פסק-דין בתיק הפ 204/04

1.         הזכויות והרישומים

1.1        המבקשת והמשיב 2 (חיים) נישאו ביום 15.9.81. לטענת המבקשת, באותו מועד כבר היה חיים בעליה של דירה ברחוב קליבנוב 6 בקרית מוצקין, הידועה כיחידה 219/16 בגוש 10426 (הדירה), שנרכשה על ידו בשנת 1978.

על פי צילום של נסח רישום, רשום חיים כבעליה של הדירה בשלמות מיום 12.2.87.

1.2        ביום 24.5.95, נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בחיפה, משכנתא ראשונה (המשכנתא) על זכויותיו של חיים בדירה, לזכות המשיב 1 (בל"ל). המשכנתא נועדה להבטיח התחייבויות של חיים, של המבקשת ושל חברות בשליטתו של חיים, להבטחת חוב בסך 360,000 ש"ח. 

1.3        ביום 2.3.04 נרשמה הערת אזהרה על מחצית מזכויותיו של חיים בדירה, לזכותה של המבקשת. רישום זה נעשה, כך נראה, על יסוד הסכם יחסי ממון (ההסכם) שנחתם בין חיים לבין המבקשת. ההסכם נושא תאריך 18.8.03, ובו מוסכם, בין השאר, כי במסגרת חלוקת הרכוש המשותף, מעביר חיים למבקשת מחצית מהזכויות בדירה. עוד הוא מעביר לה זכויות בדירת מגורים אחרת והמטלטלין המצויים בה.

1.4        ביום 4.3.04 אישרה שופטת בית-המשפט לעניני משפחה בקריות את ההסכם שהוגש לה ונתנה לו תוקף של פסק דין.

1.5        ביום 17.3.04 נרשם בלשכת רישום המקרקעין בחיפה צו עיקול על הדירה בגין הליך בבית-משפט השלום בתל-אביב, שננקט על ידי המשיבה 3 (מוצרי נייר).

1.6        ביום 21.3.04 נרשם בלשכת רישום המקרקעין בחיפה צו עיקול על הדירה בגין הליך בבית-משפט השלום בחיפה, שננקט על ידי המשיב 4 (בנק הפועלים).

2.         ההליך

2.1        המבקשת עותרת לפסק דין שיצהיר כי מחצית הזכויות בדירה הינן בבעלותה וכי בל"ל, מוצרי נייר ובנק הפועלים אינם רשאים לנקוט בצעדים ביחס למחצית הדירה השייכת לה. בעת ובעונה אחת הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגדה על ידי בל"ל. 

2.2        קבעתי את ההליך העיקרי לשמיעה לאחר שנתתי צו ארעי, המעכב ביצוע הליכי הוצאה לפועל. התניתי את העיכוב בהפקדת פקדון. בקשה שהוגשה להפחתת סכום הפקדון לא נדונה ואין בתיק ראיה שהפקדון הופקד.

שמעתי ראיות והוגשו סיכומים על ידי הצדדים, למעט בנק הפועלים.

3.         טענות הצדדים

3.1        תמצית טענות המבקשת היא שחובותיו של חיים, שמקורם בעסקים שניהל באמצעות חברה בשם טיטלבוים פבריקנט (אופנהיימר) בע"מ (החברה), לא היו בידיעתה וכי ההסכם משקף ויתור על זכויותיה למניות בחברה תמורתו זכתה בדירות.

3.2        המבקשת טוענת שמשך שנות הנישואין עבדה במשק ביתה ומחוצה לו וכי אף שהדירה נרכשה שלוש שנים קודם לנישואין (בתקופת האירוסין), התכוונו הצדדים לשיתוף בה. לטענת המבקשת, השתכללה חזקת השיתוף (החזקה) לפני רישום המשכנתא ולפיכך אין המשכנתא חלה על מחצית זכויותיה בדירה.

3.3        עוד טוענת המבקשת שאף שבני הזוג נישאו בתקופה שחל עליהם הסדר איזון המשאבים, ואף שטרם התגרשו, הרי מכח הפסיקה, העובדה שנפרדו וחילקו את נכסיהם מצדיקה לקיים את החזקה ביחס לדירה.  

3.4        ב"כ בל"ל מפנה לחובותיה של החברה שסכומם הכולל עולה על 3.8 מליון ש"ח. עוד הוא מפנה לעובדה, שאינה במחלוקת, שהמבקשת אינה מתגוררת בדירה אלא בדירת מגורים אחרת שנרכשה על ידי בני הזוג וכי הדירה מושכרת בתמורה. זו גם תשובתו לפסיקה אליה הפנה ב"כ המבקשת, המעניקה הגנה לדירת המגורים.

3.5        ב"כ בל"ל טוען לשיהוי מחמת האיחור שבין מועד המצאת האזהרה לחיים לבין הגשת ההליך. עוד הוא טוען כי המבקשת אינה חולקת על תוקפו של שטר המשכנתא וכי מחמת העובדה שהסכם יחסי הממון קיבל תוקף רק במרץ 2004, הרי שהזכויות שמקורן בשטר המשכנתא, הקודם בתשע שנים לחתימה על ההסכם, עדיפות.

3.6        טענה נוספת שמעלה בל"ל היא כי זכותו הרשומה במקרקעין עדיפה על זכותה הבלתי רשומה של המבקשת. כן הוא טוען שההסכם נועד להברחת נכסיו של חיים ולענין זה הוא מצביע על סתירות בדברי המבקשת, על כך שההסכם עצמו אינו מדבר בפירוד ועל דברי המבקשת מהם ניתן ללמוד כי חיים נמצא מדי בוקר בדירה המשותפת, כי זה עדיין מענו לקבלת דפי חשבון וכיוצא באלה.