פסק-דין בתיק הפ 369/99

1. בקשה למתן פסק דין הצהרתי בעניין זכות החכירה הרשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם המשיבה במקרקעין הידועים כגוש 18161 חלקים מחלקות 4,5,6 (ישן), 40 (ישן) וכן גוש 18151 חלקים מחלקות 2 (ישן) ו - 3 (להלן יקראו כולם במאוחד: " המקרקעין").

כמו כן להורות על מחיקת רישום החכירה וכל ההערות הרשומות על המקרקעין לטובת המשיבה לאור האמור להלן.

רקע

2. ביום 19.8.73 קנתה המשיבה מאלטמן ליאון (להלן: "אלטמן") את המקרקעין האמורים בשטח של כ- 25 דונם בתחום שיפוטה של העיר נהריה, לצורך הקמת בית חולים גריאטרי. המקרקעין, שבבעלות המבקשת, היו מוחכרים למוכר, ונקנו בסך כולל של 300,000 לירות. המבקשת היא זו שתיווכה בין הצדדים לאחר בקשת המשיבה לאיתור שטח להקמת בית חולים.

3. ביום 28.7.94 נחתם בין המבקשת למשיבה הסכם פיתוח להקמת בית חולים במקרקעין (להלן: "הסכם הפיתוח"). לפי הסכם הפיתוח שילמה המשיבה למבקשת סכום כסף שבצירוף סכום התמורה לאלטמן היווה את התשלום המקובל ע"פ נוהלי המבקשת באותה תקופה, עבור דמי חכירה ראשוניים.

4. בהסכם הפיתוח הצהירה המשיבה, כי קיבלה את המקרקעין לשימושה לשם ביצוע בנית בית חולים בלבד. התחייבותה לבניית בית החולים הייתה עד לתאריך 31.5.79. כמו כן הוסכם בהסכם הפיתוח, כי מעמדה במקרקעין עד לביצוע ההתחייבות הינו כבר רשות בלבד. רק לאחר מילוי ההתחייבות ובניית בית החולים התחייבה המבקשת לחתום על חוזה חכירה בקשר למקרקעין ולרשמו בלשכת רישום המקרקעין לזכות המשיבה.

5. למרות האמור ולאור בקשת המשיבה עקב קשיים בהם נתקלה בתפיסת החזקה במקרקעין, הסכימה המבקשת, משום מה, לרישום המקרקעין בלשכת רישום המקרקעין ע"ש המשיבה עוד קודם לביצוע ההתחייבות לפי הסכם הפיתוח, וכך נרשמה החכירה במקרקעין ע"ש המשיבה ביום 6.8.74.  המקרקעין הינם מקרקעין מוסדרים משנת 1947 כפי העולה מעדותו של פקיד ההסדר בלשכות רישום המקרקעין בחיפה ובנצרת.

6. משהחלה המשיבה בהליכי הרישוי להקמת בית החולים, היה עליה, ע"פ דין, לקבל גם את אישורה של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית (להלן: "הולק"ח"). הולק"ח דחתה את בקשת המשיבה לאישור תוכנית בית החולים, ואף ערעור על החלטת הולק"ח נדחה.

ההחלטה הסופית של ועדת הערר לעניין קרקע חקלאית, ניתנה ביום 2.1.79.

המשיבה טוענת בכתב תשובתה להמרצה (13.2.00), כי נציג המבקשת בוועדה הצביע נגד שינוי הייעוד, ולמעשה, קולו הוא זה שהכריע לדחות את בקשת המשיבה.

7. לאור ההתפתחות האחרונה החליטה המבקשת לבטל את החוזה, וביום 24.7.79 נשלח למשיבה מכתב הנושא את הכותרות "החזרת כספים" ו"ביטול העסקה" בצירוף שיק בסך 1,112,125 לירות המהווה החזר התמורה. המשיבה, פדתה את השיק, אולם הבהירה למבקשת במכתב מיום 1.8.79,  כי אין לראות בתשלום

הסכום אישור או ויתור על זכויותיה במקרקעין. הסכום שהתקבל הופקד בחשבון נאמנות בבנק והוא הוחזק שם עד מועד שמיעת המשפט.

8. הצדדים המשיכו במגעים על מנת למצוא קרקע חלופית לצורך בניית בית החולים. ביום 1.8.83 נחתם הסכם הרשאה לתכנון לגבי קרקע בכרמיאל. בהסכם זה הוסכם, כי לפני שייחתם הסכם לפיתוח הקרקע בכרמיאל, תימחק החכירה הרשומה ע"ש המשיבה במקרקעין בנהריה, וזו תאשר כי הכספים אשר הושבו לה  עם הודעת הביטול הינם כל הכספים המגיעים לה בגין הביטול, וכי  אין לה כל תביעות או דרישות כלפי המבקשת בעניין זה. ההסכם הותנה במילוי התחייבויותיהם של הצדדים בתוך שנה אחת מיום חתימתו. בסופו של דבר, לא הגיע ההסכם לכלל יישום, עקב אי עמידת הצדדים בהתחייבויותיהם בפרק זמן זה.

9. בסוף שנת 1992 קיבלה תוקף תוכנית מתאר המייעדת את המקרקעין למגורים.

10. המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה לביטול רישום המשיבה כחוכרת המקרקעין, עקב אי עמידתה בתנאי הסכם הפיתוח. כמו כן טוענת המבקשת כי אין זה צודק שהמשיבה היא זו ש"תתעשר" מהחלטת שינוי ייעוד הקרקע מאחר והופר ובוטל ההסכם ביניהם, וכי בכל מקרה אין המשיבה מתכוונת ו/או יכולה להשתמש במקרקעין לצורך המטרה שלשמה הוחכרו לה בזמנו, ושלשמה התחייבה להשתמש בהם.

המשיבה, מצידה, טוענת כי לא בוטל עד היום הסכם הפיתוח בין הצדדים ולפיכך מבקשת היא את זכויותיה אף לאחר שינוי היעוד בקרקע כפי שחלים על חוכרים אחרים באותו אזור. כמו כן היא טוענת, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

התיישנות

11. האם אין הסעד המבוקש, דהיינו, שינוי הרישום בלשכת רישום המקרקעין, חסום בפני המבקשת עקב התיישנות?

להלן סעיפי החוק הרלבנטיים לדיוננו: