פסק-דין בתיק הפ 8042/06

1.         לפני בקשה אשר הוגשה בדרך המרצת פתיחה, למתן פסק דין הצהרתי וצו עשה, לפיו תוכרז המבקשת 1, תרצה דרורי, כבעלת הזכויות הבלעדית ביחס לנחלה 67 אשר בכפר הרי"ף (להלן: המשק, הנכס או הנחלה), לרבות כל הזכויות הקשורות ו/או הנובעות מזכות זו. כמו-כן, מבוקשת הצהרה לפיה הנחלה הנ"ל אינה חלק מעיזבון המנוח רחמים דרורי ז"ל, וכי יש לרושמה כבעלת זכות בר-רשות אף בספרי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל).

בהתאם להחלטתי מיום 17/10/07 (במסגרת בש"א 6857/07), ניתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיבים לפעול לתפיסת חזקה בנכס הנדון. 

2.         התשתית העובדתית הרלוונטית לעניינינו, הינה כי המבקשת 1, ילידת 1935, היא אלמנתו והיתה אשתו השנייה של המנוח רחמים דרורי ז"ל, משנת 1969 ועד לפטירתו ביום 7/11/99. במהלך חייהם המשותפים טיפלו השניים ב-3 ילדי המנוח מנישואיו הראשונים ונולדו להם שתי בנות משותפות.

בשנות נישואיהם ומאז פטירתו ועד היום, מחזיקה המבקשת 1 בנכס הנדון, ובנוסף - הינה חברה באגודה השיתופית של כפר הרי"ף, אליה התקבלה, על פי הנטען, בשנת 1969.

עיזבון המנוח, הוא המבקש 2, צורף להליך לאחר שאחד מילדי ויורשי המנוח על פי דין, הוכרז כפושט רגל.

המשיבה 1 הינה בת זוגו לשעבר, ואשתו הראשונה של המנוח, למן שנת 1950 ועד 1962, כאשר הסכם גירושין נחתם בין השניים רק בשנת 1969. במשך 8 השנים הראשונות לנישואיהם, חיו בני הזוג בדירה שרכשו בחולון, ואילו משנת 1958 ועד 1962, העתיקו השניים את מושבם ל"בית סוכנות" בכפר הרי"ף, שלימים נודע כנכס נשוא עניינינו, ולפי הנטען, בשנה זו עזבה המשיבה 1 את המשק, ונפרדה מהמנוח ו-3 ילדיהם המשותפים.

המשיבה 1 והמנוח רשומים במינהל כבעלי זכויות בר-רשות בנחלה, בהתאם להסכם המשבצת, כפי שיבואר להלן, ואילו באגודה השיתופית, אין המשיבה 1 רשומה כחברה.

המשיבים 2 ו-3 הם המינהל וועד הנהלת כפר הרי"ף - אגודה שיתופית, בהתאמה, שהינם צדדים לחוזה המשמש להשכרת "משבצת" הנכס הנדון מהמינהל לאגודה וממנה לחבר, כפי שיפורט בהמשך.  

יצוין, כי קודם להליך דנן, הגישה המשיבה 1 תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין כנגד המבקשים 1 ו-2, וזאת בבית המשפט לענייני משפחה ברשל"צ. התביעה נדחתה, בין היתר, בשל היעדר סמכות עניינית.

3.         לטענת המבקשת, מאחר והיא מחזיקה בנכס הנדון כ- 40 שנה, מאז 1969, יחד עם המנוח ובגפה - מאז פטירתו, וכאשר, לשיטתה, המשיבה 1 אשר חיה במשק כ-4 שנים בלבד, נטשה אותו כבר בשנת 1962, יש לבצע תיקון רישום במינהל, באופן שבו היא, המבקשת 1, תירשם כבעלת הזכויות הבלעדית בנכס, ובנוסף - יוחרג המשק הנדון מעיזבון המנוח, וזאת בהתאם לתקנות האגודה השיתופית, כללי הצדק ורצון המנוח עובר לפטירתו.

