פסק-דין בתיק הפ 4016/04

1.       זוהי תביעתו של המבקש, אשר הוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בה ביקש כי בית המשפט יתן פסק דין הצהרתי הקובע כי מועד רכישת הנכס, על ידו, מהגב' קרויטרו, קדם למועד  רישום המשכון על הנכס, שנעשה על ידי המשיב, כי זכויותיו בנכס גוברות וקודמות לזכויות המשיב  בו ולפיכך כי דין המשכון אשר נרשם על הנכס להתבטל. 

2.       העובדות עליהן מושתתת התובענה :

ביום 30/8/01 נחתם חוזה מכר  (להלן: "החוזה") בין המבקש לבין הגב' מלכה קרויטורו (להלן: "המוכרת" או "הגב' קרויטרו"), לפיו מכרה הגב' קרויטרו למבקש את זכויותיה בנכס מקרקעין הידוע כחנות, בגוש 2407 , חלקה 79/13, ברח' רש"י בקרית מלאכי (גוש ישן 309 חלקה 4 , 3 בנין 948) חנות 13 (להלן: "החנות" או "הנכס"), בתמורה לסך של 318,300 ש"ח השווה ל- 75,000$.

במעמד חתימת החוזה שילם המבקש למוכרת סך של 165,449 ש"ח.  למחרת החוזה שילם סך של 1,860 ש"ח וכן סך של 10,000 ש"ח. לאחר כמה ימים ב-4/9/01 פרע המבקש את המשכנתא שרבצה על הנכס, לטובת בנק אוצר החייל בע"מ, ושילם לבנק סך של     27,785 ש"ח. מספר ימים לאחר מכן, ביום 16/10/01, שילם המבקש למוכרת סך של     2,383 ש"ח וביום 16/1/02 שילם הוא סך נוסף של 40,000 ש"ח. במועד חתימת החוזה נשלחה  בקשה למתן צו ירושה של המנוח, קרויטרו  אוזיאס ז"ל, בעלה של המוכרת, לפיה תירש המוכרת את כל זכויות המנוח ובכללן זכויותיו בחנות.

      אין חולק, כי חוזה המכר בא להסדיר חוב אשר היה לחייב כלפי דודו של המבקש, מר ביטון. המבקש רכש את החנות ומכספי התמורה קוזז סכום החוב של החייב לביטון.

בנה של המוכרת מר דוד קרויטרו (להלן: "החייב") הסתבך בחובות והיה חייב כספים לרבים, ביניהם למשיב. במועד כלשהו פנה המשיב לחייב, על מנת שזה ישלם לו את חובו מכספי מכירת החנות למבקש. החייב הפנה את  המשיב לעו"ד המטפל בעסקה, עו"ד גולדברג, עם מכתב בו ביקש ממנו להעביר למשיב סך של 45,000 ש"ח מכספים אשר יתקבלו כתוצאה ממכירת החנות. המשיב רשם על גבי מכתב ההפניה את שמו המלא ומספרי הטלפון שלו והעביר את המכתב לעו"ד גולדברג. 

במקביל פנה המשיב ישירות לעו"ד גולדברג ודרש ממנו לרשום משכון לטובתו. עו"ד גולדברג  רשם את המשכון לטובת המשיב.

חודש וחצי לאחר חתימת החוזה, ביום 15/10/05, נרשם משכון  לטובת המשיב וזאת בגין חובות שהיה  חייב לו החייב. על פי הודעת המשכון אשר צורפה לכתבי הטענות, ניתן ללמוד, כי המוכרת נחלצה לעזרת בנה והסכימה לרשום את המשכון על החנות השייכת לה ובלבד שאין לחייב כל חלק כלשהו בה.

ביום 21.11.01 נשלח מכתב לחברה המשכנת שיכון ופיתוח בע"מ על ידי עו"ד גולדברג, אשר טיפל בעסקת המכר, במכתב נתבקשה החברה שלא לאפשר מכירת החנות לקונה אחר פרט למבקש.

ביום 3/1/02 ניתן צו ירושה מאת בית הדין הרבני, לפיו יעבור עיזבון המנוח קרויטרו אוזיאס לידי אלמנתו, היא המוכרת הגב' קרויטרו מלכה.

המבקש פנה לחברת שיכון ופיתוח להעביר את הזכויות בחנות על שמו, אולם לאור המשכון שנרשם לטובת המשיב לא יכול היה לעשות כן.

