פסק-דין בתיק הפ 280/04

1.      המבקש מס' 1 הוא עזבונה של המנוחה סועד יוסף חליל מצרווה (להלן - "המנוחה"). בעלה ובנה של המנוחה הם המבקשים 2 ו-3 (להלן -
המבקשים"). המשיבה היא מדינת ישראל/ אגף רישום והסדר מקרקעין חיפה. 

המבקשים טענו בבקשתם בהמרצת הפתיחה, כי 12/192 חלקים בחלקה 1 גוש 12151 (להלן "החלקה"), הרשומים במשרד רישום המקרקעין על שמה של "סועד יוסוף חליל" הם של המנוחה. המחלוקת בתיק זה היא אם הוכיחו המבקשים, כי המנוחה היא אותה סועד יוסוף חליל, שעל שמה רשומה החלקה.

          המבקשים טוענים כי המנוחה לא רק שהיתה הבעלים של החלקה, אלא אף עיבדה אותה בימי חייה. עם מותה המשיכו בעלה ובנה של המנוחה להחזיק בחלקה ולעבדה.

2.      על פי נסח הטאבו שצורף לבקשה, עולה כי החלקה נרשמה על שמה של סועד יוסוף חליל עוד ב-7/9/1946, לאחר פעולת הסדר. הקושי, שהצריך את הגשתה המרצת הפתיחה שלפני, קיים בשל העובדה שברישומיו של  משרד רישום המקרקעין לא נרשם בזמנו מספר תעודת הזהות של סועד שרשומה כבעלים. לפיכך, ביקשה המשיבה ראיות לביסוס טענתם של המשיבים כי אותה סועד, אמו של המבקש 2 ואשתו של המבקש 3, היא גם סועד הרשומה, כאמור, כבעלי החלקה. המשיבה לא שוכנעה על פי הראיות שהוגשו לה כי אכן כך הוא, והמשיבים הופנו על-ידה לבית המשפט לקבל פסק דין הצהרתי. 

3.      המבקשים נקטו בהליך משפטי קודם (בתיק ה"פ 237/02 בבית משפט זה) כדי לקבל פסק דין הצהרתי כנדרש מהם על ידי אגף רישום המקרקעין. התובענה נדחתה בקביעה, כי המסמכים שהוצגו, אינם מספיקים על מנת לקבוע שהמנוחה והבעלים הרשומים של החלקה אחד הם. נקבע בפסק הדין (מיום 22/6/03), שאם יהיו למבקשים "ראיות חדשות ממשיות, יוכלו לפנות לבימ"ש פעם נוספת".

המבקשים הגישו את המרצת הפתיחה הנוכחית. המשיבה אינה חולקת, כי ראיות כאלה הובאו בהליך הנוכחי, ואתייחס אליהן תוך כדי סקירה כוללת של הראיות העומדות לפני.

4.      גירסת המבקשים היא, כי המנוחה היתה ילידת 1916 או 1917. היא היתה נשואה לשני בעלים. בעלה הראשון, חדר מוחמד אלחג' מוצטפא מרזוק, לו היתה נשואה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נפטר, ובמותו הוריש לה את חלקיה במקרקעיו נשוא תיק זה. בהיותה בת 23 נישאה המנוחה לבעלה השני, המשיב מס' 2, שהיה בן אחיו של בעלה הראשון.

          למנוחה היה רק בן אחד, הוא המשיב מס' 2, והיא נפטרה בשנת 1950.

5.      מבין התצהירים, שצורפו להליך המשפטי הקודם, נראה לי כמוסר מידע מהימן, התצהיר של מסרווה מחמד יוסף כליל, אחיה של המנוחה, יליד שנת 1929. הוא מסר כי אחותו היתה נשואה בשנות ה-20 למנוח חדר מחמד. בעלה זה נפטר בשנות ה-30 והשאיר לה נכסים בירושה ובכללם גם החלקה. מאז החזיקה המנוחה ויורשיה במקרקעין. בשנת 1942 לערך התחתנה עם המשיב. היא הלכה לעולמה בשנת 1950.

