פסק-דין בתיק הפ 201421/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים שהוגשו על-ידי המבקשת והמשיבה 2, בעקבות דיון שהתקיים במעמד הצדדים במסגרת המרצת פתיחה שהגישה המבקשת נגד המשיבות למתן פסק דין הצהרתי לפיו כל המיטלטלין המצויים בבית עסקה של המבקשת ברחוב מונטיפיורי 3 בתל-אביב (להלן: " בית העסק") נמצאים בבעלותה הפרטית, וכי למשיבים ו/או לצד ג' כלשהו אין כל זכויות מכל סוג ומין במיטלטלין אלו.

גב' ניצן קירשנבוים הגישה תצהיר בתמיכה להמרצת הפתיחה, בו הצהירה כי הינה מנהלת המבקשת, שהינה חברה המתמחה בייצור, יבוא ושיווק טקסטיל ואשר משרדיה מצויים בבית העסק אותו היא שוכרת מיום 1/9/04. גב' קירשנבאום הצהירה כי כל המיטלטלין המצויים בבית העסק, שרובם כלי עבודה, מלאי עסקי וציוד משרדי, נרכשו על-ידי המבקשת והנם בבעלותה הבלעדית. בנוסף הוצהר שביום 13/5/04 רכשה המבקשת את הפירמה "יאפיס" מה"ה צביקה ורני שלוי על כל מיטלטליה, מוניטין, זכות שימוש בפירמה, פעילותה העסקית ולקוחותיה, וזאת תמורת 800,000 ש"ח, אולם הודגש כי המבקשת לא רכשה את המשיבה 1. לבסוף הוצהר שעל-אף שהמבקשת בניהולה של הגב' קירשנבאום מעולם לא ביצעה כל התקשרות עם המשיבה 2, בוצע ביום 6/12/04 עיקול של מיטלטלין בבית העסק מטעם המשיבה 2 - הליך שהיא מסרבת לבטלו.

בדיון שהתנהל במעמד הצדדים ובנוכחותו של מר רני שלוי שזומן לבקשת המשיבה 2, הגיש ב"כ המבקשת כרטסת בה מפורטים לכאורה התשלומים ששילמה המבקשת עבור רכישת פעילותה של "יאפיס", כאשר הוחלט על-ידי בית המשפט שב"כ המבקשת ימציא מסמכים המבססים את התנועות המפורטות בכרטסת לאחר הדיון.

גב' קירשנבוים נחקרה על תצהירה והעידה כי מר רן שלווי הינו בעלה, וכי בעל הנכס חתם תחילה על חוזה השכירות של בית העסק מולו, ולאחר מכן נחתם חוזה חדש מולה. גב' קירשנבאום הכחישה שבעלה ניהל את חברת "יאפיס" בכל מיני וריאציות ושלאחר מכן הוחלט להקים את המבקשת ולהעביר אליה את החברה כמו שהיא, והעידה כי בעלה נכנס למשיבה 1 רק לקראת סיום פעילותה על-מנת לסייע לאביו, שהתשלומים עבור העסק שולמו לו, וכי יש למבקשת גם עסקים נוספים.

מר רני שלוי נחקר אף הוא והעיד כי אביו הוא שניהל את פירמת "יאפיס". כמו-כן העיד כי הינו בעל מניות במשיבה 1, חברה שמעולם לא הייתה לה כל פעילות, וכי מי שפעל מול המשיבה 2 הינו עוסק מורשה בשם "יאפיס". מר שלוי הצהיר כי אינו יודע אם המשיבה 1 קיבלה אזהרה בתיק ההוצל"פ ואם מיד לאחר קבלת האזהרה ביום 11.5 הוקמה המבקשת. ב"כ המשיבה 2 הציגה למר שלוי את אישור מסירת האזהרה, ומר שלוי העיד כי האישור חתום על-ידי אביו. לבסוף העיד מר שלוי כי המבקשת קנתה את הפעילות של מותג בשם "יאפיס" - עוסק מורשה שקיים משנת 1992 - ולא את חברת ר' יאפיס בע"מ, שהיא המשיבה 1.

ב"כ המבקשת הגישה מסמכים המבססים את התנועות בכרטסת, על-פי החלטת בית המשפט, ולאחר מכן הגישה את סיכומיה. בסיכומיה ציינה המבקשת כי המשיבה בחרה שלא למסור את תגובתה לתובענה. המבקשת טענה כי אין מחלוקת על-כך שהמבקשת רכשה את פעילות הפירמה "יאפיס" עוד בטרם ידיעתה על ההליך המשפטי שהתנהל נגד המשיבה 1. כמו-כן נטען כי מהמסמכים שצירפה המבקשת לתיק בית המשפט עולה כי מילאה אחר כל הוראות הסכם הרכישה והעבירה ל- "יאפיס" את מלוא התמורה בגין רכישת פעילותה העסקית. לטענת המבקשת, חקירתם של גב' קירשנבוים ומר שליו רק חיזקה את גרסת המבקשת לפיה אין כל קשר עסקי בין רכישת פעילות הפירמה "יאפיס" לבין חובה של המשיבה 1 למשיבה 2. זאת ועוד, נטען כי מנספח מ/3 שהוגש לבית המשפט על-ידי המשיבה עולה שכתובתה של המשיבה 1 שונה מזו של המבקשת, בה בוצע העיקול על-ידי המשיבה 2.

