פסק-דין בתיק הפ 315/06

1.         המבקשים הגישו המרצת פתיחה בה הם עתרו כי בית המשפט יצהיר שהם בעלי זכויות בחלקה 185 שבגוש 6495 (להלן: " החלקה"), שמעמדם המשפטי זהה לזה של המשיבים, וכן כי המבקשים הם בעלי רבע מהזכויות בכל החלקה, לרבות בשטח שנותר מהרכוש המשותף ובבתים החדשים שנבנו על החלקה. המבקשים בקשו שבית המשפט יצהיר כי בין בעלי הזכויות בחלקה נעשה פירוק שיתוף דה פקטו, ולחלופין - אם ייקבע כי מדובר בבית משותף, הרי יש מקום להפעיל את עקרונות ס' 71ב' לחוק המקרקעין, בשינויים המחויבים. לחלופין, עתרו המבקשים כי בית המשפט יצהיר כי יש לבטל את רישומו של הבית המשותף. כפי שיובהר להלן, במהלך הדיון ובסיכומים, השתנו הסעדים המבוקשים, הצדדים הגיעו להסכמות חלקיות ונותרה מחלוקת אחת המתייחסת להריסת בית המגורים של המשיבים 1.

            כפי שיובהר להלן, במהלך הדיון ובמסגרת הסיכומים, השתנו הסעדים המבוקשים, הצדדים הגיעו להסכמות חלקיות, ונותרה מחלוקת אחת המתייחסת להריסת בית המגורים של המשיבים 1.

2.         ביום 13.11.06 הודיעו הצדדים לבית המשפט כי הם הגיעו להסכמות חלקיות כדלקמן:

            הצדדים הצהירו כי הם מסכימים כי כל אחד מהם זכאי ל-1/4 משטח המתחם כולו, ול-1/4 מזכויות הבנייה הכוללות במגרש. הוצהר כי אין באמור כדי להוות הסכמה או ויתור מצד מי מהצדדים בנוגע לטענות מי מהצדדים (ככל שיש טענות כאלה), בדבר תקפות ונפקות תשריט המעבר. עוד הוסכם כי בעתיד וכדי שניתן היה לממש על 2 תתי החלקות הרלבנטיות (המתחם המזרחי) את זכויות הבניה בהתאם לתב"ע ולחוזי החכירה, יחולק המתחם המזרחי בחלוקה שוויונית של השטח, שתאפשר את מיצוי זכויות הבניה לשני הצדדים.

            להסכמה זו יינתן בהמשך תוקף של פסק דין.

העובדות

3.         על החלקה מושא התובענה, היה בעבר בית משותף, שכלל 4 יחידות צמודות בשטח 29 מ"ר כל אחת. יתרת החלקה (הרשומה כתת חלקה 5), היתה רכוש משותף של בעלי היחידות.

            המבקשים רכשו בשנת 1991 בית הידוע כתת חלקה 4 בחלקה.

            יחידה 2 היתה בבעלותם של ה"ה פנקס - והם מכרו אותה למשיבים 2 , שיכונו להלן " ה"ה שי", בשנת 1993.

            שתי החלקות האחרות היו בבעלותם של המשיבים 3 - שיכונו להלן " ה"ה שרוני" (תת חלקה 1), ושל המשיבים 1 -  שיכונו להלן " ה"ה עובד" (תת חלקה 3).

4.         ה"ה שרוני היו הראשונים שבקשו לבנות בית חדש במקום בית המגורים שלהם בשנות ה-90. לטענת המבקשים, הוסכם באותו שלב בין כל 4 בעלי תת החלקות שבחלקה, על חלוקה שוויונית במקרקעין, ועל זכויות בניה שוות. המבקשים טוענים כי ה"ה עובד הסכימו לכך, והם אף הסכימו על פי הטענה להריסה עתידית של בית המגורים שלהם.

המשיבים 2 חתמו באותו מועד על התחייבות כלפי המבקשים (נספח ה' להמרצת הפתיחה), לפיה כאשר יבקשו המבקשים לממש את זכויותיהם בחלקת המשינה שלהם, הם יחתמו ללא כל תמורה על המסמכים הרלוונטים.

5.         על החלק המערבי של החלקה אכן נבנה בית דו משפחתי חדש של המשיבים 2 ו-3.

            על החלק המזרחי של החלקה, בנוי בית המבקשים, והבית שבבעלות ה"ה עובד. שני הבתים הם הבתים הישנים, שעדיין לא נהרסו.

            המבקשים מעוניינים להרוס את ביתם ולבנות בית חדש.

            על פי התב"ע, תנאי לקבלת היתר בניה על ידי המבקשים הוא הריסת כל המבנים אשר אינם תואמים את התוכנית. לכן, תנאי לקבלת היתר בניה על ידי המבקשים הוא כי ייהרס ביתם של ה"ה עובד.

            ה"ה עובד אינם מסכימים בשלב זה להרוס את ביתם, ובכך הם מונעים מהמבקשים לבנות כפי שהם מבקשים, בניה אשר לטענתם תשביח את ערך הנכס שלהם באופן משמעותי.

טענות הצדדים

6.         בסיכומים מטעמם, שינו המבקשים את טעמם ועתרו לסעדים שונים מאלה להם עתרו בהמרצת הפתיחה. המבקשים טענו כי הגב' עובד הודתה בחקירתה הנגדית כי היא הסכימה להרוס את הבית שלה. אולם, היא לא הסכימה על מועד ההריסה, והיא מתנגדת שייקבע מועד כזה.  המבקשים טענו בסיכומים, כי לאור הודאה זו, הרי שמדובר בהתחייבות של ה"ה עובד שלא הוסכם על מועד קיומה, ולכן יש להורות על קיומה תוך זמן סביר לאחר כריתת החוזה. הזמן הסביר ייקבע בהתאם לציפיות הסבירות של הצדדים, ולאור מכלול נסיבות הענין.

            המבקשים טוענים כי הזמן הסביר לביצוע התחייבות עובד חלף, ועל כל פנים על בית המשפט לקבוע, כי על עובד לקיים את התחייבותם תוך פרק זמן לא ארוך בעתיד.