בתשובתה להמרצת הפתיחה, העלתה המשיבה 1 טענות אחדות. האחת, לדחייה על הסף, בשל חוסר סמכות עניינית, הנתונה לשיטתה לבית המשפט לענייני משפחה, ובשל סמכות רשם האגודות השיתופיות והרשם לענייני ירושה לדון בעניין הוצאת חברים וזכויותיהם ובתיקון פנקס חברים באגודה שיתופית (החלטת ביניים הדוחה טענות סף אלו, ניתנה על ידי ביום 28/06/07). השנייה, שמאחר והזכויות במינהל רשומות על שם המנוח ועל שמה, היא בעלת זכויות קנייניות וכלכליות וזכאית למחצית הזכויות במשק, מכח חזקת השיתוף, וכן למחצית השבחתו של המשק בתקופה הרלוונטית. שלישית, כי לא בוצע כל הליך לסיום חברותה באגודה השיתופית, בניגוד לקבוע בתקנון האגודה, ולפיכך, לא ניתן לומר כי היא אינה חברה באגודה. רביעית, ובהקשר זה, היא טוענת כי לא עזבה את המושב מרצונה ולא נטשה אותו, אלא גורשה על ידי המנוח, לאחר שנהג בה באלימות. בעניין הזכויות, העלתה המשיבה 1 טענה חלופית, חמישית במספר, ולפיה הגם שהזכויות, מבחינה רישומית, הינן על שמה ועל שמו של המנוח, הרי שכתנאי מקדמי לחתימה על הסכם הגירושין משנת 1969, שלא הוצג לבית המשפט, נקבע כי הזכויות בנכס הנדון יועברו לילדיהם המשותפים, וזאת אף מבלי שהדבר נרשם במינהל או בכל מקום אחר - ולכן לא יכול היה המנוח להוריש זכויות כלשהן בנכס לאחר, שכן היה חסר זכויות ביחס לנכס, שנים רבות קודם לפטירתו.

לשיטתה, מאחר ולא ניתן לפצל את הרישום ו/או השימוש בנכס, ובאם חפצה המבקשת 1 להמשיך ולהתגורר בו, עליה לשלם לה, למשיבה 1, את חלקה בנחלה, בהתאם לטענותיה שלעיל, ולפי הערכה שמאית בדבר שוויו.

עמדת המינהל ביחס לתביעה זו, שבין המבקשת 1 למשיבה 1, הינה כי מצב הזכויות בפועל, בספרים המנוהלים על ידו, הוא שבעלי הזכויות הרשומים במשק הם המנוח והמשיבה 1, והוא לא עודכן כי השניים התגרשו וכי המנוח נישא בשנית למבקשת 1, והדבר הגיע לידיעתו לראשונה רק ביום 2/11/99, וזאת בפניית הסוכנות אליו ביחס לאפשרות תיקון רישום הזכויות במשק בעקבות בקשת המנוח בחייו. לשיטתו, זכות בר-רשות אינה זכות קניינית אלא אישית וכלכלית, הניתנת להעברה - בין בחייו ובין במותו של החבר, בהתאם לתנאים הקבועים בהסכם המשבצת, המסדיר את זכות החזקה והשימוש בנכס. ואולם, לשיטתו, יש לשים את הדגש על מדיניות המוסדות המיישבים, בכל הקשור במסירת קרקע חקלאית, ולפיה אין לפצל את המשק, בהיותו יחידה חברתית וחקלאית, ובייחוד הוא מבקש להדגיש את שנקבע בהחלטה מס' 1 של מועצת מקרקעי ישראל, כי "חוכר חייב להתגורר בנחלה, לנצלה ולעבדה ברציפות ובקביעות למטרות שלשמן הוחכרה...". משכך, כל החלטה שתינתן על ידי בית המשפט, צריכה לעמוד בדרישות אלו, ובמבחן החברות באגודה השיתופית שלהלן, ולכאורה, נראה כי עמדת המינהל ביחס לזכויות הצדדים דנן, הינה כי המבקשת 1 אכן עומדת בתנאי החלטות מועצת מקרקעי ישראל, הסכם המשבצת והמדיניות הכללית, לקבל את הזכויות במשק, ובנוסף - אוחז הוא בדעה כי המשק אינו חלק מעיזבון המנוח.  

