פסק-דין בתיק הפ 510/05

1.         בחוזה מיום 10/10/88 (להלן: " החוזה", נספח 1 לתובענה) רכשה המבקשת, אסתר עובדיה (להלן: " המבקשת") ביחד עם בעלה לשעבר, דירה בבניין שברחוב עוזיאל 139 רמת גן, הידועה כחלקה 122/2 בגוש 6145 (להלן: " הדירה") מאת המשיבות, טובה צרפתי וכרמלה פרידמן (להלן: " המשיבה 1", " המשיבה 2" ו" המשיבות", לפי העניין).

            בשנת 1995 במסגרת הסכם גירושין שבין המבקשת לבעלה, שניתן לו תוקף של פסק דין, העביר האחרון את הזכויות בדירה על פי החוזה לידי המבקשת (הסכם הגירושין, פסק הדין שנתן לו תוקף ויפוי כח בלתי חוזר להעברת הזכויות בדירה צורפו כנספחים 3 ו-4 לתובענה).

            בחוזה נקבעה התמורה בגין הדירה בסכום של 117,000$ וכי זו תשולם בתשלומים ובמועדים כמפורט בנספח התשלומים שצורף לחוזה - 10,500$ במועד חתימת החוזה, 45,000$ ביום 15/11/88, 55,000$ ביום 15/12/88, והיתרה בסך 6,500$ ב-7 תשלומים חודשיים החל מיום 1/12/88 (להלן: " התמורה").

            שני התשלומים הראשונים בסך 55,500$ שולמו. יתרת התמורה לא שולמה במועדה אף שהמבקשת ובעלה תפסו חזקה בדירה וגרו בה.

2.         על רקע האמור, הגישו המשיבות תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת ת.א. 692/91 שנדונה והוכרעה על ידי סגן הנשיא דאז כב' השופט מ. טלגם בפסק דין שניתן על ידו ביום 15/2/96 (להלן: " פסק הדין", צורף כנספח 12 לסיכום טיעוני המבקשת).

            עולה מפסק הדין כי יתרת התמורה בסך 61,500$ כערכה בשקלים חדשים ביום ההפקדה על פי חישוב שערכו המבקשת ובעלה ובסה"כ 186,000 ש"ח, הופקדה בידי בא כוחם כנאמן רק ביום 16/8/94 ובפועל שולמה לידי המשיבות רק בפברואר ובמרץ 1995, שש שנים לערך לאחר המועד שבו היה סכום זה אמור להגיע לידן על פי הוראות החוזה (סעיף 4 לפסק הדין).

            כן קבע בית המשפט, כי למעשה פלשו המבקשת ובעלה לדירה בלא תשלום יתרת התמורה, לאחר שלקחו את מפתחותיה בעורמה ותפסו חזקה בדירה כבר ביום 25/12/88 או בסמוך לכך ומאז הם גרים שם. יוער כי כיום לאחר גירושיהם של בני הזוג, מתגוררת בה המבקשת עם ילדיה.

            בסופו של דבר קבע בית המשפט (כב' השופט מ. טלגם) כי החוזה "אינו בטל" ומשכך הוא עומד בתוקפו (סעיף 8 לפסק הדין) ואולם הוסיף וקבע כי משלא שילמו המבקשת ובעלה את יתרת התמורה במועדה, הפרו את החוזה הפרה יסודית ומשכך חייבם בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה בסך 25,000$.

            כן חוייבו המבקשת ובעלה לשלם את יתרת התמורה בסך 61,500$ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מהיום שנועד לתשלומם ועד ליום התשלום בפועל בניכוי הסך של 186,000 ש"ח שקיבלו המשיבות זה מכבר מידי הנאמן על חשבון יתרת התמורה.

3.         הזכויות בדירה מכח החוזה הועברו כאמור במלואם לידי המבקשת על פי הסכם הגירושין שבינה לבין בעלה.

            משלא עמדה המבקשת בתשלום החוב נושא פסק הדין, פתחו המשיבות נגדה תיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב שמספרו 3-96-74765-01 לביצוע פסק הדין (להלן: " תיק ההוצל"פ"), במסגרתו הוטל עיקול לזכות המשיבות על זכויותיה של המבקשת בדירה (להלן: " צו העיקול על הדירה").

            ביום 31/12/98 הוטל עיקול על זכותן של המשיבות לקבלת כספים מאת המבקשת ובעלה על פי פסק הדין, לרבות הכספים שיגיעו למשיבות במסגרת תיק ההוצל"פ, וזאת במסגרת ולהבטחת תביעה שהוגשה נגד המשיבות על ידי אחיהן בתמ"ש 91411/98 בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב שבינתיים ניתן בו פסק דין לזכות האחים (נספח 8 לתובענה ) (להלן: " צו העיקול על הכספים").

            צו העיקול על הכספים עומד בעינו, והודעה על כך נשלחה למבקשת (נספח 16 לסיכומי המבקשת).

4.         המבקשת חפצה לפרוע את חובה למשיבות בתיק ההוצל"פ ואולם לטענתה ידה אינה משגת לפרעון החוב בתשלום חד פעמי, בהיותה לדבריה מפרנסת יחידה לה ולשלושת ילדיה שנותרו עימה לאחר גירושיה, ואילו נסיונותיה לפרוע את חובה בהסדר תשלומים נתקלו בסירוב או התעלמות מצד המשיבות.

            לפיכך פנתה לבנק לקבלת הלוואה שבאמצעותה תוכל לפרוע את חובה למשיבות, כאשר לדבריה הנכס היחיד שיש לה הוא הדירה ואותה בלבד יש בידה לשעבד לבנק כבטוחה להלוואה, כדרישת הבנק.

            ואולם, מאחר שהדירה אינה רשומה עדיין על שמה וגם לא קמה זכותה לכך כל עוד לא שילמה את החוב נושא פסק הדין ותיק ההוצל"פ, ועל מנת שהבנק יתן לה את ההלוואה כשהיא מובטחת במשכנתא על הדירה, דורש הבנק בנוסף לחתימת המבקשת כלווה, גם את חתימת המשיבות כבעלים של הדירה על התחייבות לרישום משכנתא ומסמכים נלווים.

            לטענת המבקשת, המשיבות לא השיבו לפנייתה בהקשר זה.

            בהחלטה מיום 16/1/05 שניתנה בתיק ההוצל"פ קבע ראש ההוצאה לפועל כי צו העיקול על הדירה יבוטל רק עם הפקדת סכום החוב בתיק ההוצל"פ, שנכון לאותו מועד עמד על 420,785 ש"ח.

            משפנתה המבקשת ליו"ר ההוצל"פ בבקשה שיאפשר לה את פרעון החוב בתיק ההוצל"פ באמצעות נטילת הלוואה כנגד משכנתא על הדירה וכי לצורך זה יורה למשיבות לחתום על המסמכים הנדרשים על ידי הבנק בהיותם הבעלים הרשומים בדירה, דחה יו"ר ההוצל"פ את בקשתה, תוך שקבע כי בהיעדר הסכמה אין זה בסמכותו לחייב את המשיבות לחתום על מסמכים כאלה, שכן מדובר בתיק הוצל"פ שנפתח לביצוע פסק הדין אשר קבע חיוב כספי בלבד ואינו כולל חיובים אחרים.