המשיב, במקביל, פנה ללשכת ההוצאה אל הפועל  על מנת לממש את המשכון. ביום 21/1/04 ניתנה החלטת ראש ההוצאה אל הפועל לפיה, על צד ג', המבקש, לפנות לבית המשפט  בבקשה ליתן פסק דין הצהרתי לגבי זכויותיו בנכס תוך 30 יום .

המבקש בתביעתו זו, טען כי בעת שנרשם המשכון על החנות לטובת המשיב ידע המשיב על קיומו של ההסכם למכירת החנות ולפיכך, אין ליחס לו כל תום לב ולפיכך, זכותו כרוכש החנות בתמורה ובתום לב גוברת על זכותו של המשיב כבעל משכון, ועל כן יש למחוק את המשכון אשר נרשם על החנות.

מאידך, טען המשיב, בפתח טיעוניו, כי חוזה המכר לא נחתם ביום 30.8.01, כפי שהוא נחזה, אלא במועד מאוחר יותר. לטענתו החייב ועו"ד גולדברג חברו יחדיו כדי ליצור מצג שווא לפיו החוזה נחתם ביום 30/8/01, לאחר שנודע להם כי המשכון לטובת המשיב נחתם על ידי החייבת ביום 16/9/01 ונרשם ברשם המשכונות באוקטובר 2001, וכל זאת על מנת לטעון כי עסקת המכר למבקש קודמת, גוברת ועדיפה על המשכון הרשום לטובת המשיב.   במרוץ אשר בין הזכויות טען המשיב לזכות עדיפה על זכותו של המבקש מאחר ולטענתו היה הוא קודם בזמן לעסקה אשר נעשתה עם המבקש.

3.       קיומו של הסכם מכר בין המבקש למוכרת

אין ספק, כי מהראיות שהוצגו בפני ניתן לקבוע כי נחתם הסכם בר תוקף  למכירת החנות בין המבקש למוכרת. ההסכם שנחתם בין המבקש למוכרת צורף לכתב התביעה (נספח ב'), ממנו עולה כי המוכרת, בהתאם לצו  ירושה שיתקבל מבית הדין הרבני, לפיו הינה בעלת מלוא הזכויות בחנות, מתחייבת למכור את החנות למבקש, תמורת סך של   318,300 ש"ח, אשר ישולם במספר תשלומים לא שווים. כאמור אין חולק, כי ההסכם אמנם נחתם, אך נשאלת השאלה האם התאריך המצוין בכותרת החוזה הנו אכן התאריך בו נחתם ההסכם?

עדותו של המבקש באה בפני בה חזר והצהיר כי המועד הנקוב בהסכם הוא מועד חתימת ההסכם וכי מי שטיפל עבורו בביצוע העסקה הוא דודו מר יוסי ביטון. גם מר ביטון חזר והצהיר כי המועד הנקוב בהסכם הוא המועד המשקף את מועד ביצוע העסקה וכי היה ידוע לצדדים כי על המוכרת להסדיר את הוצאת צו הירושה אחר בעלה המנוח, שבמימונו נשא הוא ומטעם זה בלבד לא נקוב בחוזה מועד הוצאת צו הירושה.   

מטעם המבקש העיד עו"ד יהונתן גולדברג, אשר טיפל בחוזה למכירת החנות ואף טיפל ברישום המשכון לטובת המשיב. אין ספק כי עדותו של עו"ד גולדברג  הינה עדות מפתח במחלוקת זו שכן פעל הוא בשם שני הצדדים בעסקת המכר הנדונה וכן פעל לבקשת המשיב, אשר ביקש לרשום משכון על הנכס כדי להבטיח את חובו.

עו"ד גולדברג חזר וחיזק את עדותו של המבקש כי אכן החוזה נחתם ביום 30.8.01 בשעות הצהריים במשרדו, במקביל לחתימת המוכרת וילדיה על תצהיר ובו נתנה הסכמתה כי בית הדין הרבני יהיה מוסמך ליתן את  צו ירושה. כמו כן הסביר כי לאור העובדה כי ילדיה של הגב' קרויטרו חתמו בפניו על תצהירי הסתלקות מעיזבון המנוח קרויטרו ז"ל , היה ברור לו וכן לכל הנוגעים בדבר כי הוצאת צו הירושה הינו אקט טכני פורמאלי גרידא וכי ניתן לקדם את חוזה המכר כשברור לכל כי במקביל יוצא צו ירושה.