פסק-דין בתיק הפ 201198/05

עסקינן בבקשה לסעד הצהרתי, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה. המבקשים עותרים, כי בית המשפט יצהיר, שהסכם החזר חוב, שנחתם בתאריך 25.5.03 בינם לבין המשיבה 1, הינו שריר וקיים.

הצדדים

המבקשים מפעילים לולים מסחריים במשק חקלאי, באמצעות חברה בשם חוות אדי בע"מ

(להלן: "החברה"). המבקשים הם בעלי המניות בחברה.

לצורך הקמת הלולים הסתייעה החברה במשיבה 1, מתמור בע"מ, ובשותפות בשם אמי אפרוחי משואות יצחק, שאינה צד לבקשה (להלן: "השותפות").

המשיב 2, עו"ד עמוס לוזון, שימש ככונס נכסים על זכויות החייבים בלולים, אך המבקשים אינם עותרים לקבלת סעד כלשהו כלפיו.

ההסכם מיום 25.5.03

 החברה התקשתה בהחזר חובות כספיים שחבה בזמנו לשותפות ולנושים אחרים. לפיכך, נערך בינה לבין בעלי החוב הללו הסכם, בתאריך 25.5.03, המכונה על ידי המבקשים "הסכם החזר חוב"  (צורף כנספח ד' לבקשה). המשיבה ובעלי חובם האחרים של המבקשים מכונים בהסכם "המפעיל".

בהתאם לאמור בהסכם, התחייבו המבקשים להחזיר את החוב בפריסה ארוכת טווח, למשך 15 שנים, החל מיום 1.7.03 ועד 1.7.18 (סעיף 6.1. להסכם).

על פי המוסכם, אמור היה "המפעיל" לקחת על עצמו את הפעלת הלולים, לשלם לחברה ולמבקשים תשלום חודשי קבוע בסך 15,000 ש"ח לכל "תקופת מדגר", וכן לשלם לחברה דמי שכירות חודשיים בסך 22,500 ש"ח. הוסכם אף, כי דמי השכירות יקוזזו מסכום החוב למפעיל (סעיף 5 להסכם).

המבקשים טוענים, כי החלו בביצוע ההסכם, והחברה שילמה על פיו למפעיל עד לחודש 10/04 סכום עתק של 360,000 ש"ח.

בשלב מסוים, הגיעו הצדדים להסכמה בדבר החלפת "המפעיל" של הלולים. הוסכם, כי המפעיל החדש, יוסי מסאסה, הוא אשר ישלם למשיבה את סכום ההחזר החודשי. המבקשים טוענים, כי ניהלו מו"מ עם המפעיל החדש, בדבר הקדמת תשלומים למשיבה, אך המו"מ לא צלח.   

לאחר שהלולים לא פעלו מספר חודשים, החלו המבקשים, בהסכמת המשיבה, לנהל מו"מ עם מפעיל שיבוא במקום מסאסה. ואכן, מפעיל כזה נמצא, אך המשיבה נקטה בהליכי הוצל"פ נגד המבקשים, ובמסגרת בקשה למימוש משכון אף עתרה למינויו של המשיב 2 ככונס נכסים מטעמה.

המבקשים טוענים, כי במצב דברים זה, לא נותרה בידם ברירה אלא לפנות לבית המשפט בבקשה לסעד הצהרתי, כי הסכם הסדר החוב שריר וקיים.

המחלוקת

המבקשים טוענים, כי המשיבה 1 החליטה באופן חד-צדדי שלא לקיים את ההסכם, הפסיקה להפעיל את הלולים, פנתה ללשכת ההוצל"פ, על מנת לבצע את המשכון ואף הגישה שטר חוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ.

המשיבה טוענת, כי שמרה לעצמה את הזכות להביא את ההסכם לקיצו באופן חד צדדי, גם ללא הפרה מצד המבקשים, ומבלי שתיאלץ לנמק את ההחלטה על סיום ההסכם. לפיכך סבורה המשיבה, כי אין מקום או הצדקה למתן סעד הצהרתי, כמבוקש בעתירה.

תנאי מפסיק

אין מחלוקת, כי ההסכם כולל בסעיף 6.2 תנאי מפסיק, המקנה למפעיל זכות להודיע על הפסקת ההסכם.  למען הסדר הטוב יובא הסעיף במלואו: