פסק-דין בתיק הפ 210/05

א.         ההליך

1.         ביום 20.1.05 הגישו המבקשים תובענה על דרך המרצת פתיחה כנגד המשיבה מס' 1 - שהינה חברה קבלנית, והמשיב מס' 2, שהינו עורך דינה. בבקשתם, עתרו המבקשים לסעד של ציווי, לפיו ירשמו המשיבים את זכויות החכירה לדורות בדירה אותה רכשו המבקשים מן המשיבה מס' 1 בשכונת צמרת 3/5 בבית שאן, והידועה כחלקה 4 בגוש22922. (להלן: "הדירה").

2.         המשיב מס' 2, שהינו עורך הדין מטעם המשיבה מס' 1, המטפל ברישום הזכויות בדירות שבנתה, הודיע כי יכבד כל הוראה של בית המשפט וביקש כי בית המשפט יפטרו מהתייצבות לדיון. ואכן, כך הוריתי.

ב.         העובדות

3.         ביום 4.6.87 נערך בין המבקשים לבין המשיבה חוזה מכר, לפיו התחייבה המשיבה למכור למבקשים את הזכויות בדירה, ולרשום על שמם לכשיתאפשר הדבר.

הואיל והמקרקעין עליהם נבנתה הדירה, הינם בבעלות הקרן הקיימת, או רשות הפיתוח או מדינת ישראל, הוסכם כי למבקשים יוקנו זכויות שכירות לדורות, אשר תרשמנה בלשכת רישום המקרקעין.

4.         אין חולק על כך, כי המבקשים החלו להחזיק בדירה ביום 6.3.97 או בסמוך למועד זה. לטענת המבקשים נמסרה להם החזקה בדירה על ידי המשיבה. מאידך, טוענת המשיבה כי המבקשים פלשו לדירה, שכן החזקה לא נמסרה להם, הואיל ולא פרעו, לטענת המשיבה, את מלוא התמורה בגין רכישת הדירה.

5.         אין חולק על כך, כי ביום 6.3.97, מסרה המשיבה למבקשים אישורים, מופנים לחברת החשמל ולמועצה המקומית בית שאן (נספחים ג' וד' לתצהירו של מר ליבוביץ), ובהם אישרה לחבר את הדירה לרשתות החשמל והמים.

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות מתן שני מסמכים אלה. בעוד שהמבקשים טוענים כי המסמכים נמסרו להם לאחר תשלום מלוא תמורת רכישת הדירה, טוענת המשיבה כי המסמכים ניתנו לאחר שהמבקשים הפעילו על מנהלה לחץ ואיומים.

6.         הזכויות בדירה לא נרשמו על שם המבקשים עד היום. בחודש דצמבר 1999 פנה המשיב 2 אל המבקשים, וביקשם להמציא לו את האישורים הנדרשים, לצורך ביצוע רישום הדירה על שמם, וכן לשלם דמי טיפול בגין פעולת הרישום. (ר' נספח ה' לתצהיר מר ליבוביץ). לטענת המבקשים, הם העבירו לעו"ד לוי את כל המסמכים, וכן שילמו את דמי הטיפול (ר' חשבונית, נספח ו').

7.         לטענת המשיבה, נשלח מכתבו של עו"ד לוי בטעות. המכתב האמור היה מכתב סטנדרטי, אשר יועד לרישום זכויות שנרכשו כ"זכויות יד שניה". על כן ביום 8.2.00, שלח עו"ד לוי מכתב מתקן, בו הוסיף פסקה, לפיה על המבקשים להמציא, בין כל יתר המסמכים, אף אישור מהחברה המשכנת כי אין חובות לחברה (נספח ג' 2).

המשיבה מיאנה להורות לעו"ד לוי להעביר את הזכויות בדירה על שם המבקשים, בטענה, באמצעות עו"ד לוי, כי המבקשים טרם פרעו את מלוא סכום תמורת רכישת הדירה. על כן, כל עוד לא יפרעו את מלוא התמורה - אינם זכאים להרשם כבעלי הזכויות בדירה.

ג.         המחלוקת

8.         כאמור, המחלוקת העיקרית הינה, האם פרעו המבקשים את מלוא התמורה, שהיה עליהם לשלם בגין רכישת הדירה. כאמור, טוענים המבקשים כי פרעו את מלוא סכום התמורה. כאשר, בעדותו בעל פה, העיד המבקש מס' 1 כי אכן חייב היה למשיבה סך של כ- 38,000 ש"ח, כאשר הוסכם בין הצדדים, ביום 6.3.91 כי ישלם למשיבה סך 25,000 ש"ח במזומן, ללא קבלה, ובתמורה קיבל את האישורים לחיבורי החשמל ומים לדירה (ר' עמ' 3 לפרוטוקול).

מאידך, מכחיש מנהל המשיבה, מר פרץ, את התשלום וטוען בתצהיר עדותו, כי האישורים ניתנו על ידו כתוצאה מלחץ ואיומים, כמפורט בסעיף 7 לתצהיר:

"ההפניות לחברת החשמל ניתנו כתוצאה מלחץ ואיומים של המבקשים, בין היתר גם עלי באופן אישי, ולאחר פלישתם לדירה."

9.         בעדויותיהם, חזרו המצהירים על גרסאותיהם, כאשר מטעם כל צד העיד עד אחד בלבד.

10.        על כן, השאלה היחידה הניצבת לפתחו של בית המשפט הינה סוגית תשלום מלוא התמורה.

ההכרעה בשאלה זו, תביא להכרעה בתובענה.

ד.         דיון

11.        אין חולק על כך כי המבקשים לא פרעו את תמורת רכישת הדירה במועד. המבקשים אינם מכחישים עובדה זו ואף המסמכים, המצורפים לתצהירו של מר פרץ (נספחים א' וב' לתצהיר) מעידים על כך, כי המשיבה עמדה על זכויותיה.

עם זאת, רואים אנו כי ביום 6.3.91 מסרה המשיבה למבקשים, מכתבים המופנים למועצה המקומית ולחברת החשמל, בהם ביקשה כי יחברו את דירת המבקשים לרשתות החשמל והמים. ממועד זה, ועד לשנת 2000, לא מוצאים אנו כל פניה נוספת מצד המשיבה באשר להפרת החוזה מצד המבקשים. כאשר, אין חולק על כך, כי משך כל אותה תקופה התגוררו המבקשים בדירה.