פסק-דין בתיק הפ 673/04

1.         ראשיתו של תיק זה בתביעה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים. בישיבת יום 4.4.04, הסכימו הצדדים כי התביעה תוסב לתובענה בדרך של המרצת פתיחה, ולהסכמתם זו ניתן תוקף של החלטה.

בישיבת יום 4.6.06. הגיעו הצדדים להסכמה שאף היא קבלה תוקף של החלטה, לפיה הם יוותרו על חקירות נגדיות של העדים, ויסכמו בכתב בהתאם לחומר הראיות שבתיק בית המשפט ומסמכים נוספים שיצורפו לסיכומים.

מכוח הסכמה זו הגישו הצדדים סיכומים בכתב, ופסק דין זה ניתן לכן בהתאם למכלול החומר שבתיק בית המשפט, ובין היתר, פסק דין שניתן על-ידי בית משפט השלום בת"א 26813/00 ביום 15.5.03, כתבי הטענות שהוגשו בהליך זה וכן פרוטוקול של דיון ההוכחות שהתקיים באותו הליך.

העובדות

2.         המבקשת רכשה דירה ברח' רבינוביץ 20/30 בחולון (להלן: " הדירה") בשנת 1993 או בסמוך לכך, וביום 24.5.93 נרשמה לזכותה הערת אזהרה על זכויותיה בדירה. המבקשת גרה בדירה מאז רכישתה ועד היום. המבקשת היתה נשואה לאדם בשם יצחק עיני (להלן: " יצחק"). לטענתה, נודע לה מיצחק כי אחיו יוסי עיני (להלן: " יוסי") הסתבך בחובות לשוק האפור, וכתוצאה מכך איימו עליו נושיו כי יפגעו בו אם לא ישלם את החוב. יצחק הסכים לקחת על עצמו את החוב של יוסי, ושילם סכומי כסף לנושיו - סבי ניסים ווליד אבו סייף (להלן: " סבי" ו" וליד").

3.         יצחק התקשה בפירעון יתרת חובו של יוסי אותו הוא לקח על עצמו, ולכן - לגרסת המבקשת, איימו הנושים על יצחק, עליה ועל בנם.

המבקשת טוענת כי כתוצאה מאיומים אלה, היא אולצה לחתום ביום 20.12.98 על הסכם הלוואה - על פיו היא, בנה ויצחק הם הלווים וסבי הוא המלווה, וזאת למרות שמעולם לא לוותה כספים כלשהם מסבי או מאדם אחר בשוק האפור.

במסגרת הסכם ההלוואה, שעבדה המבקשת את זכויותיה בדירה לזכות סבי.

4.         לטענת המבקשת, היא אולצה ביום 12.4.99 בעושק ואיומים לחתום על הסכם מכר לגב' ויקטוריה נאמן (להלן:" נאמן"), מכוחו היא מוכרת לגב' נאמן את זכויותיה בדירה (הסכם זה יכונה להלן: " הסכם המכר הראשון"). מכוח הסכם המכר הראשון נרשמה ביום 19.5.99 הערת אזהרה לטובת נאמן על הדירה. מועד פינוי הדירה מכוח הסכם המכר הראשון היה 12.9.99.

5.         המבקשת מוסיפה וטוענת כי יצחק המחה את זכויותיו בחברת שלדג כבטחון במקום הדירה. לטענתה, במועד ההמחאה שווי הזכויות בחברה הנ"ל עלה בהרבה על שווי הדירה.

ביום 1.9.99 התקשרה נאמן עם המשיב 1 (להלן: " ארביבי") בהסכם (להלן: " הסכם המכר השני"), מכוחו המחתה נאמן את זכויותיה על פי הסכם המכר הראשון לארביבי. ביום 14.11.99 נרשמה הערת אזהרה על זכויות ארביבי בדירה. המבקשת טוענת כי ארביבי בקר פעם אחת בדירה, בשבוע האחרון של חודש ספטמבר, ולכן היא סבורה כי הסכם המכר השני נחתם לאחר סוף ספטמבר 1999, ולא במועד המצוין בו.

6.         נגד המבקשת הוגשה תביעת פינוי בבית משפט השלום בתל אביב על ידי ארביבי (ת.א. 26813/00). בתביעת הפינוי ניתן ביום 15.5.03 פסק דינו של בימ"ש השלום (כב' השופטת פינצ'וק - אלט, להלן " פסק הדין"). בית משפט השלום דחה את התביעה, וקבע כי נאמן וארביבי לא היו רוכשים בתום לב.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי ארביבי היה שותף ולמצער נוכח, כאשר הופעלו לחצים בלתי לגיטימיים ואף איומים על המבקשת, בעלה ובנה. נקבע גם כי ארביבי היה מעורב בחובות השונים הקשורים לחוב הנטען של יצחק לסבי ולווליד. לכן, נקבע בפסק הדין כי יש מקום לקבל את טענת המבקשת, ולהצהיר כי הסכם המכר הראשון מבוטל בשל כפייה כאמור בס' 17א' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים").

7.         ביום 16.11.99 נחתמו בין ארביבי לבין המשיב 2 (להלן: " הבנק") הסכם הלוואה והסכם משכנתא.

מאחר שארביבי לא עמד בתשלומים מכוח הסכם ההלוואה, נקט הבנק בהליכי הוצאה לפועל נגדו. המשיב 3 הוא כונס הנכסים שמונה על ידי ראש ההוצל"פ למימוש זכויותיו של ארביבי בדירה.

8.         בתובענה הנוכחית עותרת המבקשת, כי בית המשפט יצהיר כי הזכויות בדירה הן שלה ושלה בלבד, וכי למשיבים שניהם אין כל זכות בדירה.

יש לברר טענות המבקשת, הן כנגד ארביבי והן כנגד הבנק.

התביעה נגד ארביבי - זכויות ארביבי בדירה

9.         אני סבורה כי מכוח פסק הדין של בית משפט השלום, לארביבי אין זכויות בדירה.

כזכור, ארביבי רכש את הדירה מנאמן. בית משפט השלום קבע כי הסכם המכר הראשון עם נאמן נחתם תחת איומים בפגיעה גופנית של בני משפחת המבקשת (ר' עמ' 18 לפסק הדין). ככזה - הסכם המכר הראשון היה בר ביטול, והוא אכן בוטל על ידי המבקשת. הסכם המכר השני נחתם מכוח זכויותיה של נאמן מכוח הסכם המכר הראשון.