פסק-דין בתיק הפ 252/99

1.       בפני עתירה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המבקשים זכאים לכך ש זכות החכירה במקרקעין בשטח של 730 מ"ר, הידועים כחלקה 111 בגוש 11398, להלן: " הנכס", תמוזג ברישומי לשכת המקרקעין עם זכות הבעלות בנכס ותימחק, ולחילופין כי זכות החכירה תירשם על שם כל הבעלים של הנכס בחלקים שווים ביניהם.

          הנכס היה חלק מחלקה גדולה יותר בשטח של 2.243 דונם, להלן:" החלקה", שמספרה הישן היה 28.

המשיבים לעתירה, להלן: " המשיבים", הם יורשיו על פי דין של המנוח שלמה בן אברהם ולנסי, ז"ל, להלן: " ולנסי" או "המוכר", מתנגדים לעתירה.

משיב נוסף לעתירה היה רשם המקרקעין בחיפה. ב"כ רשם המקרקעין שלח הודעה לבית המשפט ביום 17.10.1999 בה ציין כי אין כל יריבות בין רשם המקרקעין לבין הצדדים האחרים וכי בהתאם לחובתו על פי חוק, ירשם רשם המקרקעין כל צו ולחילופין כל פסק דין שינתן ע"י בית המשפט, והניתן לרישום בהתאם לזכויות וההערות הרשומות בספריו, לאחר תשלום המסים, האגרות, תשלומי החובה, והמצאת המסמכים הנדרשים לשם רישום המבוקש על פי כל דין.  לאור הודעה זו שוחרר רשם המקרקעין מהשתתפותו בדיונים שהתנהלו.

שמעתי את הראיות, הוצגו מסמכים והוגשו סיכומים בכתב. אסקור ואנתח להלן את הראיות של הצדדים וטענותיהם בסיכומיהם. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נרשם אחרת.

2.       על פי הנטען בעתירה המבקשים מס' 1 - 4, להלן: " המבקשים", הם אחיו של המנוח בן ציון שקרוב, ז"ל, להלן: " המנוח", אשר עזבונו הוא המבקש מס' 5. המנוח הלך לעולמו סמוך לאחר פתיחת הליך זה, לכן צורפו כמבקשים נוספים יורשיו שהם המבקשים מס' 5 (א) עד (ד), להלן: " היורשים".  המבקשים והמנוח הם אחיו של המנוח מיכאל שקרוב, ז"ל, להלן: " הקונה".

בעתירה שהוגשה ביום 13.7.99, טענו המבקשים, ועל כך אין מחלוקת, כי הם והמנוח (ובמקומו - יורשיו) גם יחד, הם הבעלים של הנכס כפי שעולה מהעתק נסח הרישום מס' 3441 מלשכת רישום המקרקעין, תל-אביב-יפו מיום 19.5.98, נספח " א" לעתירה, להלן: " הנסח", והם מחזיקים בחלקה, תחילה הקונה מאז שרכש את הנכס והם לאחר פטירתו ביום 13.11.78.  

עיון בנסח מלמד כי כתוצאה מפרסלציה רצונית לפי שטר מס'  044389/1997, להלן: " הפרסלציה", שנרשמה בלשכת רישום המקרקעין בחיפה, להלן: " הרשם", ביום 25.12.1997נרשם הנכס כחלקה נפרדת בשטח של 730 מ"ר ע"ש המבקשים והמנוח בחלקים שווים ביניהם, כך שכל אחד מהמבקשים הוא בעליו של 1/5 חלק בנכס ו 1/5 נוספת על שם המנוח שבמקומו באו היורשים. עוד מגלה הנסח כי לזכות מר "ולנסי שלמה בן אברהם", הוא המוכר, רשומה זכות חכירה בנכס בשלמות, מיום 25.12.97, הוא מועד הרישום בהתאם לפרסלציה, זכות חכירה אשר נערכה " בתנאי שטר מקורי: 2296/1953/0000". לבסוף, מלמד הנסח כי במועד הפרסלציה ובהתאם לאותו שטר מס' 044389/1997, אף נרשמה הערה על הפקעה שפורסמה בילקוט הפרסומים מס' 4030 מיום 6.8.92.

3.       בעתירה פירטו המבקשים את טענותיהם העובדתיות לעניין השתלשלות האירועים שהביאה לרישום זכויות הבעלות בנכס על שמם:  

          ביום 20.8.63 נרשם בלשכת רישום המקרקעין בחיפה שטר מכר מס' 7146, להלן : "שטר המכר", לפיו המוכר, ולנסי, באמצעות בא -כוחו יעקב מויאל, בעל ת.ז. 908592, להלן: " מויאל", לפי יפוי כוח נוטריוני מיום 10.6.1963, העביר למנוח מיכאל שקרוב ת.ז. 0881868, הקונה, 1443 חלקים מתוך 4886 חלקים מחלקה 28 בגוש 11398, כעולה מנסח הרישום המנדטורי הנמצא בתיק הטאבו, שהוצג וסומן - ת/1.

