פסק-דין בתיק הפ 4013/05

1.       לפני בקשה למתן פסק-דין הצהרתי, שלפיו אין תוקף לשטר המשכנתא שעליו חתמה המבקשת ביום 15/3/93 ("שטר המשכנתא"). לחלופין מתבקש בית המשפט להצהיר, כי סעיפים מסוימים משטר המשכנתא בטלים, בהיותם סעיפים מקפחים בחוזה אחיד; כי המבקשת חתמה על שטר המשכנתא כערבה ולא ניתן לממש את המשכנתא טרם הגשת תביעה כנגד החייבים; וכי אין לממש את המשכנתא ללא מציאת דיור חלופי למבקשת, כאמור בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 ובסעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972.

גירסתה של המבקשת

2.        המבקשת בת כ-64 שנים. היא עלתה ארצה מצרפת בשנת 1989. על-פי המפורט בתצהירה, מאז 2001 אינה בקו הבריאות. ביום 4/5/05 הסתיימו הליכי הגירושין בינה לבין בעלה, ג'יימס אטלי, אשר ארכו כ-5 שנים. במסגרת הסכם הגירושין (נספח ב' לתצהירה המשלים של המבקשת), קיבלה את החזקה הבלעדית בדירה נשוא המשכנתא. מאז היא מתגוררת בדירה, שהיא הדירה היחידה שבבעלותה, בקביעות.

2.        על פי שטר המשכנתא (נספח ב' לתצהירה של המבקשת) שועבדו זכויותיה של המבקשת בדירה הידועה כגוש 6517 חלקה 218/1 שבהרצליה ("הדירה") לטובת המשיב, להבטחת כל הסכומים המגיעים או שיגיעו למשיב מבנה של  המבקשת, אריק אטלי, ומחברת טימאט קאופמן-סילבר בע"מ ("חברת טימאט"). לטענת המבקשת, היא  חתמה על השטר לאור בקשתו של בנה, אשר פנה אליה וביקש ממנה לחתום על מסמכים מבלי שהסביר לה את תכנם (סעיף 19 לתצהירה). בעת החתימה בשנת 1993 רמת ידיעתה את השפה העברית הייתה נמוכה ביותר. היא מעולם לא הייתה בבנק ולא הוסבר לה על-ידי המשיב או מי מטעמו מהי משמעותו של שטר המשכנתא ומהם טיבה ומהותה של העסקה.

3.        על-פי מראיתו של שטר המשכנתא אושרה חתימתה של המבקשת על-ידי עו"ד אילן בר-חנין, אשר הוסיף ואישר על גבי השטר, כי הסביר למבקשת את מהות העסקה ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה, ושוכנע שהדבר הובן לה כראוי. אלא שהמבקשת טוענת, כי  היא לא נפגשה כלל עם עו"ד בר-חנין "בנסיבות מקצועיות לשם חתימה על השטרות ... עו"ד בר-חנין מוכר לי במראה החיצוני בלבד (לאחר שבני הראה לי תמונה שלו) היות ופגשתי בו פעם אחת בנסיבות חברתיות, הא ותו לא" (סעיפים 24-25 לתצהיר המבקשת). ממילא, שעו"ד בר-חנין לא הסביר לה מעולם את מהות המסמכים שעליהם חתמה, את תוצאת השעבוד ואת משמעותו. ראיה "ניצחת" לגרסתה מוצאת המבקשת בכך, שבשטר המשכנתא זוהתה, כביכול, על-ידי עו"ד בר-חנין באמצעות הדרכון האירופאי שלה, למרות שמאז שקיבלה תעודת זהות ישראלית, עם עלייתה ארצה בשנת 1989, השתמשה בכל ענייניה אך ורק בתעודת הזהות.

4.        המבקשת מוסיפה וטוענת, כי כפועל יוצא מכל אלה רק היום היא יודעת, ששטר המשכנתא מבטיח את חובותיהם של בנה ושל חברת טימאט, שהיא חברה בניהולו של בנה ובעלה לשעבר, אשר המבקשת אינה מעורה בעסקיה. לו הייתה יודעת שהיא נדרשת למשכן את דירתה לטובת חשבון עסקי, הייתה מסרבת לעשות כן. וודאי שלא הייתה מסכימה לשעבד את הדירה לו ידעה שהחוב המובטח, העומד על סכום עתק של 4,000,000 דולר, התגבש עוד קודם לשעבוד, עת נטלו הלווים הלוואה לצורך רכישת נכס. ועוד טוענת המבקשת, כי המשיב לא מסר לה במשך כל השנים פרטים כלשהם אודות גובה החוב בחשבונם של הלווים. לו ידעה על החוב, ההולך וטופח, הייתה פונה ללווים ודורשת מהם לפרעו, בין היתר על-ידי מכירת הנכס שלשם רכישתו נלקחה ההלוואה.

