פסק-דין בתיק הפ 5125/06

1.                 המבקש, חבר אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, הועמד לדין במסגרת תביעה בהליך משמעתי פנימי של 'משפט חברים', המתנהל על-פי תקנון האגודה. הוא הואשם בעבירות של מעשה הונאה, קבלת כספים במרמה, גרימת רעה לעסקי האגודה ולמטרותיה ומעשה בלתי הוגן שביסודו אי-יושר כלפי האגודה, או מי מחבריה. עוד בטרם הגשת כתב התביעה הושעה המבקש מחברותו ב"אגד". בית הדין בדרג א' מצא אותו אשם בעבירות שיוחסו לו, הרשיעו וגזר את דינו. ערעורו לדרג ב' נדחה וגזר הדין נותר על כנו. בהמרצת פתיחה זו הוא מבקש להצהיר על בטלות ההליכים ופסקי הדין במשפט החברים בדרג א' ובדרג ב', להצהיר כי השעייתו הייתה שלא כדין וכי הוא זכאי לקבל את שכרו בגין תקופת ההשעיה, וכן ליתן צו מניעה קבוע שיורה ל"אגד" שלא לנקוט בהליכים להפסקת חברותו באגודה.

עיקרי העובדות וההליכים המשמעתיים ב"אגד"

2.                 מעשה של מיחזור כרטיסי נסיעה על-ידי נהגים אינו תופעה חדשה כלל ועיקר, וב"אגד" מתמודדים עם רעה חולה זו שנים הרבה. הפעולה היא פשוטה בתכלית: בסיומה של נסיעה, בשעה שהנהג סורק את האוטובוס, הוא מלקט מן הריצפה ומן המושבים כרטיסים שהותירו אחריהם נוסעי האוטובוס. לעת נסיעתו הבאה באותו קו, במקום למכור לנוסעים העולים לאוטובוס כרטיסים חדשים, ימכור להם את הכרטיסים שאסף, ואת התמורה ישלשל לכיסו. הנוסעים התמימים לא יבחינו בכל פגם בכרטיס הנסיעה שיקבלו לידיהם, והנהג ירוויח שלא כדין כספים על חשבון "אגד".

3.                 לטענת "אגד", משנצטברו אצלה חשדות מבוססים כי המבקש חוטא במיחזור כרטיסים, הוחלט להקצות את המשאבים הנדרשים כדי לבדוק האם יש דברים בגו, ובמידה שיש - לאסוף חומר מפליל. במבצע מתוכנן ומאורגן הועלו מבקרים סמויים על האוטובוסים אשר בהם נהג המבקש. אחדים מן המבקרים הונחו להיות זורקים - משמע, את כרטיס הנסיעה שיקבלו מן הנהג יניחו במקום אקראי באוטובוס, לאחר שיירשמו את מספרו הסידורי. המבקרים האחרים 'הושתלו' כקונים, היינו נוסעים שיירכשו כרטיס מן הנהג ויימסרו אותו בתום הנסיעה למפעיליהם, כדי שאלה האחרונים ישוו את מספרו הסידורי עם המספרים הסידוריים שנרשמו על-ידי ה"זורקים". והיה אם נמצאה התאמה בין מספרי הכרטיסים, אות היא כי הנהג ממחזר כרטיסים.

בדיקות אלה נעשו במהלך חודש מרץ ובראשית חודש אפריל בשנת 1998.

4.                 מיד עם היוודע ממצאי המעקב, ביום 5.3.1998, המליצה ועדת הפיקוח של אזור ירושלים על השעייתו של המבקש מהעבודה. משמעותה של ההשעיה, על-פי סעיף 89 לתקנון משפט החברים של "אגד", היא שלילת הזכות לעבוד ב"אגד" ולקבל משכורת. בתקופת ההשעיה מקבל המושעה מפרעה חודשית בשיעור של מחצית המשכורת המשולמת לחברי האגודה, בתנאים כאמור שם.

על-פי ממצאי המעקב הוגש ביום 19.4.1998 כתב תביעה נגד המבקש, במסגרת הליך משמעתי פנימי על-פי תקנון משפט החברים. כתב התביעה פירט ששה מקרים אשר בהם מכר המבקש לנוסעים כרטיסים ממוחזרים, וצויינו בו מספרי הקווים שבהם נהג המבקש בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו, מספריהם הפנימיים של האוטובוסים, שעות העלאת הנוסעים וכן מספרי הכרטיסים הממוחזרים שנתפסו.