בשטר המכר מצהיר המוכר כי הוא "בעל המקרקעין הנזכרים, כפי שהם מתוארים ברשימה דלהלן  (שבגוף השטר - ר.ג') והם נקיים מכל ערעור זכות צד שלישי, פרט למפורט להלן", שעה שלא פורט דבר בהמשך. העתק שטר המכר צורף כ נספח ב' ומקורו מצוי ב - ת/1. חוזה המכר אינו מצוי בת/1, לא צורף לעתירה ואף לא הוגש כראיה. 

          ברשימה שבגוף שטר המכר פורטו רק מספר הגוש ומספר החלקה, שטח החלקה, הסוג ותיאור המקרקעין או גבולותיהם. תחת עמודה אחרונה זו נרשם: החלקים המועברים 1443/4486, ללמדך שזכויותיו של המוכר היו במושאע. עוד צויין בו הסך של 721 לירות שקיבל המוכר ממויאל כנגד העברת הזכויות במקרקעין המפורטות ברשימה.

          אעיר כאן הערת ביניים: בצד שטר המכר מצויים ב -ת/1 שני שטרי מכר נוספים, ללא מספר, להלן: " השטרות הנוספים", המעידים, לכאורה, על אותה עיסקה. על שלושת השטרות כאחד מצויינת תמורה זהה ששולמה, שמות הצדדים ופרטי החלקה. על שלושתם חתומים: פקיד לשכת רישום הקרקעות, יעקב מויאל, בשם המוכר בתור בא כוחו, וכן הקונה ואבנר שקרוב. בשלוש השטרות מצויין כי השטר נחתם ביום 20 באוגוסט 1963. על אף לא אחד משלוש השטרות אין חותם של הלשכה בנוסף לחתימת הרשם. על אחד מהשטרות הנוספים יש חותמת הנושאת תאריך הגשת המסמכים לרשם - 31.7.63.

העתקו של אחד משני השטרות הנוספים הוצג כראיה במהלך שמיעת הראיות וסומן מש/1. במוצג זה לא נקוב מס' שטר. לעומת זאת, המקור של מש/1 הוא היחיד מבין השלושה, הנושא חותמת " נתקבל" של לשכת רישום המקרקעין מתאריך 31.7.63. זאת ועוד, במקור של מש/1 מעיד הרשם כי ביום 25/8/63 אישרו בפניו ב"כ המוכר ואבנר שקרוב שהחתימות על השטר הם שלהם ו"כי ערכו את השטר מרצונם הטוב והחפשי תוך שהם מבינים את תוכנו". בשטר המכר, כמו גם בשטר הנוסף המצוי ב ת/1 צויין תאריך אחר, " 20 באוגוסט" כתאריך אישור הרשם. 

להלן אתייחס לשטר כאל שטר המכר הרלוונטי להוכחת טענות ב"כ המבקשים ולו גם משום שהעתקו הוא שצורף כ נספח ב' לעתירה. 

4.       על פי הנטען בעתירה, הלך הקונה לעולמו ביום 13.11.78. אחד מיורשיו, אביו, מר אבנר שקרוב, "נפטר אף הוא", ומכוח צווי ירושה, שלא צורפו לעתירה, נרשמו המנוח והמבקשים כבעלי הזכויות בנכס. כאמור, טענת המבקשים היא כי הקונה רכש את מלוא זכויותיו של המוכר בנכס. 

לטענת המבקשים, אף שעל שם המוכר "נרשמו הן זכויות הבעלות בנכס, והן זכויות החכירה", הרי משהעביר המוכר את זכויותיו לקונה "הועברה זכות הבעלות בלבד". "פגם" זה בהתקשרות התגלה רק "לאחר כמעט ארבעה עשורים", משביקשו בן ציון והמבקשים לממש את זכויותיהם בנכס ולמכרו לצד שלישי. אז גילו, יחד עם הצד שלישי, כי זכות החכירה עודנה רשומה על שם המוכר, ולכן סירב אותו רוכש להמשיך את הליכי ההתקשרות והמשא והמתן הופסק. 

          עוד טענו המבקשים כי כוונתם של המוכר והקונה היתה להעביר את מלוא הזכויות בחלקה, והעברת הזכויות נעשתה " בהנחה כי לא היו קיימות זכויות נוספות" וכי הליך העברתן מהקונה למוכר "שיקף הנחת עבודה" כי זכויותיו של המוכר הועברו "נקיות ומלאות" לקונה ואילו מהמתקשרים, עורך הדין שטיפל בנושא ואף מרשויות המס, " נעלמה, משום-מה העובדה כי קיימת גם זכות חכירה". כאמור, חוזה המכר שנכרת בין הצדדים לא הוגש כראיה.

אף היורשים טענו בסיכומיהם כי המוכר העביר לקונה "הן זכויות מכר והן זכויות החכירה".