פסק-דין בתיק הפ 969/05

בפני תובענה למתן פסק דין הצהרתי שיכריז על בטלות המשכנתא שנרשמה על דירת המגורים של המבקשים ברחוב ההסתדרות 5 בגבעתיים, והידועה כגוש 6162 חלקה 122 תת חלקה 42 (להלן: "הדירה").

לחלופין, התבקש בית המשפט להצהיר על בטלותו של סעיף 18 לנספח לשטר המשכנתא, ולפיו מוסרות מעל דירת המבקשים ההגנות לפי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר(נוסח משולב) תשל"ב-1972 ולפי סעיפים 38 ו-39 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

הרקע לתובענה

התובעים הינם זוג נשוי ולהם ילדים בגירים. במועדים הרלבנטיים ניהל התובע 1 (להלן: "התובע") עסק להשכרת גנרטורים שהיה בבעלותו ואילו התובעת 2 עבדה כגננת.

התובעים הינם בעלי הדירה נשוא שטר המשכנתא, ומתגוררים בה.

בתחילת שנות ה-90 העמיד הבנק המשיב (להלן: "הבנק") לתובע אשראים שונים אשר להבטחת השבתם מישכן התובע לטובת הבנק דירה בחדרה אותה ירש מהוריו המנוחים.

בשנת 1997 ביקש התובע להרחיב את עסקו על דרך רכישת מספר גנרטורים אשר הוחזקו על ידו בשכירות, שכן סבר כי חיסכון בדמי השכירות יגדיל את רווחי העסק.

הבנק נענה לבקשת התובע והעמיד לרשותו הלוואה בסך 300,000 ש"ח.

כבטוחה להשבת הלוואה זו, ונוכח חובותיו של התובע בעת ההיא בגין אשראים קודמים, דרש הבנק משכון נכס מקרקעין והתובעים אכן משכנו את דירת המגורים נשוא ענייננו בהתאם לשטר משכנתא מדרגה ראשונה שנחתם על ידם ביום 21/1/97 (להלן: "שטר המשכנתא"), נספח א' לתובענה.

גם התובע וגם התובעת 2 חתמו על שטר המשכנתא, וחתימתם אושרה על ידי עו"ד שטיפל בענייניהם קודם לכן.

עסקו של התובע לא צלח, יתרת החובה בחשבונו הלכה ותפחה ואף תשלומי ההחזר בגין ההלוואה - לא שולמו כסדרם.

התובע מכר את דירת הוריו בחדרה והזרים את כספי התמורה לחשבון, אולם לא היה בהם כדי לכסות את כל החובות שנצברו.

בחודש ספטמבר 2005 הסתכמה יתרת החובה בחשבון העו"ש בסך 348,780 ש"ח, וזאת בנוסף ליתרת הלוואה נוספת בסך 52,475 ש"ח.

אי לכך ולאחר שדרישות הבנק לסלק את ההלוואה לא נענו והמו"מ שהתנהל בין ב"כ הצדדים לא התפתח לכדי הסכם פשרה, ביקש זה האחרון לפתוח בהליכי מימוש המשכנתא על דרך מכירת הדירה והזרמת תמורתה לסילוק ההלוואה.

בתגובה, הגישו התובעים את התובענה שבפניי.

יצויין כי בהתאם לצו מניעה זמני שניתן ביום 11/10/05, עוכבו הליכי מימוש המשכנתא עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית.

טענות הצדדים

טרונייתו המרכזית של התובע מתמקדת, כעולה מכתב הטענות ומתצהירו, בטענה לפיה העמיד הבנק לרשותו אשראים נוספים בשנת 1997 וכן בשנת 2003, מבלי לבדוק באם הוא או עסקו הינם בעלי כושר החזר. לדבריו, היה על הבנק לבדוק את עסקו בדיקה קפדנית, כמו גם את תוכניותיו העסקיות, ולהיווכח לדעת כי אין ביכולתו לשאת בתשלומי ההחזר החודשיים. התובע מלין על כי הבנק התעלם מחוסר יכולתו לשאת בתשלומי ההחזר, לאור חמדנותו ולאור רצונו ליהנות מן "הריבית הגבוהה והעמלות השמנות", כך לדבריו, ובכך הפר את כל החובות המוטלות על בנק כלפי לקוחו.

טענה נוספת בפי התובע מתייחסת לגובה החוב עצמו, ולדבריו פרע את חובותיו זה מכבר בהזרימו לחשבון את כספי תמורת הדירה בחדרה וכן מחמת קיומם של חיובי יתר שמן הדין לבטלם.