פסק-דין בתיק הפ 292/04

מבוא

1.         עניינה של התובענה שבפניי, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, הינה עתירת המבקשים להצהיר על כי שטר משכון וכתבי ערבות עליהם חתמו הינם בטלים. ואלו עיקרי העובדות.

2.         המבקשים הינם הוריו של מר יעקב בן שהם שהיה מנהל ובעל מניות בחברת טקנומה בע"מ (להלן: "החברה"). החברה ניהלה חשבון בנק אצל המשיב בסניף סביניה שבקריות.

3.         ביום 8.12.94 חתמו המבקשים על שטר משכון והמחאת זכויות חוזיות על דרך שיעבוד" לפיו משכנו לטובת המשיב את זכויותיהם בדירה בת 2 חדרים המצויה ברח' השקדים 4, קרית ביאליק, חלקות 226-223, בגוש 11531 (להלן: "הדירה"). דירה זו נרכשה על ידי המבקשים בשנת 1983 אך הבעלות בה טרם נרשמה על שם המבקשים. לטענת המבקשים נרשמה רק הערת אזהרה.

4.         בין הצדדים נטושה מחלוקת האם משכון הדירה נעשה במסגרת הסכמת המבקשים לערוב לכל התחייבותיה של החברה למשיב או שמא במסגרת בקשת החברה לקבלת הלוואה מוגבלת בסכום על סך של 75,000 דולר. לגרסת המבקשים החברה עמדה לקבל הלוואה וכבטוחה להחזרתה ביקש בנם לשעבד את הדירה לטובת הבנק. בסופו של יום, לא נטלה החברה כל הלוואה. לעומתם טוען המשיב כי משכון הדירה נועד להבטיח את התחיבויותיה השוטפות של החברה למשיב.

5.         בין כה וכה מתברר כי בשטר המשכון נרשם כי המשכון על הזכויות בדירה נועד להבטיח " את תשלום כל הסכומים המובטחים כמפורט בסעיף 1 להלן המגיעים או שיגיעו לבנק מאת הממשכנים ....". בסעיף 1 מפורטים סוגי חיובים שונים " המגיעים או שיגיעו או שעשויים להגיע לבנק מאת הממשכנים....". באותו מועד לא נחתם כל מסמך נוסף המההוה התחייבות של המבקשים לבנק.

            משכון הדירה נרשם אצל רשם המשכונות ביום 8.12.94.

6.         ביום 3.5.99, בעקבות שינויים שנעשו אצל המשיב, הועבר חשבון החברה לסניף "עסקים מפרץ" של הבנק. בשנת 2001 הועבר החשבון לסניף "השופטים" ומספרו שונה ל-709400/70 ובשנת 2002 הועבר לסניף "עסקים מפרץ החדש", ומספרו שונה שוב ל-175000/91.

7.         עם העברת החשבון מסניף סביניה לסניף "עסקים מפרץ", ביקש המשיב להחתים את המבקשים על כתב ערבות. ביום 13.5.99 הגיעה פקידת הבנק, הגב' ר. אוסקר, לבית המבקשים והחתימה אותם על "כתב ערבות מתמדת ושיפוי מוגבל בסכום (נקוב בדולרים של ארה"ב)" (להלן: "כתב הערבות").

            בכתב הערבות התחייבו המבקשים לערוב לסילוקם של כל הסכומים שיגיעו למשיב מאת החברה, עד לסך של 75,000 דולר.

8.         החברה נקלעה למשבר כלכלי ולא סילקה את חובותיה לבנק. על פי טענת הבנק עמדה יתרת חוב החברה לבנק בגין האשראים השונים שניתנו לה על סך של 1,410,554 ש"ח. לפיכך הגיש המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה את שטר המשכון לביצוע על סך של 75,000 דולר בצירוף ריבית. סכום זה עמד, על פי הנטען, נכון ליום פתיחת תיק ההוצאה לפועל על סך של כ-349,000 ש"ח.

9.         ביום 4.5.04 הורה ראש ההוצאה לפועל בחיפה על מימוש המשכון ועו"ד י. ריבנוביץ מונה ככונס הנכסים של הדירה. מנספח י' לתשובת הבנק עולה כי ביום 10.5.04 נמסרו מסמכי  האזהרה למבקשים. המבקשים לא סילקו את החוב וביום 30.12.04 (כלומר כ-7 חודשים לאחר המסירה) פנו בבקשתם למתן סעד הצהרתי בתיק זה.

10.        בבקשתם ובטיעוניהם מעלים המבקשים מספר טענות:

א.         שטר המשכון נחתם לשם הבטחת הלוואה על סך של 75,000 דולר שהחברה התכוונה ליטול מהבנק כדי לסלק את חובותיה. בסופו של דבר ההלוואה לא נלקחה והסכום הופקד בחשבון הבנק ממקורות אחרים. לפיכך, כך נטען, בטל הסכם המשכון.

ב.         הואיל ועם חתימתם על שטר המשכון לא נחתם כתב ערבות כלשהו הרי שבהעדר התחייבות של המבקשים פקע המשכון.

ג.          כתב הערבות שנחתם בשנת 1999 הינו בטל בשל נסיבות חתימתו (בבית המבקשים) ובשל העדר גילוי מלא כנדרש מצד הבנק.

ד.         גם אם כתב הערבות תקף אזי לא ניתן לעשות שימוש בשטר המשכון שנחתם כ-4 שנים קודם לכן לשם אכיפת ההתחייבות שבכתב הערבות.

הראיות

11.        בטרם אבחן את השאלות שבמחלוקת אקדים מספר מילים על הראיות שהובאו.

מטעם המבקשים הובא רק תצהירה של המבקשת (מב/1). המבקשת כבת 82, התקשתה למסור את עדותה וניכר כי בשל גילה ומצבה הבריאותי אינה מסוגלת להבהיר כראוי את גרסתה. בעדותה סיפרה כי אינה זוכרת כלל את חתימת שטר המשכון בשנת 1994. עם זאת זכרה כי בשנת 1999 הגיעה אליהם לבית פקידת הבנק והחתימה אותם על כתב הערבות (עמ' 4). בעדותה סיפרה: