פסק-דין בתיק הפ 382/00

1.      תחילתו של הליך זה בהמרצת פתיחה שהגישו התובעים ביום 23.8.00, להלן: " ההמרצה", בה עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם מכר מיום 26.5.99, להלן: " החוזה", שהינו "בקשר עם רכישת זכויות חלקים במקרקעין" הידועים כחלקות 11, 30 ו- 31 בגוש 12013, להלן: "החלקות", הוא " 'בטל' על כל סעיפיו וכל סעיפי המשנה שלהם" ו" לחילופין בלבד" ליתן פסק דין הצהרתי על כי החוזה " 'מבוטל' על כל המשתמע מכך".

2.      על פי הנטען בהמרצה, התובעים 1 -8 , להלן: "התובעים", הינם "הבעלים הרשום של 1/66 חלקים - כל אחד" בחלקות ואילו התובעות מס' 9-11, להלן: " הדיירות", הינן " בעלות זכויות החזקה והשימוש הבלעדיים במבנה המגורים" הממוקם על החלקות "וזאת לאחר שהסתלקו מחלקן בירושה לטובת הנתבע מס' 1". האחרון, להלן: " עאדל", "הינו הבעלים של 7/33 חלקים" מהחלקות וזאת לאחר שהדיירות "הסתלקו מחלקן בירושה לטובתו". כן נטען בהמרצה כי "ביחד" התובעים ועאדל "הנם הבעלים של 1/3 חלקים" מהחלקות. 

הצדדים לחוזה, אשר בסוגיית מעמדו המשפטי נדרשתי להכריע, הם הדיירות ועאדל מצד אחד והנתבעים מס' 2 ו - 3 בהמרצה, מר יוסף אורון קרטה, להלן: " יוסף", וגב' דבורה סילבר ושניהם ביחד, להלן: " הקונים", מצד שני. על פי האמור בו האחרונים רכשו את " חזקתו וכל זכויותיו" של עאדל בחלקות. כאמור, התובעים וכן הדיירות כפרו בתוקפו המחייב של החוזה וביקשו להצהיר על "בטלותו" ולחילופין על "ביטולו". שמעתי את הראיות של הצדדים, וביום 21.7.03 ניתן פסק דין במסגרתו נתקבלה התביעה והוצהר כי לחוזה אין תוקף והוא בטל בשל אי חוקיותו, להלן : " פסק הדין".

3.      הקונים לא השלימו עם פסק הדין והגישו את ערעורם לבית המשפט העליון, ע"א 9273/03. ערעורם התקבל וההליך הוחזר לדיון בפני " להשלמת הבירור ולמתן פסק דין חדש". אביא כאן במלואו את נוסח פסק הדין של בית המשפט העליון, להלן: "פסק הדין בעליון":

"        מקובלת עלינו טענת המערערים, כי בית-המשפט המחוזי שגה בכך שנתן פסק-דין מבלי לעיין בסיכומי הטענות בכתב שהוגשו לבית-המשפט מטעמם. גם אם נכון הדבר, כי המערערים לא יצאו ידי חובה בשגרם את סיכומיהם לבית-המשפט באמצעות הפקסימיליה (ראו תקנה 497 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), הרי משהועמד השופט על כך שהסיכומים הוגשו לא היה זה מן המידה להתעלם מקיומם והיה בידי השופט לבקש מן המערערים להגיש לו תדפיס מקורי של סיכומיהם. הגענו לכלל מסקנה כי די בטעם האמור כדי להצדיק את החזרת ההליך לבית-המשפט המחוזי. לנוכח מסקנתנו לא נידרש לשאלות המהותיות שבהן נחלקו בעלי הדין בערכאתנו: כלום הונח בסיס דיוני וראייתי לקביעה, כי דין העסקה להיבטל בשל התייחסותה לחלק מסוים מזכות הבעלות בנכס? וכלום יש עוד להכריע בטענת המשיבים כי ההתקשרות בחוזה המכר הייתה פרי של אילוץ? ביחס לסוגיות אלו, וכלל סוגיות אחרות שיבקשו הצדדים להעלות לפניו, יאפשר להם בית-המשפט המחוזי להביא ראיות ולהשמיע טענות משלימות.

