פסק-דין בתיק הפ 321/06

רקע

ביום 21.11.04 ניתן פסק דין המאשר פסק בורר, לפיו חוייב משיב 1 (להלן: "החייב") לשלם למבקשים (להלן: "הנושים") סך של 40,709$ הנובעים מהפסדי שותפות שעסקה בשיווק ארבעת המינים בה היה שותף החייב, בתוספת הוצאות בסך 5,000 ש"ח (הפ 533/04 ו - 514/04). 

החייב לא פרע את החוב הפסוק והנושים פתחו בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב. ביום 14.4.05 ניתן צו תשלומים על ידי ראש ההוצאה לפועל, לפיו חויב החייב לשלם תשלום חודשי בסך 1,500 ש"ח, אולם החייב לא שילם את התשלום החודשי למעט סכום זניח ששילם כדי למנוע את מאסרו. לפיכך, הגישו הנושים בקשה לרישום עיקול על זכויות החכירה במגרש עליו נבנה ביתם לעתיד של החייב ובני משפחתו, הידוע מגרש מס' 610 חלקה 75 בגוש 6273 בכפר חב"ד (להלן: "המגרש"), בו זכתה לכאורה  משיבה 2, אשת החייב (להלן: "המשיבה") במכרז שפרסם מינהל מקרקעי ישראל בסמוך לאוקטובר 2004. הבקשה לרישום העיקול התקבלה בלשכת ההוצאה לפועל ונרשמה ביום 27.4.05.

בסמוך הגישו הנושים בקשה לראש ההוצאה לפועל למינוי כונס נכסים למכירת הזכויות במגרש  לפירעון חובו של החייב. בקשה זו נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל אשר קבעה כי משהזכויות במגרש רשומות על שם המשיבה ולא על שם החייב על הנושים לקבל פסק דין המורה כי הזכויות במגרש שייכות לחייב תוך 30 יום.

לפני תובענת הנושים להצהיר כי הזכויות במגרש או למצער מחצית מהזכויות בו שייכות לחייב. 

טענות המבקשים

א.      לטענת הנושים, החייב עוסק בשיווק ארבעת המינים ומרווחיו רכש את המגרש במסגרת מכרז שפרסם מינהל מקרקעי ישראל והוא בונה את ביתו על המגרש שאת הזכויות בו רשם על שם אשתו כדי לחמוק מנושיו.

ב.      עוד טוענים הנושים כי כבר בינואר 2001 ידע החייב כי יחוייב בתשלום חלקו בהפסדי השותפות ועל כן בחר לרשום את הזכויות במגרש על שם אשתו.

ג.         החייב נשוי למשיבה מזה כ - 13 שנה והם מנהלים חיים משותפים ועל כן אפילו יימצא שהמשיבה רכשה את הזכויות במגרש זכאי החייב למחצית מזכויות אלה.

טענות המשיבים

א.      החייב כופר בטענת הנושים. לגרסתו הזכויות במגרש נרכשו על ידי אביו של החייב, מר יוסף לוינזון (להלן: "אבי החייב") עבור בני הזוג ושלושת ילדיהם. אבי החייב לא רצה לרשום את הזכויות במגרש על שם החייב מאחר ולא סמך עליו, לפיכך ביקש לרשום את הזכויות במגרש על שמו הוא, אלא שבשל התנגדות ועד כפר חב"ד נאלץ לרשום את הזכויות במגרש על שם המשיבה, לאחר שהחתים אותה על תצהיר שאם ייבצר ממנה להעביר את הזכויות במגרש על שמו היא מתחייבת לרשום את הזכויות על שם ילדי החייב בחלקים שווים.

ב.      בני הזוג נישאו לאחר חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, (להלן: "חוק יחסי ממון") ולפי חוק זה בתקופת הנשואים אין שיתוף בנכסים, וכל בן זוג בעלים בלעדי של הנכסים הרשומים בשמו.

ג.        למשיב לא היו מעולם זכויות במגרש ועל כן לא ניתן לייחס לו העברת מרמה של הזכויות במגרש, מה גם שההחלטה על רישום הזכויות במגרש על שם המשיבה התקבלה על ידי אבי החייב באוקטובר 2001, זמן רב בטרם ניתן פסק הבורר ועל כן, אי אפשר ליייחס לחייב אשר לא ידע אודות החוב שנפסק נגדו, ניסיון להבריח את הזכויות במגרש מפני הנושים.

דיון

ממצאים עובדתיים

א.      בחקירתו העיד אבי החייב (ע' 6 לפרוטוקול מיום 24.5.06):

"ש. מי הקבלן שבנה את הבית החדש.

ת. אני רק משלם, אני לא מתעסק בזה, הזוג מתעסק בזה. אשתי שילמה את הכספים לבנקים.

ש.ת. אני לא הייתי במינהל ולא באף מקום. שלחתי את אשתי. אני רק נתתי את הכסף.

ש. כשאתה אומר שנתת כסף, חתמת על שיקים?

ת. נתתי מזומן לבית. אני לא זוכר בדיוק על מה חתמתי, מה שביקשו חתמתי.

ש. אתה נתת למינהל או לקבלן את הכסף המזומן