5.        בשולי תצהירה מוסיפה המבקשת ומציינת, כי על דבר קיומה של המשכנתא נודע לה עוד בשנת 1999, אז הסביר לה מר דוד בוקרה, שעבד אצל בנה, כי המשכנתא מהווה בטוחה להחזר חוב של 3,500,000 פרנק. כיום יודעת המבקשת, שגם הסבר זה היה שגוי וחלקי, והיא הבינה לראשונה את משמעותו האמיתית של השטר רק במועד הגשת בקשת מימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. אז גם התברר לה לראשונה, כי ניתן לפנות אותה מן הדירה.

           עמדת המשיב

6.          המשיב מדגיש את השיהוי הכבד בהגשת הבקשה: קרוב ל- 12 שנים לאחר חתימתה של המבקשת על שטר המשכנתא, ולאחר כ- 6 שנים מיום שנודע למבקשת, לדבריה, על דבר קיומה של המשכנתא.

7.        כמו כן מדגיש המשיב, כי אין מחלוקת שהמבקשת לא נפגשה עם נציגי המשיב עובר לחתימתה על שטר המשכנתא, שהרי גם לדבריה בוצעה החתימה במשרדו של עו"ד בר חנין, שלא היה קשור למשיב. בנסיבות אלה לא ניתן לטעון, כי המשיב הטעה את המבקשת.

8.        המשיב צירף לתגובתו תצהיר של עו"ד בר חנין, אשר העיד, כי נוכח חלוף הזמן אינו זוכר את הפרטים הנוגעים לחתימתה של המבקשת על שטר המשכנתא. אולם לאור סדרי העבודה הנוהגים אצלו מימים ימימה אין לו ספק, כי הסביר למבקשת את משמעות שטר המשכנתא ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה והחתימה רק לאחר ששוכנע כי הבינה על מה היא חותמת. מאחר שהמבקשת דוברת צרפתית יש להניח, כי בפגישה עמה נכח דובר צרפתית, שכן "כאשר מדובר בתושב זר אשר אינני דובר את שפתו אני עומד על כך שיוסברו ויתורגמו לו דברי בשפה המובנת לו". עו"ד בר חנין חזר על דבריו גם בחקירתו הנגדית. לדבריו, "אני מסביר את המשמעות של חתימה על שטר משכנתא שבמידה ולא יעמדו בתשלומי המשכנתא הוא חשוף לזה שהבנק יממש את הנכס וימכור אותו ולא חלות עליו הגנות של חוק הגנת הדייר או חוק הוצל"פ" (עמ' 14). הסבר מסוג זה עשוי לארוך 5-10 דקות (עמ' 15).

9.        המשיב צירף לתגובתו תצהיר נוסף של מנהל קשרי לקוחות של המשיב באזור ירושלים, אשר העיד, כי במועד נקיטת הליכי ההוצל"פ (ביום 7/11/04) עמדה יתרת חובם של החייבים למשיב על 12,792,398 ש"ח. כמו כן צוינו בתצהיר, בין היתר, שיקוליו של המשיב לממש את דירתה של המשיבה (סעיף 29 לתצהיר).

           דיון והכרעה

10.       אקדים ואומר, כי עדותה של המבקשת אודות נסיבות חתימתה על שטר המשכנתא הותירה רושם שלילי ואין בידי לאמצה. כמה נימוקים חברו למסקנתי זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד.

            המבקשת ניסתה לצייר בעדותה, כי לא הייתה קשורה מעולם לעסקיהם של בעלה לשעבר ג'ימס ושל בנה. דא עקא, עדותה בסוגיה זו נותרה בבחינת עדות יחידה. הבעל או הבן לא זומנו על ידה להעיד מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת. מצד שני הסתבר, כי המבקשת חתמה עבור הבעל והבן על ערבויות רבות נוספות (נ/1-נ/3; עמ' 7-8). כמו כן הסתבר, כי המבקשת מחזיקה ב- 405 מניות בחברת חי אורה בע"מ (נספח ז' לתצהירו של נציג המשיב). בפיה של המבקשת לא היה הסבר של ממש לנתונים אלה, אשר אינם עולים בקנה אחד עם גרסתה.

          המבקשת ייחסה משקל רב לכך, שעל פי מראיתו של שטר המשכנתא זיהה אותה עו"ד בר חנין על פי דרכונה האירופי. לדבריה, מאז שעלתה ארצה השתמשה אך ורק בתעודת הזהות. לטענתה, לו אכן זוהתה על ידי עו"ד בר חנין וחתמה לפניו על השטר ניתן היה לצפות, כי על גבי השטר יופיעו פרטי זהותה המופיעים בתעודת הזהות. אלא שגם ממרכיב זה של גרסת המבקשת לא נותר, למעשה, מאום. בחקירתה הנגדית התחוור, שגם כאשר רכשה את הדירה נשוא המשכנתא, כשלושה חודשים לאחר עלייתה ארצה, הזדהתה על פי הדרכון ולא על פי תעודת הזהות. נסח הרישום של הדירה בלשכת רישום המקרקעין כולל אף הוא את מספר דרכונה האירופי של המבקשת ולא את מספר תעודת הזהות שלה (נספח ב' לתצהירו של נציג המשיב). לשאלה מהו ההסבר לכך שזיהתה את עצמה באמצעות הדרכון, כשכבר הייתה מצוידת מספר חודשים בתעודת זהות, השיבה, כי "אין לי מושג" (עמ' 11). במצב דברים זה אין קושי להעדיף את הסברו של עו"ד בר חנין, כי העדיף לזהות את המבקשת על פי הדרכון כדי ליצור התאמה בין נסח הרישום לבין שטר המשכנתא, וכך להקל על רישומו של השטר בלשכת רישום המקרקעין.

