פסק-דין בתיק הפ 201288/04

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון הוכחות אשר התקיים במעמד הצדדים במסגרת בקשת המבקש ליתן פסק דין הצהרתי לפיו רכב מסוג פיאט דוקאטו מ.ר. 88-55-224 (להלן - "הרכב") הינו בבעלותו של המבקש, ולהורות למשרד הרישוי לבצע העברת בעלות בו ע"ש המבקש כנגד תשלום יתרת התשלומים עבור הרכב בסך של 9,000 ש"ח.

גרסת המבקש הינה כי הוא התקשר בהסכם עם המשיבה 2, הסכם מיום 22/2/04, לצורך רכישת הרכב תמורת 75,000 ש"ח, ובמעמד החתימה שילם למשיבה 2 סך של 30,000 ש"ח וסכום נוסף בסך של 45,000 ש"ח ב- 10 תשלומים חודשיים החל מיום 10/4/04 ובכל 10 לחודש שלאחריו.

בנוסף לכך נטען על ידי המבקש כי נכון ליום הכנת תצהירו אשר הוגש בתמיכה לתובענה שולמו 8 תשלומים מתוך ה- 10 הנ"ל, ועל כן למעשה שולמו 66,000 ש"ח אשר מהווים  88% משוויו של הרכב על פי ההסכם.

עוד נטען כי המבקש לא ידע כלל כי הרכב משועבד, ולו היה מודע לכך כלל לא היה רוכש את הרכב מהמשיבה 2. לעניין זה נטען בנוסף כי המבקש הופתע לגלות כי הוטל עיקול על הרכב כאשר אין לו כל חוב כלפי המשיב 1.

המבקש מודה בתצהירו כי אכן לא טרח לבדוק "את כל נבכי ההסכם" טרם חתימתו עליו, ונמסר לו על פי ייעוץ משפטי שקיבל כי מדובר בהסכם ובו תנאים אחידים ומקפחים, שכן על פי הסכם זה, הרכב בבעלות המשיבה 2 עד לביצוע התשלום האחרון בגינו בפועל.

לבסוף נטען כי המבקש אף פנה למשיב 1 בבקשה לשלם 9,000 ה-ש"ח הנותרים ולקבל הבעלות ברכב, אולם המשיב 1 סירב.

מר דוד רוזמן, מנהל סניף המשיב 1 במודיעין, הגיש תצהיר בתמיכה לכתב התשובה לתובענה. מתצהירו של מר רוזמן הנ"ל עולה כי המשיבה 2 התקשרה עם המשיב 1 ביום 25/10/01 לפתיחת חשבון בנק, ובתחילת חודש מרץ 2004 פנה המשיב 1 למשיבה 2 לצורך קבלת בטוחות נוספות לאשראי, והמשיבה 2 הציעה לשעבד כלי רכב אשר בבעלותה. עוד נטען כי ביום 16/3/04 הוצג בפניו פרוטוקול המשיבה 2 אשר קבע כי הרכב נשוא התובענה שועבד לטובת המשיב 1. בנוסף לכך נטען כי מר אילן ברון מטעם המשיבה 2 הציג בפני המשיב 1 אישור ממנו עולה כי הרכב נרכש על ידי המשיבה 2 מחברת אל דן ביום 4/3/04, וכי המשיבה 2 רשומה בתור הבעלים של הרכב.    

בתצהירו של מר רוזמן נטען בנוסף כי מר אילן בראון אף הודיע למשיב כי הרכב מצוי במגרש מכוניות אותו מפעילה המשיבה 2. עוד נטען כי בבדיקה אשר נערכה על ידי המשיב 1 במשרד הרישוי עלה כי הרכב לא היה משועבד לטובת צד ג' כלשהו, וכן רשום על שם המשיבה 2.

לגרסת המשיב 1, ביום 38/3/04 נמסרה אגרת החוב למשרדי רשם החברות, וביום 18/4/04 נרשם השעבוד בספרי החברה אצל רשם החברות. בהתייחס למשיבה 2, נטען בנוסף, כי חובה למשיב נכון ליום 19/10/04 הסתכם בסך של 994,334 ש"ח, והיות והמשיבה 2 לא שילמה את החוב, המשיב הגיש את אגרת החוב לביצוע, ואף מונה כונס נכסים על הרכב ביום 3/11/04.  

לבסוף נטען כי הרכב אותר על ידי קבלני הוצל"פ, נתפס, והועבר למחסן הולצ"פ, ורק ביום 24/11/04 ובעת שהוגשה בקשה על ידי המבקש לשחרור הרכב, נודע למשיב 1 את הנטען בתובענה, ועל כן רישום השעבוד נעשה בתום לב, ומכאן זכותו של המשיב 1 ברכב גוברת על זכותו של המבקש.

המבקש נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ובמהלכה העיד , בין השאר, כי כשבדק את הרכב לפני רכישתו "הרכב היה רשום על אלדן". המבקש הוסיף והעיד כי בעת תפיסת הרכב על ידי כונס הנכסים הוא במפורש לא חשב כי הרכב היה בבעלותו.

עוד עלה מהחקירה כי שולמו 28,500 ש"ח במזומן ועל סכום זה אין קבלה. המבקש הוסיף והעיד כי לא ראה רישום על גבי הרישיון הראשון שראה של הרכב ממנו עולה כי קיים שעבוד לטובת בנק מזרחי. במהלך החקירה החוזרת המבקש העיד כי בעת שקיבל את הרישיון החדש לא היה רשום בבעלות אלדן אלא נטקאר.

מר אילן ברון אשר הוזמן להעיד מטעם המבקש נחקר אף הוא במסגרת חקירה ראשית ונגדית.

מר אילן ברון אישר במהלך החקירה כי הוא אכן חתם על האג"ח מיום 16/3/04 וכי הרכב אכן שועבד לטובת המשיב 1.

מר דוד רוזמן נחקר אף הוא על תצהירו במסגרת חקירה נגדית.

הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב.

בסיכומי ב"כ המבקש נטען, בין היתר, כי המבקש והמשיב 1 נפלו קורבן למעשה המירמה והעוקץ של החייבת ובראשה ברון אשר מכרו להם רכבים, פדו את השיקים לחשבונה של המשיבה 2 מבלי לשלם את חובותיה למשיב 1.

עוד נטען בסיכומי ב"כ המבקש כי יש להעדיף את זכותו של המבקש שתירשם בעלותו על הרכב על פני זכותו של המשיב 1 מכוח שיעבוד אשר נרשם לטובתו, היות ודובר בתנאים מקפחים של הסכם אחיד - הסכם המכר של הרכב וכלה בהחלת תקנת השוק על פי חוק המכר.

בסיכומי המשיב 1 נטען כי בפנינו מקרה קלאסי של עסקאות נוגדות כאמור בסעיף 12 לחוק המיטלטלין, וכי זכותו של המשיב 1 עדיפה מאחר ועסקת השעבוד הסתיימה לפני סיומה של עסקת המכר של הרכב.