בסיכומים ביקשה ב"כ המשיבה להסב את תשומת ליבו של בית המשפט לכך שהתברר במהלך החקירה כי גב' קירשנבוים מתגוררת בכתובתה הרשומה של המשיבה 1 והינה רעייתו של מנהל המשיבה 1 - מר רוני שלוי, וכי המבקשת הוקמה לאחר שהתקבל פסק דין נגד המשיבה 1. לטענת ב"כ המשיבה, אין ספק שהמטרה היחידה להקמת המבקשת ביום 11.5.04 ולרכישת כל פעילותה של המשיבה 1 על-ידי המבקשת יומיים לאחר הקמתה, הינה העלמת רכושה של המשיבה 1 כדי למנוע עיקול רכושה. ב"כ המשיבה טענה כי מן הראוי שבית המשפט יבצע במקרה זה הרמת מסך מכוח סעיף 6 לחוק החברות, על-מנת שלא יתאפשר למשיבה 1 ולמנהליה להתחמק מביצוע פסק הדין באמצעות הקמת המבקשת.

דיון

לאור הממצאים שבפני ולאחר שמיעת טענות הצדדים, אינני מוצא לנכון להיעתר לבקשה שבהמרצת הפתיחה וליתן פסק דין כמבוקש.

ראשית חשוב להדגיש כי הסעד ההצהרתי מקורו בדיני היושר, כאשר ניתן לבית המשפט שיקול דעת נרחב באם להיעתר לבקשה, כאמור בספרו של א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה שביעית, תשס"ג 2003, בעמ' 387:

"מתן הסעד ההצהרתי נתון לשיקול דעתו של בית המשפט, הרשאי לתת דעתו בגדר שיקוליו לכללים שנקלטו עם השנים מעקרונות של יושר וצדק. בית המשפט יירתע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע שהתנהגותו בנושא המשפט לוקה בפגמים של שיהוי, חוסר תום-לב והעדר ניקיון כפיים".

במקרה דנן פעלה הגב' קירשנבוים, מנהלת המבקשת, שלא בתום לב ובהעדר ניקיון כפיים כאשר העלימה מתצהירה כמה וכמה פרטים מהותיים שיש בהם כדי לשנות לחלוטין את תמונת המצב כפי שניסתה להציגה. כך למשל, גב' קירשנבוים לא הזכירה כלל בתצהירה כי הינה אשתו של מר רני שלוי, בעל המניות במשיבה 1, וכי מנהל המשיבה 1 ממנו רכשה כביכול את הזכויות
ב- "יאפיס" הינו חמה - אב בעלה. כמו-כן לא מצאה לנכון להזכיר כי כתובתה של המשיבה 1 הינה גם כתובתה הפרטית.

יתרה מזאת, בדיון מקדים שבו נידונה בקשתה של המשיבה 1 לזמן את מר שלוי, לא טרח ב"כ המבקשת לגלות לבית המשפט כי מר שלוי הינו בעלה של גב' קירשנבוים, וטען כי משיחה שקיים עמו עלה שלא קיבל זימון לדיון. בכך העלים ב"כ המבקשת פרט מהותי מבית המשפט והציג בפניו מצג מטעה, כאילו אין כל קשר בין מנהלת המבקשת לבין מר שלוי.

לגופו של עניין, גב' קירשנבוים טענה כי המבקשת רכשה את פירמת "יאפיס" מרני וצבי שלוי, כאשר התגלה לראשונה במסגרת החקירה שהינם בעלה וחמה. לתמיכה בטענתה זו, הגישה המבקשת מסמך שנחזה כחוזה המכר, וכן כרטסת המעידה לכאורה על ביצוע התשלומים, אשר נסמכת על דפי חשבון, שיקים וקבלות. אף-על-פי-כן, לאור הקשר המשפחתי הקרוב בין המעורבים בעסקה הנטענת, מוטל על המבקשת נטל מוגבר להוכחת גרסתה לפיה רכשה את כל הזכויות במשיבה 1, ועל-כן המיטלטלין בבית העסק הינם בבעלותה הבלעדית. המבקשת 1 לא עמדה בנטל ההוכחה האמור, מן הסיבות המנויות להלן.

סעיף 5.2 להסכם המכר שצורף לתצהירה של הגב' קירשנבוים קובע:

"מוסכם בזאת כי הסך הנ"ל [800,000 ש"ח - מ.ת.] יכול שישולם ב- 50 תשלומים החל מיום 1/6/2004 או ישולם ישירות לצדדים שלישיים להם חייבת יאפיס כספים, וזאת לאחר פירוט בכתב של כל חובות יאפיס לצדדים שלישיים".                     

מסעיף זה עולה כי לא נקבעו מועדי תשלומים ברורים - דבר המעורר חשד כי ההסכם הינו פיקטיבי ולא נחתם משיקולים עסקיים. בנוסף לכך, הוסכם שהמבקשת תשלם חלק מן הכספים לנושים של "יאפיס", ומאחר שמר צבי שלוי ידע על קיומו של חוב למשיבה 2, היה עליו למסור מידע זה לכלתו, מנהלת המבקשת, ולאפשר לה לשלם את החוב כנדרש.

בנוסף לאמור לעיל יצוין שעצם תשלום חובות של החברה החייבת לצדדים שלישיים, ועל אחת כמה וכמה תשלום חובות סלקטיבי - אין בו כדי להכשיר עסקה אשר נראית על פניה כפיקטיבית. יתרה מזאת, מדובר בהעדפת נושים פסולה בחובות החייבת, ולא בתמורה אמיתית בגין רכישת הפירמה בפועל.