פסק-דין בתיק הפ 822/03

לפני שתי המרצות פתיחה שקיימת חפיפה בזהות הצדדים להן, אך מטבע הדברים אופן הגדרתם שונה בכל אחת, ולשם הנוחות הם יוגדרו כאן בהתאם לכותרתה של ה"פ 822/03.

שתי המרצות הפתיחה מתארות מסכת עובדתית אחידה, שבמרבית רכיביה אינה שנויה במחלוקת, אך המשמעות המשפטית הנובעת ממנה מקבלת פרשנות שונה על ידי הצדדים, ובהתאם לכך גם נקודת מבטם לגבי מצב הזכויות בדירה שברחוב יהודה הימית 22 ביפו, גוש 7080 חלקה 28 (להלן: "הדירה").

מכתבי הטענות והנספחים המצורפים להם עולים הנתונים העובדתיים הבאים-

ביום 16/11/94 נחתם הסכם מכר בין גב' רבקה טורבינר ז"ל (להלן: "המנוחה") לבין המשיבה מס' 6 למכירת הזכויות בדירה (נספח ט' לה"פ 822/03).

ביום 1/12/94 נערך בין המשיב מס' 5 למשיבה מס' 6 הסכם הלוואה לצורך רכישת הדירה (נספח א' לה"פ 1513/00), וכתנאי להעברת כספי ההלוואה חתמה המנוחה על כתב התחייבות להעברת הזכויות בדירה על שם המשיבה מס' 6.

זמן קצר מאד לאחר מכן, ביום 7/12/94, בוטל הסכם המכר בין המנוחה למשיבה מס' 6 (נספח י' לה"פ 822/03).

ביום 13/10/97 נחתם הסכם מכר בין המנוחה לבין המשיב מס' 8 (נספח י"א לה"פ 822/03), שביום 30/4/98 גם הוא בוטל בסופו של דבר (נספח י"ב לה"פ 822/03).

ביום 20/11/98 נחתם הסכם מכר בין המבקשים לבין המנוחה, באמצעות בנה מר מרדכי טורבינר, שלטענת המבקשים (ובניגוד לעמדת המשיב מס' 5) היה גם מיופה כוחה (הסכם המכר צורף כנספח א' לה"פ 822/03).

מהמתואר בכתבי הטענות השונים (ובייחוד בסיכומיו של המשיב מס' 5), נראה שהמנוחה נפטרה ביום 22/10/99, ובנה השלים את יישום הסכם המכר שנערך עם המבקשים.

המבקשים קיבלו אישור מאת חברת נכסי ח.נ. אריאל בע"מ (להלן: "החברה המשכנת") לפיו הזכויות בדירה אינן כפופות לזכויות צד ג' כלשהן, ובהתאם לכך החלו לפעול להעברת הזכויות על שמם בחברה המשכנת ובמשיב מס' 4, והעבירו למנוחה את כספי ההלוואה שהתקבלו מהמשיב מס' 2 לצורך רכישת הדירה (נספח ד' לה"פ 822/03).

בה"פ 1513/00 טען המשיב מס' 5 שהמשיבה מס' 6 לא פרעה את סכום ההלוואה, ולכן הוא נקט בהליכי הוצאה לפועל, ומאוחר יותר גם בתביעה למתן פסק דין הצהרתי וצו מניעה זמני כנגד המנוחה וכנגד המשיבה מס' 6 (אציין, כי לה"פ 1513/00 לא צורפו החלטות כלשהן בעניין, ורק מסעיף 31(ד) לסיכומי המשיב מס' 5 ניתן להסיק כי ביום 21/11/00 ניתן צו מניעה לטובתו, ושהמשיב מס' 5 פעל לרישום הערה בדבר קיומו של הצו). מכל מקום, מאוחר יותר התברר למשיב מס' 5, כי ביום 3/2/98 נערך הסכם הלוואה בין המשיב מס' 7 למשיבים מס' 8 ו-9 לצורך רכישת הדירה, ומשהופר ההסכם, נקט המשיב מס' 7 בהליכי הוצאה לפועל, במסגרתם התמנה בא כוחו ככונס נכסים על זכויות המשיבים מס' 8 ו-9 מכוח ההסכם עם המנוחה (נספח ז' לה"פ 1513/00).