                   הערעור מתקבל, פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי מתבטל וההליך מוחזר אליו להשלמת הבירור ולמתן פסק-דין חדש, על-פי המבואר לעיל. הוצאות הדיון בערכאתנו, בסך 25,000 ש"ח, תחולנה על-פי הכרעתו העתידה של בית-המשפט המחוזי."

4.      לאחר שהובא בפני פסק הדין בעליון זימנתי את ב"כ הצדדים ומשהתגלעה ביניהם מחלוקת באשר לפרשנות פסק הדין בעליון ומשמעותו, שמעתי את טענותיהם וניתנו שתי החלטות בעניין, אליהן אתייחס להלן. בעקבות אותן החלטות, הוגשו תצהירים, נחקרו עדים והוגשו סיכומים בכתב. במסגרתם חזר ועתר ב"כ התובעים להענקת הסעד שהתבקש בהמרצה ואילו ב"כ עאדל הצטרפה  לסיכומיו. ב"כ הקונים ביקש לדחות את התביעה ולחייב את התובעים ועאדל בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

5.      לפני שאדון בטענות הצדדים לגופו של עניין, מאחר ובית המשפט העליון ביטל את פסק הדין על יסוד כך שבית משפט זה " שגה" בנתינת פסק הדין " מבלי לעיין בסיכומי הטענות בכתב שהוגשו לבית-המשפט" מטעם ב"כ הקונים, לא אמנע מהערת מספר הערות, כדי להעמיד דברים על דיוקם ולמען הסדר הטוב. 

לא ברור לי על מה מבוססת המסקנה, בפסק הדין בעליון, כי סיכום טענות הקונים היה בתיק בית המשפט. בס' 2 לפסק הדין פירטתי את השתלשלות העניינים ואת פניותיו החוזרות ונשנות של בית משפט זה לב"כ הקונים, עד ליום כתיבת פסק הדין ממש, בבקשה להמציא את סיכומיו. אלה לא הומצאו עד למועד כתיבת פסק הדין והלכה למעשה, עד למועד כתיבת שורות אלה, סיכומיו של ב"כ הקונים - המקוריים או אלה שלכאורה נשלחו בפקסימיליה - טרם הונחו בתיק בית המשפט.

אכן, לא הפגימה הפורמאלית שבאיחור במשלוח הסיכומים בפקסימיליה לבית המשפט היא שעמדה ביסוד מתן פסק הדין בהיעדר הסיכומים, אלא היעדרם הלכה למעשה מהתיק. משכך, לא ברור מה היו יסודותיה העובדתיים של המסקנה בפסק הדין בעליון כי "משהיו הסיכומים בתיק מן הראוי היה שבית המשפט יתייחס לסיכומים אלה". מעבר לדרוש אבקש להעיר כי תמיד נהגתי לקבל סיכומים של צדדים בתיקים שבפני כל עוד לא ניתן פסק הדין, אף כאשר אלו הוגשו באיחור רב ואפילו לא הוגשה בקשה להארכת מועד יחד עימם. אני אף נוהג לפנות לב"כ הצדדים, באמצעות המזכירות, כדי להעיר את תשומת ליבם כי עליהם להגיש את סיכומיהם. אכן, מאז ומעולם דעתי הייתה שעל בית המשפט ליתן פסק דין לאחר בדיקת כל טענות הצדדים ואל לו לשלול פיתחון פה מבעל דין שבא כוחו נכשל במכשלות פרוצדוראליות.

6.      על מנת שדבריי האמורים לא יוותרו כאמירות בעלמא, כאילו מנותקות הן מהוויית ההשתלשלות הדיונית בתיק זה, אתאר עתה את מלוא השתלשלות העניינים, כדי להביא ראיה - אם דרושה היא -  לכך שנעשה כל מאמץ אפשרי כדי לקבל את סיכומי ב"כ הקונים אך אלה, כאמור, לא מצאו את דרכם לתיק בית המשפט. חלק מאותה השתלשלות תוארה בפסק הדין ואני מביא את הדברים בגוף פסק הדין כאן, משום שמתעורר בלבי חשד כי הם לא הובאו לידיעת בית המשפט העליון. כך נכתב בפסקאות 2 ו - 3 לפסק הדין:

