פסק-דין בתיק הפ 424/07

פתח דבר

1.         עסקינן בבקשה לביטול פסק בוררות מתוקן שניתן ביום 8/2/07 על ידי מר שלמה קיראט (להלן: " פסק הבוררות" ו- " הבורר"; פסק הבוררות צורף כנספח א לתצהיר כובאשי).

עניינו של פסק הבוררות הוא במחלוקת שהתגלתה בין המבקש - מר רון כובאשי (לעיל ולהלן: " כובאשי"), לבין המשיב - מר יוסף דמתי (להלן: " דמתי"), שעה שביקשו לפרק שותפות שהקימו בעסק לממכר פלאפל (להלן: " השותפות" או " העסק" לפי העניין).

רקע עובדתי וטענות הצדדים

2.         במהלך שנת 2003 החליטו כובאשי ודמתי, שבאותה עת שררו ביניהם יחסי חברות, להקים יחדיו את העסק לממכר פלאפל בנכס ששכרו ושנמצא ברחוב עזרא 3 ברחובות. השניים לא עיגנו את הסכמתם בדבר הקמת העסק בהסכם בכתב; ואף על פי שאין מחלוקת כי הבעלות בו היתה של כובאשי ודמתי בחלקים שווים, הם החליטו לרשום אותו בבעלותו של כובאשי בלבד - כך ברישיון העסק מאת עיריית רחובות  (צורף כנספח ג לתצהיר כובאשי), בחוזה השכירות של הנכס שבו מתנהל העסק (צורף כנספח ד לתצהיר כובאשי), במשרדי מס ערך מוסף (ראו: סעיף 3 לתצהיר דמתי) ואצל פקיד השומה (ראו: עדותו של דמתי בעמ' 19 לפרוטוקול, ש' 13-14).

בכתבי הטענות, העדויות וסיכומי הטיעונים מטעמם - כובאשי מצד אחד ודמתי מצד שני הציגו גרסה עובדתית שונה בתכלית בנוגע לתנאים שבהם הסכימו להקים את העסק, האופן שבו ניהלו אותו במשך כשלוש שנים והנסיבות שבהן היחסים ביניהם עלו על שרטון. ואולם, מאחר שלא הסכסוך שבין כובאשי לדמתי הוא שעומד להכרעה בדיון שבפניי - אלא תקינותו של הליך הבוררות שהתנהל ביניהם - אינני נדרשת להכריע במחלוקת שנפלה בין הצדדים בעניינים אלה, ולכן יובאו הדברים בתמצית וכרקע לדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות.

באשר לתנאי הקמת העסק - אין מחלוקת כי דמתי התחייב להשקיע בעסק את הכספים הדרושים להקמתו, וכובאשי התחייב מצידו לעבוד בעסק ולהפעילו; וכן כי הוסכם שרווחי העסק ישמשו תחילה להחזר השקעתו של דמתי ולתשלום שכר חודשי לכובאשי - והיתרה תחולק ביניהם בחלקים שווים (ראו: סעיף 4 לתצהיר דמתי). עם זאת, בעוד שלטענתו של כובאשי היה על דמתי לעבוד כשמונה שעות בכל יום בעסק כתנאי להשתתפותו ברווחי העסק (ראו: עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול, ש' 12-15), דמתי טוען כי על פי תנאי הקמת העסק הוא לא היה צריך לעבוד בו כלל.

3.         לגרסתו של דמתי, עם הקמתו של העסק בחודש ינואר 2004 ועד לחודש אפריל 2005, הוא הצטרף לכובאשי בעבודה יומיומית בו - אף על פי שלטענתו כאמור הוא לא היה מחויב לעשות כן. יתרה מזאת, דמתי טוען כי בעוד שבתקופה זו שולמה לכובאשי משכורת מתוך ההכנסות של העסק, הוא עצמו לא משך מן העסק כספים - לא את ההחזר על השקעתו, ואף לא שכר על עבודתו (ראו: סעיף 5 לתצהירו של כובאשי). יצוין כי במהלך חקירתו הוצגו בפני דמתי תלושי שכר שהוצאו על שמו (סומנו ת/1) - אך הוא הסביר כי מדובר בתלושי שכר פיקטיביים וכי סכומי הכסף שנקובים בהם מעולם לא שולמו לו (ראו: עדותו בעמ' 26 לפרוטוקול, ש' 6-10).

כובאשי מצידו טוען כי במהלך תקופה זו (חודש ינואר 2004 עד אפריל 2005) לא רק שדמתי הפר את התחייבותו ולא הגיע לעבודה בעסק - אלא שהוא הגדיל לעשות ומשך לכיסו הפרטי את כל הכנסותיו של העסק, למעט משכורת חודשית בגובה 2,000 ש"ח ששולמה לכובאשי. משכך, לעמדתו של כובאשי, דמתי החזיר לעצמו זה מכבר את כל סכום ההשקעה שלו בעסק  (ראו: עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול, ש' 19-24).