5.                 משפטו של המבקש אמור היה להיפתח ביום 25.5.1998, כחודש לאחר שהוגש כתב התביעה. אלא ש"אגד" סירב לאפשר למבקש להתייצב למשפט כשהוא מיוצג על-ידי  עורך דין. המבקש הגיש תובענה בעניין זה לבית המשפט (ה"פ (י-ם) 339/98 חיים נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ,פ"מ התשנ"ט(2) 913; פסק הדין ניתן ביום 4.8.99 מפי כב' השופט מ' גל). בית המשפט קיבל את התובענה וקבע כי ההליך המשמעתי לא יתנהל בלא שייתאפשר למבקש להיות מיוצג על-ידי עורך דין מטעמו. ההליך המשמעתי התנהל אפוא כאשר המשיב מיוצג על-ידי בא-כוחו, ובמסגרתו התקיימו 34 ישיבות ונשמעו עדויותיהם של 14 עדים.

המבקש כפר באישומים שיוחסו לו מכל וכל. מראשית הדרך טען כי יסודו של האישום בעלילה שנרקמה נגדו על רקע של מניעים פוליטיים שבתוך האגודה, הקשורים בכך שתמך באחיו, אשר התמודד מטעם הרשימה שלא זכתה בשלטון בגופי האגודה. לגרסתו, העדים כולם הינם עדים שהוזמנו על-ידי "אגד" כדי לבסס את העלילה. לשיטתו, הכרטיסים שנקנו על ידי המבקרים אשר היו אמורים להשליכם לצורך הבדיקה על רצפת האוטובוס - הועברו ישירות, באופן ידני, לידיהם של המבקרים שאמורים היו להיות הקונים של הכרטיסים בשנית. כך, בדרך של קנוניה רבת משתתפים, נרקחה העלילה.

6.                 בפסק דינו של דרג א', היינו הערכאה הראשונה במסגרת מערכת משפט החברים, שניתן ביום 1.9.2004, מצא ההרכב את המבקש אשם בכל סעיפי כתב התביעה. בית הדין הרשיעו בעבירת המשמעת על-פי תקנה 113 לתקנון משפט החברים של "אגד", אשר קובע קנס של עד חמישה חודשי משכורת לחבר אשר "גרם רעה לעסקי האגודה או למטרותיה", וקנס של עד שבעה חודשי משכורת לזה אשר עשה "מעשה בלתי הוגן שיש בו יסוד של אי יושר כלפי האגודה או מי מחבריה". פסק הדין הינו פסק דין ארוך, מפורט ומנומק. על פני שלושים ושמונה עמודים שנכתבו בכתב יד, מפרט בית הדין את מסכת האירועים כפי שהוצגו בעדויות העדים, את טענות המבקש כלפיהם, את תשובות "אגד", ממצאים ומסקנות.

בית הדין גזר על המבקש קנס בשיעור של ששה חודשי משכורת בפועל ושני חודשי משכורת עבור הוצאות המשפט, וכן המליץ בפני ההנהלה להוציא את המבקש מ"אגד".

7.                 בערעור אשר הגיש המבקש לדרג ב' ביום 22.9.2004, טען בעיקר את הטענות הבאות: פסק הדין ניתן באיחור; שגה בית הדין בתחום הראייתי, בקבלו ראיות נסיבתיות, עדויות שנתגלו בהן סתירות, מסמכים ללא חקירת עורכיהם; בית הדין טעה כשהעביר את נטל ההוכחה אל המבקש להוכיח את חפותו; עוד טעה בית הדין בהתעלמו מכך שהיו מפגשים בין ה'זורקים' לבין ה'קונים', הדו"חות מולאו באחור, ועוד כהנה וכהנה כשלים בביצוע המעקב עצמו; בית הדין הוסיף מדעתו עובדות שלא היו ולא נטענו, כל זאת כדי להסביר כיצד ייתכן ש'בדרך מקרה' מבקרים סמויים אשר עלו על האוטובוס מספר תחנות אחרי תחילת הנסיעה 'זכו' לקנות דווקא את הכרטיסים הממוחזרים.