"        ...המועד להגשת הסיכומים עבר, והתיק הובא בפני ביום 19.12.2002. אז התברר שב"כ התובעים והדיירות הגיש את סיכומיו ביום 14.7.02 ואילו ב"כ עאדל לא הגישה סיכומים, ולכן לא התחיל המועד להגשת הסיכומים מטעם הקונים. בהחלטתי מיום 19.12.2002 קבעתי:

'ניתנת בזה אורכה לב"כ המשיב מס' 1 להגיש את סיכומיה תוך 15 יום מיום המצאת החלטה זו לידיה עם העתק ישירות לב"כ המבקשים ולב"כ המשיבים מס' 2-3 אשר יגיש סיכומיו תוך 30 יום מיום קבלת סיכומי ב"כ המשיב מס' 1 עם העתק ישירות לב"כ יתר הצדדים.

במידה וב"כ המשיב מס' 1 לא תגיש את סיכומיה בזמן שנקבע, יגיש ב"כ המשיבים מס' 2-3 את סיכומיו בפרק הזמן שנקבע לעיל, למרות שב"כ המשיב מס' 1 לא הגישה את סיכומיה'.

3.      קבעתי את התיק לתזכורת פנימית ליום 10.02.2003. עד למועד זה לא הוגשו הסיכומים מטעם עאדל או הקונים. ביום 26.3.03 הופיע בפני עו"ד פישביין, ב"כ הקונים, והסביר כי קיבל זימון לאותו מועד לישיבת קדם משפט. הסברתי לו כי לא קבעתי את התיק לקדם משפט לאותו יום וביקשתיו להשאיר הודעה על התייצבותו כי הייתי עסוק בדיון אחר. בהודעה שהשאיר אמר ' סיכומי הצדדים הוגשו'. לא ברור לי על סמך מה זומן ב"כ הקונים לישיבת קדם משפט ליום 26.03.2003. מבירור ובדיקה במזכירות לא קיבלתי תשובה או הסבר. כשהתישבתי לכתוב את פסק הדין במחצית השניה של חודש מאי 2003, התברר כי פרט לסיכומי ב"כ התובעים לא הוגשו סיכומים מב"כ עאדל ומב"כ הקונים. ביקשתי מהמזכיר להתקשר עם עו"ד פישביין ועו"ד ג'ובראן על מנת לשלוח בפקס העתק מהסיכומים, אם אכן הוגשו, כפי שנאמר בהודעה.

          מהמזכירות נמסר לי, כי לא הצליחו לאתר את ב"כ עאדל או ב"כ הקונים על אף הנסיונות ליצור עימם קשר. המזכיר רשם מזכר ביום 1.6.03, להלן: ' המזכר', הנמצא בתוך התיק ואף המציא לי פלט מחשב ממנו עולה כי ההחלטה מיום 19.12.02 הומצאה לבאי כח הצדדים אך אישור המסירה עצמו לא אותר.

סדר הגשת סיכומים נקבע בתקנה 160 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984, להלן: " התקנות". תקנה 160(ד) קובעת כי 'אי הגשת סיכומים בכתב דינו כדין אי התייצבות לדיון זולת אם הורה בימ"ש אחרת'. תקנה 157 לתקנות קובעת: 'התייצב התובע ואילו הנתבע לא התייצב, לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה מוטלת עליו, ואז יהיה זכאי לסעד המבוקש...'.

לאור האמור לעיל על פי הרשום במזכר, אכן לא צריכה להיות מחלוקת כי כל אחד מבאי כח הנתבעים היה מודע על חובתו להגיש את הסיכומים והחלטה הנוספת מיום 19.12.02, לפיה ניתנה להם הזדמנות נוספת, לפנים משורת הדין, נתקבלה אצלהם, ולא מצאו לנכון להגיב. על כן אבחן להלן אם הוכיחו התובעים את תביעתם."

שוב אדגיש - עד עצם היום הזה לא הונחו סיכומי ב"כ הקונים בתיק. לא ברור לי מדוע ב"כ הקונים לא דאג להעבירם לבית המשפט לאחר שנוכח לדעת מפסק הדין כי אלה לא נמצאים בתיק בית המשפט, על אף שלכאורה נשלחו בפקסימיליה לבית המשפט.