פסק-דין בתיק הפ 5387/06

ביום 2.11.06 הגישה המבקשת את בקשתה לאישור פסקי הבוררות שניתנו על ידי בית הדין הרבני הגדול בימים 12.1.04, 24.10.04, 12.3.06 ו-29.6.06.

ביום 15.11.06 הגישה המשיבה "התנגדות לאישור פסק בורר". במכתב הלוואי המצורף להתנגדות מבהירה המשיבה כי "זו לא בקשה לבטל את פסק הבורר", ולפיכך לא שולמה על ידה אגרה בעד ההתנגדות. ההתנגדות מנומקת בכך שפסק הבוררות האחרון, מיום 29.6.06, איננו שלם וסופי, בשים לב לכך שהבוררים טרם נתנו החלטה בבקשות שהוגשו לאחריו על ידי המשיבה להבהרת הפסק ולמתן צו למניעת עבודות בניה במבנה נשוא הפסק.

סעיף 23(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, מורה: "לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו". די בכך כדי לדחות את ההתנגדות, שהוגשה שלא בדרך של בקשה לביטול הפסק, בלא תשלום האגרה המתחייבת בעד בקשה כזאת, ובלא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה כמצוות תקנה 9 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968 (ראו המ' (תל-אביב-יפו) 14708/96 מדינת ישראל נ' ועד ההורים העירוני בהרצליה, דינים מחוזי כו(7) 912). טעם נוסף - וחשוב לא פחות מן הראשון - לכך שההתנגדות לא תידון, נעוץ בהגשתה לאחר חלוף המועד בו המשיבה הייתה רשאית להגיש בקשה לביטול פסקי הבוררות. בענין זה קובע סעיף 27(א) לחוק הבוררות: "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו". המשיבה קיבלה את פסק הבוררות האחרון, מיום 29.6.06, לכל המאוחר ביום 24.7.06, בו הגישה לבוררים בקשה להבהרתו (נספח 4 להתנגדות). לפיכך, ולאחר שמוסיפים למנין הימים את פגרת הקיץ ופגרת סוכות (רע"א 9460/00 איזנברגר נ' קדר, תק-על 2002(1) 667), המועד האחרון להגשת בקשת הביטול חל ביום 23.10.06, שעה שההתנגדות - גם אילו היה ניתן לראות בה תחליף לבקשת ביטול (מה שאינו) - הוגשה רק ביום 15.11.06.

ראייתה של המשיבה את פסק הבוררות כחלקי ובלתי-מושלם לא הקנתה לה זכות להגיש את בקשת הביטול לאחר המועד האמור. מגבלת הזמן של 45 יום חלה גם על פסק ביניים שנתן בורר ולא רק על פסק הבוררות הסופי (כעולה מהגדרת "פסק בוררות" בסעיף 1 לחוק; ראו ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה) עמ' 767-769, 1123). בהקשר של חוק הבוררות, פסק ביניים אינו אלא פסק המכריע בחלק מהמחלוקת (ע"א 6058/98 מנדלבליט נ' מנדלבליט, פ"ד נא(4) 354, 362). בנסיבות המקרה דנן, גם בקשת ההבהרה שהמשיבה הגישה לבוררים על מנת שישלימו את הפסק אינה מסוגלת להועיל לה, כפי שעולה מהשילוב של סעיפים 22 ו-27(ב) לחוק הבוררות. סעיף 22(א) מתיר לבורר "לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי" באחד האופנים המפורטים בהמשך הסעיף; וסעיף 22(ג) קובע כי "הבורר יחליט בפניה לפי סעיף זה תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי-הדין האחרים הודעה עליה". במצב דברים כזה, מרוץ הימים להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות אינו נעצר לתקופה בלתי-מוגבלת עד למתן החלטת הבורר בבקשה לתיקון או להשלמת הפסק, אלא - כהוראת סעיף 27(ב) - "היתה פניה לבורר לפי סעיף 22, תתחיל התקופה של ארבעים וחמישה יום מהיום שהבורר החליט או צריך היה להחליט בפניה" (ההדגשה הוספה). בקשת ההבהרה של המשיבה מיום 24.7.06 הועברה ביום 30.7.06 על ידי בית הדין הגדול לתגובת המבקשת תוך 3 ימים. ממילא, גם אם נניח (לצורך הדיון) כי אותה בקשה מגלה עילה לתיקון או להשלמת הפסק לפי סעיף 22 לחוק, עדיין לא היה בהגשתה כדי לדחות את תחילת מנין 45 הימים להגשת בקשת הביטול אלא בימים ספורים לאחר תום פגרת הקיץ, שהרי חובת הבורר לתת החלטה בבקשה תוך 30 ימים אינה נדחית כתוצאה מהפגרה, העוצרת רק את חישוב הזמנים לביצוע פעולות הנעשות אל מול בית המשפט (רע"א 5814/90 זילברשטיין נ' חברה לאחזקה ונאמנות בני משה אברהם בע"מ, פ"ד מו(1) 285). הא ראיה, שעוד ביום 13.8.06, בעיצומה של פגרת הקיץ, פנתה המשיבה אל הבוררים בבקשה למתן החלטה בבקשתה להבהרה ונימקה את פנייתה בכך שהמבקשת לא הגיבה על הבקשה בחלוף 3 הימים שנקצבו לה לשם כך (נספח 6 להתנגדות). אותם 3 ימים הסתיימו בתחילת חודש אוגוסט, כך שמנין 30 הימים למתן החלטת הבוררים בבקשת ההבהרה הסתיים בתחילת חודש ספטמבר, ומאז החל מנין 45 הימים להגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות.

