פסק-דין בתיק הפ 951/05

בפני תובענת המבקשים למתן צו הצהרתי אשר יקבע כי המשיבים 4-5 מנועים מלפעול למימוש ביתם כל עוד לא יקדימו ויממשו את בית המשיבה 1.

כן מבוקש צו הצהרתי אשר יקבע כי ההסכם בין המשיבים 2 ו-3 לבין המשיבה 6 בוטל, ומכל מקום זכותם של המבקשים עדיפה על פני זכותה של המשיבה 6 וגוברת עליה.

רקע עובדתי:

המשיבה 1, אמה של המשיבה 3, רשומה בלשכת רשם המקרקעין, במועדים הרבלנטיים וגם כיום, כחוכרת של המקרקעין המצויים ברח' האילנות 6 בפתח תקווה והידועים כחלקה 234 בגוש 6325 עליהם בנויים שני בתים.

בשנת 1991 או בסמוך לכך, ביקשה המשיבה 1 ממינהל מקרקעי ישראל לאפשר לה לחלק את המקרקעין לשני חלקים באופן שבחלק האחד יוותר בית המגורים בו היא מתגוררת ובחלק הנותר יבנו המשיבים 2 ו-3 (להלן: "המוכרים")  את ביתם.

מינהל מקרקעי ישראל אישר את הפיצול, הבית הנוסף אכן נבנה ויקרא להלן: "בית צור" אולם הפיצול והרישום טרם הוסדר רשמית, שכן המשיבה 1 ו/או המוכרים לא שילמו את התשלומים שנדרשו על ידי המינהל, ומשכך רשומה עדיין הקרקע כחטיבה אחת.

לצורך בניית הבית הנוסף נטלו המוכרים מן המשיב מס' 4 (להלן: "הבנק ")  הלוואה, ומשכך נרשמה ביום 1.9.94 משכנתא מדרגה ראשונה לטובת הבנק על כל המקרקעין.

ביום 10.1.2001 נחתם הסכם מכר (להלן: "ההסכם הראשון") בין המוכרים לבין משיבה 6 (להלן: "נווה") לפיו נמכר בית צור לזו האחרונה תמורת 260,000 דולר. נוה שילמה למוכרים כמקדמה סך של 50,000 דולר, אולם לא רשמה הערת אזהרה לזכותה, אף לא שלמה תשלומים נוספים ע"ח המכר.

המוכרים פיגרו בתשלומי החזר המשכנתא והבנק פתח בהליכי מימוש. ביום 30.5.2002  נרשמה בלשכת רשם המקרקעין הערה בדבר מינויו של המשיב מס' 5 ככונס נכסים על כל החוכרים.

ביום 24.11.2004 נחתם בין המוכרים לבין המבקשים הסכם מכר (להלן: "ההסכם השני") לפיו נמכר בית צור, פעם נוספת, הפעם למבקשים, תמורת 220,000 דולר. בהסכם התחייבו המוכרים, בין היתר, להשלים את הליך הפיצול, להעביר את חכירת בית צור על שמם וכן לגרור את המשכנתא. 

אף לטובת המבקשים לא נרשמה הערת אזהרה, אם כי אלו קיבלו את החזקה בבית, שיפצוהו ועברו להתגורר בו.

המבקשים שילמו למוכרים כנגד התמורה סכומים העולים לכדי סך של  140,000 דולר וטרם שילמו את היתרה בסך  80,000 דולר, שאמורה היתה להשתלם למוכרים, בהתאם להסכם, רק במעמד רישום החכירה וזכות הדרך על שמם.

בין לבין הוברר כי המוכרים לא פרעו, אף לא גררו, את המשכנתא שנרשמה לטובת הבנק, ומשכך המשיך זה האחרון בהליכי המימוש ושלח למשיבים 1-3 וכן למבקשים הודעות פינוי.  

לא זו אף זו, אלא שבמועד מאוחר יותר הוברר למבקשים דבר מכירתו הקודמת של הבית לנווה והם אף נתוודעו לדרישת שלטונות המס לתשלום מס שבח בסך 454,819 ש"ח.

נרעשים מן ההתפתחויות ומאימת פינויים מן הבית, פנו המבקשים אל המוכרים ואיימו לנקוט נגדם באמצעים ומשכך הושג ביניהם ביום 2.8.2005 הסדר לפיו תרשם לטובת המבקשים משכנתא על הדירה החלופית שרכשו המוכרים בכספי התמורה ששולמה על ידי המבקשים והנמצאת ברח' המגינים 14 בפתח תקווה (להלן: "הדירה") במטרה להבטיח את קיום התחייבויות המוכרים על פי הסכם המכר השני ורישום בית צור על שם המבקשים.

במהלך הדיון הוברר כי ביום 7.4.2005 נחתם בין המוכרים לבין נווה הסכם המבטל את הסכם המכר הראשון ביום 10.1.2001 ולפיו התחייבו המוכרים להשיב לנווה סך של 58,000 דולר עד לא יאוחר מיום 15.4.2005.

בהמשך נערך ביניהם הסכם נוסף לפיו הועלה סכום ההשבה לנווה ל- 60,000 דולר, אולם אף סכום זה, אף לא מקצתו, לא שולם עד עצם היום הזה.

הליכים נוספים :

כאמור לעיל, פתח הבנק בהליך מימוש כנגד המשיבים 2 ו-3 (תיק הוצל"פ 0108943023) במסגרתו מונה , כאמור, עו"ד אפל ככונס נכסים.