פסק-דין בתיק הפ 399/06

א. מבוא:

עניינה של התובענה שבכותרת בשיעור הפיצוי המגיע למבקש בגין הפקעת חלקותיו בידי המשיבה, לצורך סלילת מערך כבישים באזור מחלף בר-אילן.

מלכתחילה לא כפרה המשיבה בזכותו של המבקש לקבלת פיצויים והמחלוקת הייתה באשר לשיעור הפיצוי המגיע למבקש. משכך, שילמה המשיבה למבקש את סכום הפיצוי שאינו שנוי במחלוקת לגישתה והמחלוקת הצטמצמה לשאלת הפיצוי הנוסף- אם בכלל- המגיע למבקש.   

לבקשת הצדדים נתמנה שמאי המקרקעין אלי אגמון כמומחה מוסכם והמומחה הגיש את חוות דעתו לתיק בית המשפט.  

לכאורה, בכך אמורה הייתה המחלוקת לבוא על סיומה ואולם בדיון שהתקיים בפני לאחר הגשת חוות הדעת, הסתבר, כי המשיבה סבורה שהמומחה חרג מגדר סמכויותיו ומגדרי המחלוקת, כפי שנקבעו בכתבי טענות הצדדים ומשכך יש להתעלם מאותו חלק בחוות דעתו המהווה חריגה כאמור.

בהתאם להסכמת הצדדים, עליה יש לברך, הוחלט על הגשת סיכומים בכתב, ללא חקירות המצהירים והמומחה מטעם בית המשפט.

ב. רקע:

בכל המועדים הרלבנטיים לתובענה זו היה המבקש הבעלים של חלקה 152 בגוש 6178, בשטח של 506 מ"ר, ושל חלקה 153 בשטח של 501 מ"ר. שתי החלקות, הגובלות זו בזו, מצויות בכפר אז"ר בסמוך למחלף בר- אילן.

ביום 26.10.95 פורסם צו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (מערכת מחלפים: מחלף אזר; מחלף בר אילן מזרח; מחלף אונו; מחלף גת רימון; מחלף שעריה), תשנ"ו- 1995. בהתאם לצו ההפקעה האמור, הופקעו חלקות 152 ו- 153 בשלמותן.  

הפקעה זו נדרשה לצורך סלילתה של דרך מס' 471, שאמורה הייתה לחבר את דרך מס' 6 לדרך מס' 4 (ראה סעיף 5 לכתב התשובה).

לטענת המבקש, הוא לא ידע בשעתו על דבר פרסום ההודעה ברשומות ועל דבר ההפקעה ורק בשנת 2003 נודע לו על דבר הפקעת החלקות (ראה סעיפים 3 ו-4 לתצהיר המבקש).

המבקש פנה אל המשיבה בדרישה לפיצוי ומשלא זכתה דרישתו לכל מענה, הגיש המבקש, ביום 15.3.06, את המרצת הפתיחה שבכותרת ועמה חוות דעת מומחה של השמאי חיים בן ארי, מיום 5.3.06.

בהמרצת הפתיחה התבקש בית המשפט לקבוע את פיצויי ההפקעה המגיעים למבקש בעד הפקעות חלקות 152 ו-153 בהתאם לצו ההפקעה משנת 1995 וזאת בהתאם לחוות דעת השמאי בן-ארי.

עוד התבקש בית המשפט לפסוק למבקש הפרשי הצמדה וריבית מיום פרסום צו הדרכים ברשומות ועד לתשלום בפועל וזאת לא בהתאם לשיעור הריבית הקבוע בסעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, תשכ"ד-1964, אלא בשיעורים הקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א- 1961 (להלן, בהתאמה: " חוק לתיקון דיני הרכישה" ו" חוק פסיקת ריבית והצמדה"). 

ביום 7.5.06 הגישה המשיבה כתב תשובה להמרצת הפתיחה. בכתב התשובה לא כפרה המשיבה בזכות המבקש לקבלת פיצוי בגין ההפקעה משנת 1995. עם זאת, טענה המשיבה, כי אין לקבל את מסקנות חוות דעת המומחה מטעם המבקש וכי יש לאמץ את מסקנות המומחים יובל ואוהד דנוס  מטעמה וזאת מהטעמים הבאים; ראשית, המומחה מטעם המבקש אמד את שווי החלקות במועד הקובע בהתאם למצב התכנוני שנקבע על פי תכניות שאושרו והופקדו לאחר המועד הקובע, בעוד שברי כי יש לאמוד את שווי החלקות בהתאם למצב התכנוני שהיה במועד ההפקעה. שנית, המומחה מטעם המבקש התעלם מהעובדה שחלק מחלקה 152, בשטח של 210 מ"ר, הופקע כבר בשנת 1966, בהתאם לצו הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) (כביש גהה- מסובים- קריית אונו), תשכ"ו- 1966 והמבקש אינו זכאי לפיצוי בגין השטח שהופקע במסגרת אותה הפקעה, אלא רק בגין אותה יתרה שלא הופקעה בשנת 1966.

המשיבה ציינה, כי היא הסכימה לפצות את המבקש, לפנים משורת הדין, בעד הפקעה זו, אך אם המבקש יעמוד על תביעתו גם בנוגע לשטח זה, שומרת המשיבה על זכותו לכפור בזכאותו לפיצוי בגין ההפקעה משנת 1966, בין היתר מחמת התיישנות והיא תחזור מהסכמתה לתשלום הפיצוי בגין ההפקעה משנת 1966.    

אשר על כן טענה המשיבה, כי הסכום שיש לשלם למבקש כפיצוי בגין הפקעת חלקותיו הוא כפי שנקבע בחוות דעת השמאים דנוס מיום 7.9.00 ומיום 9.2.06, סכום אשר אושר על ידי ועדת הפיצויים של המשיבה ביום 15.3.06 (נספח ג' לכתב התשובה). 

כאן המקום לציין, כי בחוות הדעת הראשונה של השמאים דנוס, מיום 9.2.00, אשר ניתנה ביחס לכל החלקות שהופקעו בשנת 1995, קיימת התייחסות לחלקות 152 ו-153 למועד של שנת 1995, ללא כל התייחסות למועד של שנת 1966. הפיצויים שנקבעו למועד הקובע, 26.10.95, מעניקים גובה פיצויים זהה לכל אחת מהחלקות במתחם, כולל חלקות 152 ו-153 (בדומה לדרך בה נקט המומחה מטעם בית המשפט, כפי שיובהר בהמשך). לעומת זאת, בשומה הפרטנית מיום 9.2.00 לגבי חלקה 152, קיימת חלוקה של פיצויי ההפקעה לגבי 210 מ"ר ליום 14.7.66, לפי 12 ל"י למ"ר ואילו ליתרת הקרקע, 296 מ"ר, ליום 26.10.95, לפי 212 ש"ח למ"ר. 

המשיבה הוסיפה וטענה, כי יש לפסוק למבקש הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לשיעורים הקבועים בחוק לתיקון דיני הרכישה ולא בהתאם לשיעורים הקבועים בחוק פסיקת ריבית והצמדה.