מעבר לצורך יצוין כי תוכן בקשת ההבהרה אינו פוגם בסופיות פסק הבוררות האחרון מיום 29.6.06. בקשת ההבהרה מתייחסת לרשות שניתנה באותו פסק למשיבה להמשיך ללמוד ולהתפלל במבנה בשבתות ובחגים בלבד. בענין זה נטען בבקשה כי הקהילה המשתמשת כיום במבנה מקיימת בו שיעורי תורה גם בימות החול, ולפיכך התבקש לאפשר לה להמשיך לעשות כן לא רק בשבתות ובחגים. בקשה זו - ככל שעניינה בתיקון או השלמה מותרים של הפסק לפי סעיף 22 לחוק הבוררות ולא בשינוי מהותי שלו אותו אין הבוררים רשאים לעשות על פי החוק - אינה רלוונטית אלא לתקופה שעד תום חג הסוכות תשס"ז, שכבר נמצא מאחורינו. רק במסגרת תקופה מוגבלת זו הותר בפסק הבוררות למשיבה ולקהילה הקיימת להמשיך ללמוד ולהתפלל במבנה בשבתות ובחגים. ממילא תיקון הפסק בדרך של התרת הלימוד גם בימות החול, עשוי היה להתייחס אף הוא רק עד לתום חג הסוכות. משמעות הדבר הנה שיש לראות את פסק הבוררות כסופי ולא כחלקי אפילו אם מתחשבים בבקשת ההבהרה (אם כי, כאמור, המועד להגשת בקשת הביטול חלף גם אם הפסק ייחשב לחלקי).

בקשת המשיבה לבוררים מיום 28.8.06, למתן צו מניעה בדבר הפסקת עבודות בניה במבנה נשוא הסכסוך, ודאי שלא פגעה בסופיות הפסק מיום 29.6.06 ולא האריכה למשיבה את המועד להגשת בקשה לביטולו. הסעד שנפסק ביום 29.6.06 הוא פינוי המשיבה מהמבנה. חובת הפינוי של המשיבה וזכות הבניה של המבקשת אינן תלויות זו בזו, ולפיכך צו האוסר את הבניה אינו יכול לפטור את המשיבה מחובת הפינוי. אכן, הבקשה למתן צו מניעה אינה מכילה בקשת סעד כלשהי בנוגע לחובת הפינוי. בכל מקרה, בית הדין הגדול העביר ביום 30.8.06 את הבקשה לצו מניעה לתגובת המבקשת תוך 3 ימים, ותגובת המבקשת הוגשה ביום 6.9.06; כך שגם אם היה מקום להתחשב לצורך מנין הזמנים בבקשה לצו מניעה, עדיין פרק הזמן להגשת הבקשה לביטול הפסק הסתיים ביום 28.11.06, כאמור בסעיפים 22 ו-27(ב) לחוק הבוררות. בפועל המשיבה לא הגישה בקשה לביטול הפסק גם לא עד למועד זה.

האמור עד כה, בנוגע לפסק הבוררות האחרון מיום 29.6.06, יפה בבחינת קל וחומר בנוגע ל-3 פסקי הבוררות הקודמים לו, שגם הם נכללו בבקשת האישור, וגם לגביהם לא הוגשה בקשת ביטול בתוך המועד בו הדבר יכול להיעשות.

תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968, קובעת לאמור: "המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק; לא התנגד כאמור, יאשר בית המשפט או הרשם את הפסק ואין צורך לשמוע את בעלי הדין". מאחר שהמשיבה לא התנגדה לבקשה לאישור פסקי הבוררות בדרך של הגשת בקשה לביטולם במועד הקבוע בסעיף 27 לחוק, הכול כמבואר לעיל, שומה על בית המשפט לאשר פסקים אלו, ואין צורך לקיים דיון בעל-פה בבקשה.

לפיכך אני מאשר את פסקי הבוררות שניתנו על ידי בית הדין הרבני הגדול בימים 12.1.04, 24.10.04, 12.3.06 ו-29.6.06 בתיקים מס' 2-35-47265137, 3-35-47265137.

מאחר שהמבקשת לא זומנה לדיון בבקשה בעקבות מסמך ההתנגדות של המשיבה, לא ייעשה צו להוצאות.

נ יתן היום כ"ז בטבת תשס"ז (17 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

                                 התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: