פסק-דין בתיק הפ 935/02

1.         עסקינן בעתירתם של המבקשים, מירה זינגר ויהושע פרוכטמן (להלן: " המבקשים"), למתן צו הצהרתי שלפיו המשיבה מס. 2, חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: " המשיבה"), היא הבעלים בחנות שברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב - חנות אותה שכרה אמם המנוחה של המבקשים במשך שנים רבות (להלן: " החנות"). זאת בניגוד לטענתו של המשיב מס. 1, קלוד סולומון ספז (להלן: " המשיב"), שלפיה הוא הבעלים בחנות.

            עוד עותרים המבקשים למתן צו הצהרתי, שלפיו פסק הדין מיום 22/8/00, אשר ניתן על ידי בית משפט השלום בהרצליה בת.א. 11112/98 (כב' השופט מ' שנהב) וקבע כי על המבקשים לסלק ידם מן החנות, בטל עקב טעות שנפלה ביסודו הנוגעת לזהות הבעלים בחנות.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.         המבקשים הם אחים. אמם המנוחה, פנינה פרוכטמן ז"ל (להלן: " המנוחה"),  התקשרה עם המשיבה ביום 25/3/60 בהסכם שלפיו המנוחה שכרה מן המשיבה את החנות, אשר על פי המבוא להסכם זה היתה ידועה גם כחלק מחלקה 143 בגוש 6933 (להלן: " הסכם השכירות"; נספח א להמרצת הפתיחה). מאז ועד לפטירתה ביום 26/11/97, ניהלה המנוחה במקום חנות לממכר פריטי לבוש קטנים (כובעים, גרביים וכו') בשם "חנות מירה".

במהלך שנת 1970 הוסדרו הקרקעות שבאזור החנות, ובמסגרת זו חלקה 143 בגוש 6933, עליה ניצבה כאמור החנות כמצוין בהסכם השכירות, הוסבה ונרשמה ביום 30/11/70 בלשכת רישום המקרקעין כחלקה 52 בגוש 6933 (ראו נסח רישום המקרקעין, נספח ה להמרצת הפתיחה). משכך, הסכם שכירות נוסף שנחתם בין המנוחה למשיבה ביום 16/3/75 מציין כי החנות מהווה חלק מחלקה 52 בגוש 6933 (ראו נספח ב להמרצת הפתיחה).

אין מחלוקת בין הצדדים כי על הסכמי השכירות שבין המנוחה לבין המשיבה חלות הוראותיו של חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר"). 

3.         ביום 20/4/96 רכש המשיב בניין ברחוב המלך ג'ורג' 4 בתל אביב, אשר לאחר הסדרת הקרקעות שנערכה בשנת 1970 כאמור- היה ידוע גם כחלקה 31 בגוש 6933 (ראו חוזה הרכישה, נספח ג להמרצת הפתיחה). ביום 30/5/96 נרשמה לטובת המשיב הערת אזהרה על חלקה זו בלשכת רישום המקרקעין (ראו נסח רישום המקרקעין, נספח ו להמרצת הפתיחה).

            חלקה 31 בגוש 6933 סמוכה וצמודה לחלקה 52 בגוש זה, ועל כל אחת מן החלקות בנוי כאמור מבנה הפונה אל רחוב המלך ג'ורג' (ראו גיליון שדה ופנקס שדה מאת המרכז למיפוי ישראל, במ/8 ו- במ/9).

4.         במועד הגשת כתבי הטענות, עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם החנות מהווה חלק מחלקה 52 בגוש 6933 כטענתם של המבקשים ושל המשיבה- שאז היא בבעלות המשיבה; או שמא, כטענת המשיב, החנות מצויה דווקא על חלקה 31 בגוש זה- שאז היא בבעלותו.

תימוכין לטענתו של המשיב שלפיה הוא הבעלים בחנות הוא מוצא בחוזה שכירות משנת 1950, אשר אין מחלוקת בין הצדדים כי מתייחס לחנות נשוא התובענה דנן, שנחתם בין יהודה פרוכטמן ז"ל, אביהם של המבקשים, לבין מר נתן ריסנר אשר היה באותו מועד הבעלים בחלקה 31 שבגוש 6933 (כמספרה כיום לאחר הסדר הקרקעות) (ראו חוזה השכירות, נספח ד לתשובת המשיב לבש"א 14623/02). לשיטתו של המשיב, חוזה זה מהווה עדות לכך כי מבחינה היסטורית החנות מהווה חלק מחלקה 31 שבגוש 6933 ולכן הוא הבעלים החוקיים שלה.

