פסק-דין בתיק הפ 286/02

1.         בבקשה  המתוקנת למתן פסק דין הצהרתי מבקשים המבקשים כי ביהמ"ש יצהיר שהם זכאים להרשם כחוכרים לדורות של המקרקעין הידועים כמשק 75 או משק 64, הרשומים כיום כחלקות 75,147,148 בגוש 12048 (להלן:"המשק") הנמצא במושב כרם מהר"ל (להלן המשיב").

            בבקשה המתוקנת שהוגשה ביום 12.8.04, התבקש ביהמ"ש לחילופין להצהיר שהמבקשים הינם חברים במושב וזכאים לכל הזכויות כמו יתר חברי האגודה.

בהחלטתי מיום 18.5.05, כבר החלטתי כי הסמכות לדון בעתירה החילופית נתונה בלעדית לרשם האגודות השיתופיות ובעקבות זאת החליט הרשם שהמבקשת הראשונה (להלן:"המבקשת") שהיא אלמנתו של גדליהו פלדמן (להלן:"המנוח") הינה חברה באגודה.

            על החלטה זו הגיש המשיב ערעור מינהלי לבית המשפט לענינים מינהליים ביום 14.10.07, ובעת מתן פס"ד זה טרם נפלה הכרעה בו.

2.         בבקשתם טוענים המבקשים את הטענות הרלוונטיות הבאות:

א.         המבקשת הינה אלמנת המנוח והמבקשים האחרים הם ילדיו ויורשיו.

ב.         המבקשת והמנוח היו בין מקימי המושב המשיב, ב-1949, אך בתחילת 1950, חלה המנוח בשחפת ולכן נעדר מהמושב במשך כשנתיים.

ג.          המנוח והמבקשת קיבלו לרשותם בעת הקמת המושב משק שכלל חלקת אדמה שהיתה ידועה כמגרש 102 ועליה בית מהתקופה שקדמה להקמת המושב. בבית זה התגוררה המשפחה עד 1963.

ד.         במהלך השנתיים בהן נעדר המנוח כאמור, הפך המושב למושב עובדים שיתופי ולכל חבר באגודה ניתנה נחלה. המנוח שחזר לאחר הבראתו למושב היה בלתי כשיר לעבודה חקלאית ולכן ובהתאם להצעת האגודה עבד בעבודות שונות, תחילה כחלבן ולאחר מכן כקופאי בצרכניה של המושב.

ה.         לאחר שובו למושב קיבלו המנוח והמבקשת את משק 75 הידוע כיום כמגרש 148, ששיטחו 1,181 מ"ר.

ו.          בין השנים 1960-1950 נבנו ע"י הסוכנות היהודית בתים חדשים עבור מרבית חברי המושב, אז גם נהרסו הבתים הישנים והמושב חולק לנחלות. במסגרת זו קיבלו גם המבקשת והמנוח בית חדש ב-1963 ואת הנחלה מס' 75 ששיטחה אז היה כ-3,000 מ"ר.

ז.          ביום 25.11.66 חתם המנוח על מסמך של הסוכנות שכותרתו "רישום לזיהוי המצהיר". במסמך זה (נספח ג' לבקשה המקורית) הצהיר המנוח שהוא פנה לסוכנות לקבלו כמועמד להתישבות חקלאית במושב כרם מהר"ל במגרש 102, וכי הוא ראה את המשק ומצאו מתאים לו. בו ביום  חתמו המבקשת והמנוח גם על מסמך נוסף שכותרתו "אישור קבלת רכוש" מאת הסוכנות היהודית, המתיחס גם הוא למשק 102. מעל לכותרת המסמך מתואר המנוח כ"בעל מקצוע". במסמך מתואר האינוונטר אליו מתיחס המסמך והוא כולל בית מגורים בן 2 חדרים + מטבח ו-50 פרגיות.

ח.         המבקשים טוענים בבקשתם, כי הרשום במסמכים אלו שהם מתיחסים למגרש 102, הינו טעות, שכן שלוש שנים לפני שמסמכים אלו נחתמו, בני הזוג החזיקו במשק 75 כפי שגם עולה מהרשימה של חברי המושב משנת 1970, ת/1, בה מצוין איזה משק מחזיק כל חבר. ושם מצוין כי המנוח והמבקשת מחזיקים במשק מס' 75.

ט.         בשנת 1997 עזבו המבקשים 3-2 את המושב ולאחר זמן נודע להם כי בכוונת המושב לקחת לחזקתו את משק מס' 75, לאחר הסתלקות המבקשת ולנשל את היורשים מזכויותיהם במשק מס' 75, שלפי סקר מגרשי בניה למגורים במושבים שנערך על ידי מזכיר המושב דאז, מר אורי דוידוביץ, גודלו, הינו שלושה דונם.

י.          המבקשים טוענים כי משק מס' 75, כולל בתוכו את מגרש מס' 148 שגודלו 1,283 מ"ר, לגביו אין המושב חולק שהוא מגיע למבקשים, אך המבקשים טוענים כאמור שהם זכאים למלוא השטח של משק 75 שהיה כאמור 3,000 מ"ר.

יא.       המבקשים טוענים כי המנוח והמבקשת שילמו במשך כל השנים דמי חכירה למינהל באמצעות המושב בגביה מרוכזת ולצורך רכישת משק 75, גם נטלו הלוואה מבנק לחקלאות.

יב.        המבקשים טוענים עוד כי בשנת 1999, החל המושב להקצות לחבריו מגרשים להרחבה ולשם כך נדרש כל אחד לשלם סך של 15,000 ש"ח. המבקשים נענו לפניה ושילמו מקדמה של 3,500 ש"ח, אך כשביקשו לשלם את היתרה נאמר להם כי אינם זכאים לרכוש את מגרש ההרחבה תמורת 15,000 ש"ח ועליהם לשלם סכום השווה ל 60,000 דולר נוספים כפי שמשלם תושב חוץ.

יג.        המבקשים מסתמכים בבקשתם על פסיקה שנפסקה בבימ"ש זה ע"י הנשיא המנוח השופט מרגלית, שקבע לבקשת אלמנת רופא המושב, את  זכותה למגרש דומה בגודל של 3,000 מ"ר.

יד.        אשר על כן עותרים המבקשים כאמור כי ביהמ"ש יצהיר שהם זכאים שיוקצה להם משק 75 בשטח של 3,000 מ"ר וכן שיוצהר כי הם זכאים למגרש בהרחבה באותם תנאים שזכאים להם יתר חברי האגודה.