8.                 בית הדין בדרג ב' דחה את הערעור. בפסק דינו שניתן ביום 16.10.04 שב בית הדין וגולל את העובדות כפי שהתבררו מעדויות התביעה, את טענות המבקש ואת טענות "אגד". בית הדין הדגיש והבהיר כי עיין לעומקם בכל הפרוטוקולים של העדויות ובטענות הצדדים כולן, והשתכנע כי פסק הדין של דרג א' ניתן כדין, וכי אין לפקפק בממצאיו ובמסקנותיו. לעניין השיהוי במתן פסק הדין קבע בית הדין כי לאור מורכבותו של העניין, קרוב לאלף עמודי פרוטוקול, עשרות עדויות ושאר קשיים במהלך ניהולו של משפט החברים, הרי שמתן פסק הדין במועד מאוחר מ-45 יום על-פי סעיף 151 לתקנון משפט החברים, הנו "חריגה מוצדקת מהתקנון" (עמוד 18 לפסק הדין). לעניין ה'מקריות' שברכישת הכרטיסים דווקא על-ידי המבקרים הסמויים מבין עשרות הנוסעים התמימים אשר נסעו באוטובוס, הראה בית הדין בדרג ב' בפירוט רב כיצד מחומר הראיות עולה כי במסגרת מבצע המעקב עלו מבקרים רבים מאד לאוטובוס. רשת המבקרים הסמויים נבנתה על-פי תכנון ועל פי ניתוח דפוסי ההתנהגות של המבקש, כך שאין זה בלתי סביר שלאחדים מהם נמכרו אותם כרטיסים ממוחזרים.

9.                 בפסק דינו דחה בית הדין בדרג ב' גם את טענותיו של המבקש בדבר אי-תקינותו של המעקב שבוצע אחריו. בית הדין הדגיש כי ביצוע המעקבים לא נעשה על-פי 'נוהל' כלשהו וכי לא קיים נוהל מעקבים. ביחס להיתלותו של המבקש בעדותו של העד שכטר אשר העיד מטעמו על אופן ביצוע המעקבים בתקופה שבה טיפל הוא בנושא, הבהיר בית הדין כי אין בעדותו של העד כדי לחייב את "אגד", וכי בחלוף השנים, עם השתכללותן של דרכי הרמאות, השתנו דרכי התפיסה עמן.

10.             בית הדין דחה בתוקף גם את טענותיו של המבקש בדבר קיומה של קנוניה נגדו, וכי עדויות העדים נקנו כביכול בכסף על-ידי "אגד". בית הדין שב ובחן את עדויותיהם של העדים ומצא כי העדויות אמינות הן, וכי עדותו הבודדת של מר בדיל, אשר נתגלה במהלך הזמן כסחטן, איננה עמוד התווך של מסכת העדויות; גם בהתעלם מעדותו עדיין ישנן די ראיות משכנעות כדי להרשיע את המבקש בכל ששת האישומים.

11.             את טענתו של המבקש כי בית הדין בדרג א' גילה עוינות כלפיו וכלפי בא-כוחו, בחן בית הדין בדרג ב' על-פי העולה מפסק הדין של דרג א' גופו. מאחר ופסק דין זה משקף בדיקה עניינית והגיונית שנעשתה על-ידי דרג א', ועולה ממנו כי בית הדין הסתמך באופן ראוי על העדויות לאחר בדיקת אמינותן, דחה בית הדין בדרג ב' את טענת העוינות.

טענות המבקש

12.             משקבעו שתי הערכאות במערכת משפט החברים של "אגד" כי המבקש ביצע את העבירות המיוחסות לו, הגיש הלה ביום 23.4.2006 המרצת פתיחה זו. בכתבי טענותיו שב המבקש על חלק מן הטענות שהעלה בפני ערכאת הערעור: ראשית, חוזר המבקש ושולח את חיצי ביקורתו אל אופן עריכת הביקורת כפי שנעשתה על-פי טענת "אגד". המבקש שב וחוזר על טענתו כי ביקורת לשם חשיפת נהג ממחזר כרטיסים נעשית באופן בו 'זורק יורד אחרון וקונה עולה ראשון', בהתבסס על ההנחה כי הנהג יזדרז להיפטר מן הכרטיסים הממוחזרים ועל כן ימכרם בהזדמנות הראשונה, היינו לנוסע הראשון שיעלה על האוטובוס. על-פי האישומים נגד המבקש נרכשו הכרטיסים שנזרקו על-ידי נוסעים שעלו בתחנה "שמינית, תשיעית ולפעמים בתחנה ה-19". לטענת המבקש אין זה מתקבל על הדעת כי אותו כרטיס שנזרק במהלך הנסיעה הקודמת יתגלגל באורח מקרי דווקא לידיו של המבקר הסמוי העולה באחת מן התחנות, הרחק מתחילת מסלול נסיעתו של האוטובוס. זוהי, כלשון טענתו, "מקריות בלתי אפשרית ממש".

מוסיף המבקש וטוען כי בית הדין עצמו, בדרג ב', סטה מכללי הצדק הטבעי בכך שהוסיף מדעתו דבר שלא היה בחומר הראיות. בית הדין קבע כממצא כי במסגרת המעקב פוזרו מבקרים רבים לאורך התחנות כולן, כדי להתגבר על טענת המקריות ועל מנת שהדבר יתקבל על הדעת. לטענת המבקש כאמור אין לכך כל בסיס בראיות.