המבקשים מצידם הציגו כתימוכין לטענותיהם בסוגיית הבעלות בחנות חוות דעת מומחה בשמאות ובמדידת מקרקעין, מר נעם אונגיל, אשר חיווה דעתו ביום 22/9/00 כי החנות נמצאת בתחום חלקה 52 בלבד (ראו נספח יא להמרצת הפתיחה). 

5.         בהמשך למחלוקת הנוגעת לבעלות בחנות, הצדדים חלוקים אף באשר לכתובתה: המבקשים טוענים כי כתובת החנות היא רחוב המלך ג'ורג' 2א, בעוד שלשיטתו של המשיב הכתובת היא רחוב המלך ג'ורג' 4. דא עקא, שהסכמי השכירות השונים עליהם חתמה המנוחה עם המשיבה אינם מציינים את מספר הבית ברחוב המלך ג'ורג' בו נמצאת החנות, ואולם בחוזה השכירות עליו חתם אביהם של המבקשים צוין כי כתובת החנות היא ברחוב המלך ג'ורג' 4. כמו כן, בידי המשיב רשימות מאת עיריית תל אביב של הדיירים בכתובת רחוב המלך ג'ורג' 4, מיום 12/7/98 ומיום 4/2/99, שבהן נזכר גם שמה של המנוחה כדיירת בחנות (ראו נספחים ז ו- ח לתשובת המשיב לבש"א 14623/02).

6.         אולם, וזאת יש להדגיש ולהבהיר, המחלוקת באשר לבעלות בחנות ניטשה בין הצדדים רק בעת האחרונה ובסמוך לפני הגשת התובענה דנן.

למעשה, המבקשים טוענים כי זמן קצר לאחר שהמשיב רכש את חלקה 31 שבגוש 6933 ובמהלך שנת 1996, הציג את עצמו בפני המנוחה, באמצעות מיופה כוחו מר בצלאל הראש, כבעלים החדש בחנות, ומאותו מועד שילמה לו המנוחה את שכר הדירה החודשי בגין החנות באורח קבע (ראו סעיפים 5-6 לתצהיר המבקשת). המשיבה מצידה לא באה בטרוניה כלפי המנוחה על שחדלה לשלם לה את שכר הדירה החודשי בגין החנות, ואף לא באה עם המנוחה בדין ודברים בעניין.

7.         עם פטירתה של המנוחה ביום 26/11/97, זכויותיה מכוח חוק הגנת הדייר בחנות עברו אל המבקשים. אף על פי כן, במהלך שנת 1998 הגיש המשיב תביעה בבית משפט השלום בהרצליה (להלן: " בית משפט השלום") לפינוי המבקשים ולסילוק ידם מן החנות, בטענה כי הם הפרו את התנאים אשר מציב חוק הגנת הדייר להמשך זכאותם להגנות הקבועות בחוק זה (ת.א. 11112/98).

גם במהלכה של ההתדיינות המשפטית בבית משפט השלום לא חלקו המבקשים על בעלותו של המשיב בחנות, והתמקדו בטענות ביחס לזכויותיהם מכוח חוק הגנת הדייר. המשיבה טוענת מצידה כי כלל לא ידעה על אודות תובענה זו, אלא בדיעבד, ומשכך נבצר ממנה לעמוד על זכויותיה בחנות.

            בית משפט השלום (כב' השופט מ' שנהב) קיבל את תביעתו של המשיב וקבע כדלקמן:

"בהסתמכי על כל הטעמים לעיל ובהצטברם יחד, הגעתי למסקנה כי התובע (המשיב דכאן- ע.ב.) הוכיח טענתו לפיה הנתבעים (המבקשים דכאן- ע.ב.) העבירו את העסק (החנות- ע.ב.) או את חלקו לאחר ולא מילאו אחר התנאי ההכרחי הקבוע בסעיף 26 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב - 1972 ולפיכך אינם זכאים לדיירות מוגנת בו." (ההדגשה שלי- ע.ב.) (להלן: " פסק הפינוי"; נספח א לבש"א 15146/02).

8.         בפסיקתא מיום 20/12/00 התייחס בית משפט השלום אל החנות כחלק מחלקה 31 בגוש 6933, ואל כתובתה כרחוב המלך ג'ורג' 4 בתל אביב - קרי באופן העולה בקנה אחד עם טענותיו של המשיב: