פסק-דין בתיק הפ 516/06

בפני תובענה למתן פסק דין הצהרתי אשר יכריז כי "לא קמה למשיב הזכות לממש את המשכנתא על הדירה הידועה כגוש 6324 חלקה 191/30 אשר מושכנה למשיב כבטוחה...".

רקע עובדתי

בשנת 2002 נטלו המבקשים מן הבנק המשיב (להלן: " הבנק") הלוואת גישור בסך 250,000 ש"ח. בהתאם להסכם ההלוואה שנכרת בין הצדדים התחייבו המבקשים לפרוע את קרן ההלוואה בתשלום אחד כעבור 24 חודש, ותשלומי הריבית על ההלוואה היו אמורים להשתלם כסדרם במהלך תקופת ההלוואה עצמה.

בחודש יוני 2004, עת אמורים היו המבקשים לפרוע את קרן ההלוואה, ולבקשתם, נחתם בין הצדדים "כתב תיקון לחוזה הלוואה" (להלן: "כתב התיקון הראשון") הנושא את התאריך 28.6.04 לפיו נדחה מועד פירעון ההלוואה ב- 3 חודשים.

ביום 28.10.04 נחתם בין הצדדים "כתב תיקון לחוזה ההלוואה" נוסף (להלן: "כתב התיקון השני") ולפיו נדחה מועד פירעון ההלוואה פעם נוספת ל- 5 חודשים נוספים.

הימים נקפו. ההלוואה לא נפרעה. המבקשים אף פיגרו בתשלומי הריבית.

ביום 26.7.05 החל הבנק המשיב בהליכי מימוש על דרך פתיחת תיק הוצאה לפועל למימוש משכנתא.

ביום 11.4.06 הוגשה התובענה שבפני בה מתבקש צו שיכריז כי המשיב לא היה רשאי לפתוח את תיק ההוצאה לפועל.

לאחר הגשת התובענה, במהלך חודש יוני 2006 או בסמוך לכך, פרעו המבקשים את קרן ההלוואה, כאשר נכון למועד זה טרם שולמה ריבית הפיגורים.

יצויין כי במהלך הדיון הצהיר ב"כ המבקשים כי מרשיו נכונים לפרוע גם את ריבית הפיגורים.

משקרן ההלוואה נפרעה ואין עוד צורך בהליך מימוש, צומצמה למעשה הפלוגתא למחלוקת כספית בגין אותם חיובים בתיק ההוצאה לפועל המתייחסים להוצאות המימוש, קרי: שכר טרחת הכונס ואגרות ההוצל"פ.

טענות בעלי הדין

למבקשים טענה מרכזית ולפיה לא נוקבים כתבי התיקון במועד הפירעון החדש להחזרת קרן ההלוואה, כי אם במועד תשלום הריבית בלבד, ומשהבנק לא פנה אליהם ולא דרש את החזר ההלוואה, לא היה רשאי לפתוח כנגדם תיק הוצאה לפועל. המשמעות המעשית של עתירה זו, כאשר לימים אלו לא קיים כל חוב בנוגע לקרן ההלוואה, הינה ביטול חיובי המימוש בתיק ההוצאה לפועל המתבטאים בשכ"ט עו"ד ובאגרות.

עוד טוענים המבקשים כי המבקש 1 פנה למשיב וביקש לפרוע את חובו, אולם זה סירב לקבל לידיו את התשלום בטיעון לפיו הועבר התיק להגשת תביעה משפטית.

המשיב דוחה מכל וכל את טענות המבקשים, וטוען כי מטרתה של התובענה היא לאפשר למבקשים להימלט מההוצאות הכספיות שהיו כרוכות בהליך המימוש שנפתח כנגדם כדת וכדין לאור מחדליהם לפרוע את חובם.

לטענתו, הסכם ההלוואה, כמו גם כתבי התיקון, הינם ברורים וחד משמעיים וקובעים בלשון ברורה שאיננה משתמעת לשתי פנים את מועדי הפירעון, שנדחו מעת לעת, לאור בקשת המבקשים עצמם.

לדבריו, מועד הפירעון בהתאם לכתב התיקון הראשון הינו ספטמבר 2004 ואילו מועד הפירעון הנדחה בהתאם לכתב התיקון השני הינו ינואר 2005.

לטענתו, משלא פרעו המבקשים את קרן ההלוואה חודשים ארוכים לאחר חלוף המועד ומשלא שעו למכתבי ההתראה שנשלחו אליהם, לא נותרה לו ברירה זולת פתיחת תיק מימוש, ומשכך על המבקשים לשאת גם בהוצאות אלה.

דיון והכרעה

על מנת להכריע בטענת המבקשים לפיה לא קובעים כתבי התיקון מועד פירעון חדש להשבת הקרן, יש להתבונן על ניסוחם.