ועד ההנהלה של האגודה השיתופית, הגיב אף הוא לבקשה שבפני, הגם שלא רצה לנקוט עמדה כלשהי ביריבות שבין הצדדים. לדידו, המשיבה 1 אינה מוכרת כחברת אגודה, וזאת בניגוד למבקשת 1, אשר הינה חברת אגודה פעילה, מעורבת ומוערכת בכפר הרי"ף מאז הגיעה אליו ועד היום. 

4.         לפנינו הכרעה בשתי שאלות שבעובדה ובמשפט. האחת - הקביעה מי יוכרז כבעל הזכויות בנחלה, פועל יוצא של הבקשה לתיקון הרישום. השניה - הטענה שהנחלה הינה חלק מעיזבון המנוח, ומכח זה יש לחלקה ליורשיו, כפי שגורסת המשיבה 1. מענה לשתי אלו, ייבחן לאורם של חוזה המשבצת שנחתם בין המינהל, הסוכנות היהודית ואגודת המושב,  תקנון האגודה הרלוונטית ושיקולי צדק.

5.         הן מהפסיקה והן מהספרות בנושא ירושת משק חקלאי, עולות דילמות שונות, הנוצרות מהמתח הקיים בין המסגרת הפנים משפחתית, תקנוני האגודה השיתופית, והוראות המינהל או הסוכנות, כמי שאמונות על יישוב הקרקע, אשר המשק מהווה אך משבצת משטחו. תיאור ממצה של הסוגיה, הובא ב ע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295, 314: "מערכת היחסים המשפטית בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן - המינהל), הסוכנות היהודית, האגודה השיתופית וחבר האגודה בנויה על התשתית שלפיה הקרקע היא קרקע מדינה המנוהלת בידי המינהל, המשכיר אותה לסוכנות היהודית בתורת גורם מיישב. הסוכנות מצדה מעניקה רשות שימוש במשבצת קרקע לאגודה השיתופית, והאגודה כבת-רשות מעניקה רשות שימוש לחבר אגודה בנחלה. מעמד חבר האגודה הוא כבר-רשות. זכות זו היא זכות אישית שאינה קניינית, אשר אופייה וגדריה נקבעים בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרישיון. על-פי הסכם זה, אף שרשות השימוש היא זכות אישית, היא עבירה בכפוף לתנאי ההסכמה בין מעניק הזכות למקבל זכות השימוש. יוצא מכך, כי בר-רשות רשאי לעשות דיספוזיציה בזכותו - הכול בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון".

אין חולק, כי מצב הזכויות בנכס נשוא דיוננו הוא כזה, שמבחינה רישומית, הוא מופיע  במינהל על שם המנוח והמשיבה 1 ואילו המבקשת 1 היא המחזיקה בו בפועל, ובנוסף - הינה חברה באגודה השיתופית של המושב. השאלה הינה, איפוא, האם תיקון הרישום באופן המבוקש הינו נכון, צודק וראוי בנסיבות העניין, ואם כן, באילו תנאים ייעשה.

מבחינה עובדתית, השתלשלות העניינים היתה כזו, שבשלב שבו עבר המינהל למסגרת חוזית דו-צדדית, בה חתמו על חוזה המשבצת רק המינהל והאגודה, ונגרעה הסוכנות היהודית, וזאת בראשית שנות ה-90, נשלחה לצדדים הודעה מן המינהל על מצב זכויותיהם בנכס, ואז, לטענת המבקשת 1, ידעה היא לראשונה על רישום הנכס גם על שמה של המשיבה 1, לבד מהמנוח, תוך שהיא מדגישה בעדותה מיום 28/11/07, עמ' 5 ש' 8, כי: "אני לא ידעתי שאין לי זכויות, כל הזמן חשבתי שהזכויות שלי וזה משום שהתחתנתי עם בעלי".

כפי שעולה מנספחים 18-16 המצורפים לתצהיר המבקשת 1, במהלך שנת 1999, סמוך לפטירתו, ביקש המנוח לרשום את המבקשת 1 כבעלת הזכויות במשק, תוך הדגשה ש "כל הנספחים לחוזים וההתחייבויות עם הסוכנות הם על שם דרורי רחמים ותרצה וחתומים רק על ידינו. וכן בספרי האגודה", כאשר למעשה משעה שהוגשה בקשה זו, החלו התכתבויות סביב נושא תיקון הרישום בין המנוח, וועד אגודת המושב, הסוכנות היהודית והמינהל.