פסק-דין בתיק הפ 252/04

א.                     בהמרצת הפתיחה שבפניי עותר מר שלמה קסטרו (להלן: "המבקש") למתן סעד הצהרתי שעל פיו ייקבע כי הוא הבעלים של רבע (120/480 מ"ר) משטח מקרקעין הידוע כחלקה 52 גוש 19176 שבאדמות הכפר סאג'ור בתחום הרשות המקומית מרום הגליל (להלן: "המקרקעין"), וזאת מכח חוזה מכר מקרקעין אשר נערך ביום 5.1.85 בינו לבין הבעלים הרשום של מקרקעין אלה - המנוח מוחמד פנדי קאסם אבראהים ז"ל שהינו המשיב מס' 1 באמצעות עזבונו ויורשיו (להלן: "המנוח").

מכח חוזה מכר זה עותר המבקש למחיקת כל הערות האזהרה והעיקול אשר נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, וזאת לאחר מועד חתימת חוזה המכר הנ"ל, וכן עותר המבקש כי בית-המשפט יורה על רישומו כבעל המקרקעין נשוא הדיון.  

ב.         לטענת המבקש נחתם בינו לבין המנוח ביום 5.1.85 הסכם למכירת שתי חלקות מקרקעין, וביניהן גם החלקה נשוא הליך זה, הרשומה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת.

המבקש טוען כי במועד חתימת הסכם המכר חתם המנוח על ייייפוי-כח בלתי חוזר הממנה את עוה"ד שמואל מניקוביץ ז"ל להעביר לידי המבקש את הזכויות במקרקעין אלה.  במעמד החתימה העביר המבקש למנוח, לגירסתו, את מלוא התמורה בסכום של 11,000$.

בהסכם מופיע תנאי מפסיק המאפשר למנוח להחזיר למבקש את התמורה הנ"ל עד יום 6.2.86, ובמקרה כזה יבוטל ההסכם.

לטענת המבקש לא מימש המנוח את האפשרות הנ"ל להחזרת התמורה, וזאת עד המועד האחרון שנקבע לכך. לאחר שחלף המועד של התנאי המפסיק הנ"ל פנה המבקש, ביום 20.5.86, ללשכת רישום המקרקעין בנצרת בבקשה לרשום על שמו הערת אזהרה על סמך הסכם המכר. ההערה נרשמה לזכותו של המבקש ביום 22.5.86.

לטענת המבקש, לא נסתיימה העיסקה ברישום, וזאת עקב מותם של המנוח ובא כוחו עוה"ד מניקוביץ ז"ל.

ג.          לאחר שנרשמה הערת האזהרה הנ"ל לטובת המבקש, נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת אזהרה נוספת (המוגבלת לסך של 10,000$) וזאת ביום 16.6.86 לטובת מר יצחק שאר ישוב - שהוא המשיב מס' 2. רישומה של הערת אזהרה זו נעשה מכח חוזה הלוואה שנערך בין המשיב מס' 2 לבין המנוח ביום 9.2.86 על סך 10,000$. בהתאם לחוזה הלוואה זה התחייב המנוח לשעבד את זכותו במקרקעין להבטחת פרעון ההלוואה שאותה נטל מן המשיב מס' 2.

המבקש מלין על התנהגותו של המנוח,  על כך שהמנוח מישכן את המקרקעין לאדם אחר בחוזה הלוואה מיום 9.2.86, וזאת לאחר שחוזה המכר אשר בין המבקש לבין המנוח הפך לחלוט (ביום 6.2.86, שהוא המועד האחרון שנקבע לתנאי המפסיק).

בכך נהג המנוח, לטענת המבקש, בדרך לא מקובלת ובחוסר תום-לב.

לסיכום טענותיו, טוען המבקש כי הסכם המכר אשר בינו לבין המנוח תקף ומחייב את הצדדים ממועד כריתתו, דהיינו, החל מיום 5.1.85 (להבדיל מן המועד האחרון שנקבע לתנאי המפסיק- 6.2.86) וקודם הוא לכל פעולה שנעשתה לגבי אותם מקרקעין.

ד.         מוסיף וטוען המבקש כי לפי סעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 ( להלן: "חוק המקרקעין"), הסכם המכר וחוזה ההלוואה הינם התחייבות לעשות עיסקה, ולכן הקודם בזמן הוא הזוכה, לפי הוראת סעיף 9 לחוק המקרקעין, ולפיכך זכותו שלו עדיפה.

            בנוסף, טוען המבקש כי לזכותו נרשמה הערת אזהרה ביום 22.5.86, ואילו לטובת המשיב מס' 2 נרשמה הערת אזהרה מאוחרת יותר, ביום 19.6.86, ולכן, בכל מקרה, זכותו של המבקש היא העדיפה.

      עד כאן תמצית טיעוני המבקש.

ה.                     המשיב מס' 1 שהוא עזבון המנוח ויורשיו, לא נענו למסירות כתבי בי דין שבוצעו להם,   לא התייצבו לדיונים, ולא הגישו כתב תשובה.

ו.          בישיבת בית-המשפט מיום 27.2.05 הודיע המשיב מס' 2 כי מאחר ונרשמה לטובתו הערת אזהרה המאוחרת בזמן, לעומת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקש, ומאחר שהמשיב מס' 2 סבור כי סיכוייו לזכות בהליך זה מועטים, שוקל  הוא לוותר על ההליך, אך ביקש ארכה של 30 ימים למסור את תשובתו בכתב.

נעתרתי לבקשתו זו של המשיב מס' 2. הוספתי והוריתי שאם לא תתקבל תשובתו של המשיב מס' 2 בתום המועד שנקבע, יראה בו בית-המשפט כמי שמסכים לעתירה שבהמרצת הפתיחה. עד תאריך זה לא התקבלה בתיק בית-המשפט כל הודעה מטעם המשיב מס' 2.

ז.          בישיבת בית-המשפט מיום 27.2.05 הפניתי את תשומת לבו של המבקש לכך שעל זכותו של המנוח הוטל עיקול באמצעות לשכת ההוצל"פ מיום 27.7.94. הזוכה בצו העיקול הוא מר מנשה בן חמו. הוריתי למבקש לאתר את הזוכה בתיק ההוצל"פ ולצרפו כבעל דין להמרצת פתיחה זו.

ביום 5.4.05 הוגשה לתיק בית המשפט המרצת פתיחה מתוקנת אליה צורף מר בן-חמו כמשיב מס' 4. לאחר קשיים רבים באיתורו של המשיב מס' 4 , אותר הוא לבסוף והופיע לדיון עם בא כוחו עוה"ד ג'אבר מונדר החל מישיבת בית המשפט  מיום 4.9.05.