררת 2, אשר כלל התחייבויות מצד 2 הצדדים. נציג את ההתחייבויות הנוגעות לתיק זה:

א.         עוררת 1 מעבירה לעוררת 2 את זכותה לרכישת 75% הנוספים על פי תב"ע 2397. עוררת 1 תשלם את היטל ההשבחה בגין התוספת הנ"ל.

ב.         עוררת 1 מוותרת על זכותה להתנגד לתכנית החדשה.

ג.          עוררת 1 מוותרת על זכותה לבנייה מיידית.

ד.         עוררת 2 תשפץ את המבנה המשמש כיום את עוררת 1.

ה.         עוררת 2 תקצה 12 חניות קבועות בחניון מקורה.

ו.          עוררת 2 תשלם סך 175,000 $ תמורת כל הנ"ל.

7.         סעיף 6 לסיכום הישיבה, התנה את תקפות סיכום הישיבה באישור הנהלות הצדדים בתוך 21 יום.

8.         המנהל התייחס לסיכום הישיבה כאל הסכם, ובעקבותיו כאל עיסקת מקרקעין, אשר ערכה הינו 630,000 $, ומיסה את ההסכם לפי הסכום הנ"ל.

9.         ביום 9.7.03, נחתם הסכם בין עוררת 1 לעוררת 2, אשר זהה לסיכום הישיבה כאמור בסעיף 6.

טיעוני העוררות:

10.        ההסכם שנחתם בין העוררות אינו עסקת מקרקעין. התמורה שהוזכרה בהסכם, הינה "דמי שתיקה" המבטיח את הימנעות עוררת 1 מלהתנגד לתכנית החדשה הנקודתית.