המבקשים, המשיב מס' 5 והמשיב מס' 7 הגיעו להסכם פשרה לפיו המשיב מס' 7 מושך את הצהרתו בדבר בעלותו בזכויות בדירה, והוא יגיש לרשם המשכונות בקשה לביטול הודעת המשכון הרשומה לטובתו על זכויות המשיבים מס' 8 ו-9, כל זאת כנגד דחיית התובענות כנגדו. ביום 30/5/05 נתתי להסכם הפשרה תוקף של פסק דין במערכת היחסים בין אותם צדדים.  

בכך הצטרף המשיב מס' 7 למשיב מס' 4, שהתביעה כנגדו נמחקה בהחלטתה מיום 14/5/03 של כב' השופטת הילה גרסטל, וזאת לאחר שהודיע כי יכבד כל החלטה שהיא (עמ' 6 לפרוטוקול).

לטענת המבקשים, הזכויות בדירה אינן רשומות במרשם המקרקעין אלא בספרי המשיב מס' 4 והחברה המשכנת, ולכן הינן זכויות אובליגטוריות. לפיכך, לטענתם, מדובר במצב של עיסקאות נוגדות במטלטלין, עליו חלה הוראת סעיף 12 לחוק המטלטלין, תשל"א-1971 (להלן: "חוק המטלטלין") (אם כי יש לציין שבמקביל, איזכרו המבקשים בסיכומיהם פסקי דין הרלבנטיים למצב של עיסקאות נוגדות במקרקעין).

המבקשים טענו, כי הם רכשו את הזכויות בדירה בתמורה ובתום לב, בעוד שהמשיב מס' 5 לא עשה כלום על מנת להבטיח את זכויותיו הנטענות מכוח כתב ההתחייבות, והמבקשים לא היו מודעים לכך שהמשיב מס' 5 הינו נושה של המנוחה, לאור העדר אינדיקציה רישומית לכך. לטענתם, כתב ההתחייבות מקנה למשיב מס' 5, לכל היותר, זכות השבה של כספי ההלוואה, אך הוא אינו מאפשר לו לרשום משכון על הדירה, מה גם שבפועל, בוטל ההסכם בין המנוחה לבין המשיבה מס' 6 ולכן נשמט הבסיס לכתב ההתחייבות.

המבקשים עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הם הבעלים של הזכויות בדירה, הנקייה משיעבוד כלשהו לטובת המשיב מס' 5, וכן על בטלות ההסכמים האחרים שנערכו עם המנוחה (בה"פ 822/03 נכללו סעדים הצהרתיים נוספים שהופנו כלפי המשיב מס' 7, אך לאור דחיית התובענות כנגדו מתייתר מאליו הדיון בהם).

המשיב מס' 5 טען כי בכתב ההתחייבות עוגנה זכותו לרישום משכנתא על הדירה במקרה שיבוטל הסכם המכר בין המנוחה למשיבה מס' 6, וממילא אין בביטול ההסכם בין המנוחה למשיבה מס' 6 בכדי לבטל זכות זו. בנוסף, בכתב ההתחייבות התחייבה המנוחה שלא לבצע ביחס לנכס עיסקאות סותרות.

בסעיף 31 לסיכומיו איזכר המשיב מס' 5 את ההליכים המשפטיים בהם נקט כחלק מפעולותיו להבטחת זכויותיו בדירה. לטענתו, הוא פעל בתום לב בעוד שתום ליבם של המבקשים מוטל בספק, שכן הם התעלמו מסימני השאלה שעלו לגבי מידת האותנטיות של ייפוי הכוח באמצעותו התקשר בנה של המנוחה בהסכם. בנוסף, טען המשיב מס' 5 שהוא פעל לרישום זכויותיו בדירה על דרך רישום צו המניעה שניתן לטובתו, בעוד שהמבקשים לא רשמו את זכויותיהם בחברה המשכנת.

לאור זאת, טען המשיב מס' 5 כי לזכויותיו מכוח כתב ההתחיבות (במסגרת ההסכם שבין המנוחה למשיבה מס' 6), מוקנית עדיפות על פני זכויותיהם הנטענות של המבקשים, ובהתאם לכך זכויותיו עדיפות גם על פני זכויותיו של המשיב מס' 2.