4.         לכל אחד מהצדדים גרסה שונה גם באשר לאופן שבו נתגלע ביניהם הסכסוך שבגינו פנו לבורר:

לגרסתו של דמתי, לאחר שחלפו כשנה וחמישה חודשים מאז הקמתו של העסק, הוא וכובאשי הסכימו כי רק כובאשי יעבוד בו - ואילו דמתי יתפנה לעסקים פרטיים שהוא מנהל. משכך, במשך שבעה חודשים העסק הופעל אך ורק על ידי כובאשי (ראו: סעיף 6 לתצהיר דמתי), שלאחריהם אביו של דמתי הצטרף לכובאשי ועבד עימו בעסק (תלושי שכר של האב סומנו ת/2). דא עקא, שבחודש אוקטובר 2006 התברר לאביו של דמתי כי כובאשי מושך מן העסק כספים מבלי לדווח על כך - ועל כן גם אביו של דמתי חדל לעבוד בעסק, ודמתי הודיע לכובאשי כי הוא מעוניין למכור את העסק ולפרק את השותפות ביניהם (ראו: סעיף 7 לתצהיר דמתי).

כובאשי טוען כי למן מועד הקמתו של העסק הוא נשא לבדו בכל ההוצאות הכרוכות בתפעולו, וכי מלבד המשכורת ששולמה לו בגין עבודתו בעסק הוא לא נטל לעצמו מרווחי העסק (ראו: עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול, ש' 22-24). זאת בשונה מדמתי אשר לא עבד בנכס כפי שהתחייב, ולאחר שהשיב לעצמו את השקעתו בעסק אף הוסיף ונטל לעצמו מרווחיו. 

לנוכח חילוקי הדעות שביניהם, כובאשי לא הסכים למכור את העסק מבלי שדמתי יקדים וישלם את כל החובות שצבר העסק לטענתו במשך פעילותו, ואילו דמתי לא הסכים לשאת לבדו בתשלום זה - מאחר שלטענתו הוא כבר נשא לבדו בעלויות ההקמה שלו. משהגיעו למבוי סתום בעניין זה, ומאחר שבאותו מועד (וגם כיום) העסק המשיך להתקיים וכובאשי ודמתי לא היו מעוניינים להביא לסגירתו - הסכימו השניים למנות בורר שיקבע את האופן שבו תפורק השותפות ביניהם.

מינויו של הבורר

5.         גם בנושא מינויו של הבורר, בפי הצדדים גרסאות שונות. ראשית, לטענתו של כובאשי, דמתי הוא שבחר מי ישמש כבורר ביניהם (ראו: עדותו בעמ' 15 לפרוטוקול, ש' 3-6); ואילו לטענתו של דמתי, היה זה כובאשי (ראו: עדותו בעמ' 23 לפרוטוקול, ש' 7-15).

יתרה מזאת, כובאשי טוען כי לאחר שניתן פסק הבוררות התברר לו כי הבורר ודמתי מנהלים ביניהם קשרים עסקיים - שבמסגרתם דמתי עוסק בתיווך עסקאות למכירת שמן זית שמספק הבורר (ראו: סעיף 11 לתצהירו). לעומת זאת, גרסתו של דמתי היא שדווקא בין כובאשי לבין הבורר שוררים יחסים אישיים ועסקיים כאחד. לטענתו, כובאשי והבורר הם קרובי משפחה, הם מתפללים יחדיו באותו בית כנסת, הם תיווכו יחדיו עסקה במקרקעין, והם חברים מזה שנים רבות (ראו: סעיף 21 לתצהירו). כאשר כובאשי נשאל בנושא במהלך חקירתו הוא הכחיש כל אחת מן הטענות הללו (ראו: עדותו בעמ' 14 לפרוטוקול, ש' 20 עד עמ' 15, ש' 2).

6.         כך או אחרת, משהסכימו הצדדים על מינויו של מר שלמה קיראט כבורר הם הוסיפו וחתמו על הסכם בוררות בזו הלשון:

"1. הננו מאשרים בזאת כי הוסכם על ידנו שמר שלמה קיראט בן חיים ת.ז. 05228701, ישמש כבורר במחלוקת שבינינו (להלן: 'הבורר').

2. הבורר הינו מוסכם על שני הצדדים והוא יהיה בורר במחלוקת שבין הצדדים בעניין עסק הנקרא 'פלאפל גלאט' מרח' עזרא 3 ברחובות (להלן: 'העסק').

3. מוסכם כי במידה ויהיה פסה"ד לחיוב כספי של צד כלשהו למשנהו (כיוון שלצדדים אין מקורות כספיים), יכלול פסה"ד גם חלופה של ויתור על זכויות בעסק במקום תשלום שכזה.