פסק-דין בתיק הפ 201182/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומים בעל-פה שהושמעו בדיון שהתקיים במעמד המבקשת, בא כוחה והמשיב 5 שהתקיים לאחר הגשת כתבי תשובה מטעם המשיבים 1 ו- 5, במסגרת המרצת פתיחה שהגישה המבקשת למתן פסק דין הצהרתי לפיו תכולת הבית ברחוב הנרקיס 11/4 בקרית עקרון (להלן: " הבית") הינה בבעלותה המלאה והבלעדית של המבקשת, ועל-כן אינה ניתנת לעיקול, מימוש או מכירה בגין כל חוב של המשיב 9.

המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה להמרצת הפתיחה בו הצהירה כי הינה נשואה למשיב 9 משנת 1974, וכי מזה 15 שנה נוהג בעלה להמר במשחקי מזל. המבקשת הצהירה כי היא מתגוררת בבית יחד עם ביתה הקטינה בת 12, וכי כיוון שבמהלך התקופה האחרונה נהג המשיב 9 לתקוף אותה  פיזית, הוצא כנגדו צו הרחקה. עוד הוצהר כי המבקשת הינה מפרנסת יחידה, אשר משתכרת סך של 3,000 ש"ח בחודש נטו, כולל נסיעות, מעבודתה כמטפלת בילדים, וכן מקבלת קצבת ילדים.
כמו-כן הצהירה כי ארבעת בנותיה הבגירות מסייעות לה לעיתים בהוצאות הבית. על-פי הצהרתה של המבקשת, כל תכולת הבית נרכשה על-ידיה מתוך הכנסותיה במשך השנים או על-ידי בנותיה הבגירות. המבקשת צירפה לתצהירה רשימת מיטלטלין, וכן קבלות עבור חלק מהפריטים.

המשיבה 1 הגישה תגובה להמרצת הפתיחה, בה הסכימה להשאיר את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט, אולם הפנתה את תשומת ליבו לסעיף 28 בחוק ההוצל"פ ולפסיקה העוסקת בבעלות בנכסים אשר נרכשים במהלך חייהם המשותפים של בני זוג נשואים.

במהלך הדיון הציג ב"כ המבקשת אישורי מסירה על קבלת הודעה בדבר הגשת התובענה ומועד הדיון לכל המשיבים. המבקשת נחקרה על תצהירה והעידה כי בעלה כמעט ולא היה בבית בשלוש השנים האחרונות. בהמשך לשאלת בית המשפט העידה הנתבעת כי המיטלטלין נרכשו בשנים האחרונות וסימנה אילו מהמיטלטלין נרכשו כשבעלה היה בבית.

בסיכומיו בעל-פה טען ב"כ המבקשת כי כיוון שהחייב, המשיב 9, לקח כספים מהמבקשת, יש לה זכויות מלאות במיטלטלין שהיו מצויים בבית, גם כאשר בעלה החייב התגורר שם. כמו-כן נטען כי קיים חוב מזונות של המשיב 9 לזכות המבקשת, וכי יש לחוב זה קדימות על יתר הנושים. ב"כ המבקשת הפנה את תשומת ליבו של בית המשפט לפרוטוקול מיום 3/5/05 שצורף לבקשה, בו הצהיר החייב כי איננו מתגורר בבית מזה כ- 3 שנים, וכי בחלקה של תקופה זו התגורר עם אמו ברחוב גליקסון בקריית גת. 

המשיב 5 טען כי החייב מתגורר בבית, וכי בכל פעם שביקר בבית החייב היה שם. כמו-כן נטען כי בדיון אחר הצהירה המבקשת כי בעלה עזב את הבית רק באפריל 2005.

דיון

לאחר עיון בממצאים שפני ושמיעת טענותיהם של המבקשת ושל המשיב 5, הנני קובע כי דין התובענה להתקבל בחלקה, כמפורט להלן.

במהלך הדיון, הודתה המבקשת, בהמשך לשאלת בית המשפט, כי חלק מהפריטים שנמנו בנספח אשר צורף לתצהיר, היו קיימים בבית גם כאשר המשיב 9 התגורר בו. בהעדר קבלות או ראיות אחרות המעידות כי פריטים אלה נרכשו מכספה של המבקשת בלבד, לא נסתרה החזקה לפיה הפריטים, אשר נמצאו בבית כאשר בני הזוג קיימו משק בית משותף, שייכים בחלקם למשיב 9. לעניין הבעלות במיטלטלין, אין נפקא מינה אם קיים לזכות המבקשת חוב מזונות או כל חוב אחר של המשיב 9, כאשר לא הוכח שהוטל עיקול על המיטלטלין בגין אותם חובות. אי לכך, אין מקום
ליתן פסק דין הצהרתי בגין מיטלטלין אלה. אף-על-פי-כן, הנני מעכב את הליכי ההוצל"פ בגין מיטלטלין אלה במשך 30 יום על-מנת לאפשר למבקשת לפדות את חלקה באותם פריטים על-ידי הגשת בקשה מתאימה בלשכת ההוצאה לפועל.

באשר ליתר המיטלטלין, מדובר בפריטים חדשים אשר בגין מרביתם צורפו קבלות המעידות על רכישתם על-ידי המבקשת בתקופה שבה, על-פי טענתה, לא התגורר המשיב 9 בבית. המשיב 5 ניסה לסתור את הטענה לגבי מקום מגוריו של המשיב 9 בתקופה הרלוונטית, אולם לא הציג ראיות לתמיכה בטענתו, בעוד המבקשת הציגה צו הרחקה נגד המשיב 9 וכן פרוטוקול של דיון מיום 3/5/05, בו הצהיר המשיב 9 כי לא התגורר בבית ב- 3 השנים האחרונות. אכן ייתכנו מקרים בהם על-אף שבני זוג נשואים אינם מתגוררים יחד, הם ממשיכים לקיים שיתוף כלכלי ועל-כן אף המיטלטלין הנרכשים בתקופה זו מצויים בבעלותם המשותפת, אולם במקרה דנן לא נסתרה גרסתה של המבקשת לפיה הפריטים מאותה תקופה נרכשו מהכספים שהרוויחה מעבודתה כמטפלת או מכספי בנותיה הבגירות, כאשר המשיב 9 לא תרם דבר לכלכלת הבית.

לפיכך, הנני נותן פסק דין כמבוקש אך ורק לגבי הפריטים הבאים:

1. מזנון עץ "מאלבורו"
2. שולחן סלון "מאלבורו" 80X120.
3. סלון עור "בנפיט 338" 2+3.
4. מיטה וארון "קולורדו" בחדר הילדים.
5. מחשב + מדפסת.
6. מכונת כביסה "קריסטל".
7. טלוויזיה "מץ" 34 אינץ'.