בניסיון לשכנע, כי לא סביר שהייתה חותמת על המשכנתא לו ידעה את העובדות לאשורן, טענה המבקשת בתצהירה, כי לא קבלה תמורה בקשר עם חתימתה על שטר המשכנתא. הדברים רחוקים מלשכנע. למרות שהדירה המשועבדת רשומה על שם המבקשת אין מחלוקת, כי נרכשה במלואה בכספיו של בעלה ג'ימס (עמ' 11). הצלחתו הפיננסית של ג'ימס (בשנת 1993) היא גם הצלחתה של המבקשת. בנסיבות אלה, שעבודה של הדירה לטובת הלוואה בנקאית, אשר נלקחה במהלך פעילותו העסקית של ג'ימס  או של תאגיד בשליטתו, אינה מעוררת פליאה כלשהי. פעולה זו אף מתיישבת יפה עם ערבויות רבות נוספות שנחתמו באותה העת על ידי המבקשת (כפי שעולה מ- נ/1-נ/3).

עם הגשת הבקשה עתרה המבקשת לסעד זמני. מתצהירה שתמך בבקשה השתמע, כי המבקשת מתגוררת בדירה. רק בהמשך הסתבר, כי מזה שנים רבות היא מתגוררת בדירה אחרת, הרשומה על שם בנה אוריאל. והנה ביום 4/5/05, בעיצומם של הליכי המשפט הנוגעים לדירה, מסתיימים להם בדרך פלא גם הליכי הגירושין בין המבקשת לבין בעלה ג'ימס, כאשר במסגרת הסכם הגירושין מקבלת המבקשת את החזקה הבלעדית בדירה המשועבדת תוך שהבעל מוותר על הזכויות שיש לו בדירה זו, ואילו המבקשת מתחייבת לפנות את דירתו של הבן שבה גרו בני הזוג בתקופת נישואיהם (נספח לתצהירה המשלים של המבקשת). הסכם זה מעורר שורת תמיהות, שנותרו כולן בלא מענה של ממש: מדוע היה על המבקשת להתחייב כלפי הבעל לפנות את דירתו של הבן, שבה התגוררה שנים כה רבות? אם הדירה המשועבדת שייכת רק למבקשת, מדוע וויתר הבעל על הזכויות שיש לו בדירה זו? האם עיתוי חתימת ההסכם, בעיצומם של הליכי המשפט הנוגעים לדירה, הנו פרי המקרה גרידא? אכן, קשה להשתחרר מן הרושם, כי כל מטרתו של ההסכם לא הייתה אלא לאפשר למבקשת לתפוס באופן מלאכותי את החזקה בדירה ולנסות ולבצר בדרך זו את מעמדה כלפי המשיב. גם דרך התנהלות זו מכרסמת במהימנותה.

          דבריה של המערערת, כי לא פגשה מעולם את עו"ד בר חנין זולת פגישה אחת בנסיבות חברתיות, לא מתיישבים עם הצילום התלוי על קיר משרדו של הבן אוריאל, שבו נראים ג'ימס, הבן אוריאל, המבקשת, עו"ד בר חנין ומתווך נדל"ן מסבים לשולחן העבודה לאחר סיומה של עסקת מקרקעין גדולה שערכו הבעל והבן (עמ' 9).

לכל זאת יש להוסיף, כי גרסתה של המבקשת הנה גרסה כבושה. המבקשת חתמה על שטר המשכנתא בשנת 1993. לאור כל מה שפרטתי עד כה קשה להניח, כי במשך שנים כה רבות לא ידעה שדירתה משועבדת לטובתו של המשיב. הקשיים בגרסתה מקבלים משנה תוקף נוכח דבריה, כי בשנת 1999 נודע לה על השעבוד. הדעת נותנת, כי למצער באותה העת בררה את העובדות לאשורן. לעיל כבר ציינתי כי מסקנה זו מתחזקת לאור הימנעותה של המבקשת לזמן כעדים מטעמה את בעלה לשעבר ג'ימס ואת בנה אוריאל. אין זאת אלא שידעה, כי עדותם תטפח על פניה של גרסתה. אכן, העובדה כי במשך שנים כה רבות לא הרימה המבקשת קול ולא מחתה על השעבוד ולו ברמז מהווה ראיה של ממש לכך, כי השעבוד נרשם בהסכמתה ועל דעתה המלאה.

11.     מן העבר האחר ניצבת עדותו של עו"ד בר חנין, אשר נותרה על כנה גם לאחר חקירתו הנגדית ואשר אין סיבה לפקפק באמינותה.