6.      פרט לתצהירים של מחמד יוסף כליל הנ"ל ויתר המצהירים, התבססו המשיבים בהליך הקודם על אישור מאגף מיסוי מקרקעין מתאריך 27/8/02, לפיו החלקה רשומה במסמכיו על שם המנוחה, כאשר הופיע גם מספר תעודת הזהות של המנוחה באותו אישור. עוד הביאו המשיבים, כראיה לגירסתם, אישור, לפיו החלקה רשומה במסמכי הרשות המקומית ערערה, מקום מגוריה של המנוחה ושל המשיבים, על שמה של המנוחה בצירוף תעודת הזהות שלה, וכן צו ירושה של בית הדין השרעי הנושא תאריך 5/4/1997, לפיו יורשיה הבלעדיים של המנוחה הם המשיבים.

7.     בהליך הנוכחי הוסיפו המבקשים והגישו הסכם נישואין בין המשיב 3 לבין המנוחה, ממנו עולה, כי בעת הנישואין, שנערכו ביום  12/12/1940 היא היתה כבת 23 שנים, דהיינו ניתן להסיק מכאן, כי היא היתה ילידת 1916 לערך. בכך הסירו המבקשים קושי מסויים שעמד לפני המשיבה וככל הנראה גם לפני בית המשפט בהליך הקודם: לפי תמצית הרישום, שהונפקה על ידי משרד הפנים, המנוחה היא ילידת 1929. משמע מכאן כי בעת נישואיה השניים היא היתה כבת 11 שנים. לעניין זה, מקבלת אני את הסבריהם של המבקשים, כי בעת הרישום במשרד הפנים, לאחר קום המדינה, המנוחה כבר לא היתה בין החיים או שהפרטים עליה נמסרו ע"י אחרים וכי, על כל פנים, יתכן בהחלט שנפלו טעויות ברישום. הא ראיה שבאותו רישום שבתמצית של משרד הפנים, גם נרשם ליד מינה של המנוחה "לא ידוע". על כל פנים, הסכם הנישואין מאשר, למעשה, כי היא ילידת 1916 או 1917.

8.      עוד הציגו המבקשים צו ירושה מס' C/25 של בית הדין השרעי, וטענו כי הם מצאו אותו בתיק ההסדר לאחר שבקשתם הראשונה נדחתה. בצו כתוב, כי  בעלה הראשון של המנוחה נפטר כ-7 שנים לפני מועד הוצאת צו הירושה, שהוא 1944. מכאן, שבעלה הראשון של המנוחה נפטר בשנת 1937 לערך, והיא נישאה מחדש בשנת 1940 בהיותה כבת 23.

9.      יצויין, כי על פי צו הירושה הנ"ל, היורשים יחד עם המנוחה בחלקים שונים, היו אמו של בעלה הראשון, אמנה, ובן אחיו, עבד אלרחמאן. שני אלה מופיעים גם הם כבעלים של החלקה בחלקים שונים. משמע מכאן כי גם הם, כמו המנוחה, נרשמו כבעלים על פי צו הירושה הנ"ל.

10.    בנסיבות אלה ועל פי הראיות שסקרתי לעיל, שוכנעתי שיש זהות בין הרשומה כבעלת המקרקעין בנסח רישום של החלקה לבין המנוחה, שמספר תעודת הזהות שהוענק לה היה 02145402.

לפיכך אני מצהירה בזאת כי בעליה הרשום של 12/192 חלקים  בחלקה 1 גוש 12151 באדמות כפר ערערה היא המנוחה הנ"ל וכי יש לתקן את הרישום על ידי הוספת מספר תעודת הזהות שלה, כמצויין לעיל.

בנסיבות שלפני, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום ג' בתמוז, תשס"ה (10 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.