פסק-דין בתיק הפ 201167/06

פסק דין זה ניתן בעקבות סיכומים בכתב שהוגשו על-ידי המבקשת והמשיב 1, בהמשך לדיון שהתקיים במעמד באי כוח המבקשת והמשיבים 1, 6 ו- 8, במסגרת המרצת פתיחה שהגישה המבקשת כנגד המשיבים.

יצוין כי התיק הגיע ללשכתי לראשונה לאחר הגשת סיכומי המשיב 1 ביום 5/8/07.

במסגרת המרצת הפתיחה התבקש בית משפט זה להצהיר כי רכב מסוג מרצדס מ.ר. 23-449-10 (להלן:" הרכב") הינו בבעלותה המלאה של המבקשת, כי אין לבצע בקשר עם הרכב ו/או פוליסת הביטוח של הרכב כל עיקול בגין חובות המנוח יוסף הבי ז"ל, כי יש לבטל את כל העיקולים אשר הוטלו על הרכב ו/או פוליסת הביטוח של הרכב בגין חובות המנוח יוסף הבי ז"ל, וכי יש להעביר את הבעלות ברכב על שם המבקשת.

מר דוד הבי, אשר הצהיר כי הינו מנהלה של המבקשת, הגיש תצהיר בתמיכה להמרצת הפתיחה בו טען תחילה כי כב' סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה, השופט יצחק שנהב, קבע במסגרת תיק עיזבונות 6610/02 בו נידונה הבקשה לצו ירושת אחיו המנוח יוסף הבי, שהרכב הינו בבעלותה של המבקשת, וכי יש לבצע העברת בעלות על שמה. לטענתו של מר הבי, המבקשת רכשה את הרכב ביום 24/7/00, ומתוך רצון שלא לרשום את הרכב על שם החברה, רשמה אותו על שם מנהל החברה דאז, המנוח יוסף הבי, בהתאם להוראת שעה של מס הכנסה. בהמשך נטען כי המבקשת שילמה ליבואנית הרכב את מלוא התשלומים בגין הרכב, ונשאה בכל עלויות ביטוח הרכב. לבסוף טען מר הבי כי לאחר מותו של אחיו המנוח, הטילו חלק מהמשיבים עיקולים על הרכב, ומשום כך לא ניתן להעביר את הבעלות בפועל על שם המבקשת.

המשיבה 8 הגישה תגובה להמרצת הפתיחה, וטענה כי ביטחה את הרכב בביטוח מקיף כשהמבוטחים הינם הבי יוסף ו/או המבקשת. לטענת המשיבה, בחודש אוקטובר 2005 או בסמוך לכך נגרמו לרכב נזקים תאונתיים בסדר גודל של כ- 123,000 ש"ח (לפני מע"מ), אולם הואיל והוטלו עיקולים שונים הן על הפוליסה והן על הרכב עצמו, והואיל ולטענת המבקשת העיקולים הוטלו על יוסף הבי ז"ל ואינם מחייבים אותה, נבצר מהמשיבה 8 לשלם את תגמולי הביטוח. בהמשך נטען כי במסגרת המרצת הפתיחה מבקשת המבקשת להסדיר את עניין תשלום תגמולי הביטוח על-ידי כך שיינתן צו שיורה על העברת הרכב הנקי לבעלותה, אולם כתוצאה מהעיכוב בהגשת הבקשה, פחת באופן ניכר שוויו של הרכב. על-כן ביקשה המשיבה 8 מבית המשפט כי על-מנת שלא תצא נפסדת ממחדלי המבקשת, יש לקבוע שתגמולי הביטוח יחושבו לפי שווי הרכב במועד התשלום, ובלבד שחלוף הזמן לא גרם לנזק בלתי הפיך. המשיבה 8 הציעה להפקיד את שווי הרכב בקופת בית המשפט, בכפוף לכך שהכספים יחולקו רק לאחר שהבעלות ברכב תועבר אליה נקייה מכל שעבוד או עיקול.

המשיבות 2 ו- 3 הגישו תגובה לפיה הן משאירות את ההחלטה בבקשה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיבה 7 הגישה הודעה דומה, אך הבהירה כי העברת בעלות ברכב יכולה להיעשות רק בכפוף להסרת העיקולים המוטלים עליו.

עו"ד צייגר הופיע לדיון וטען כי הוא אמור לייצג את המשיב 6, לאחר שמנהל העיזבון הקודם  התפטר מתפקידו, אולם היות שקיבל את התובענה לידיו מספר ימים לפני הדיון, טרם הספיק לגבש עמדה בנושא.

במהלך הדיון נחקר מר דוד הבי על תצהירו, והעיד שהרכב נגנב ושהגנבים הרסו, שברו ופרקו את הרכב עד למצב של "טוטאל לוס". בהמשך עדותו אישר מר הבי כי יחד עם הרכב נשוא התובענה נרכש רכב נוסף עבור חברה אחרת אשר נרשם על שמו של המצהיר, והמשיב 1 הטיל עיקול גם על רכב זה. ב"כ המשיב 1 הגיש לבית המשפט מסמכים אשר סומנו מש/1 - מש/4, מהם עולה לכאורה כי המצהיר ביקש לבטל את העיקול שהטיל המשיב 1 על הרכב הנוסף, אך לא טען שהרכב אינו בבעלותו כי אם בבעלותה של החברה עבורה נרכש כביכול. כמו-כן הודה המבקש כי לא צירף לתצהירו דפי חשבון, מאזנים ואישורים על זיכוי בגין הרכב נשוא התובענה במע"מ ובמס הכנסה.

ב"כ המשיב 8 חזר על טענותיו המפורטות בתגובה להמרצת הפתיחה, וחזר על בקשתו להפקיד את שווי הרכב בקופת בית המשפט. בעניין זה נקבע כי בהיעדר עמדת העיזבון (המשיב 6) נכון ליום הדיון, אין אפשרות ליתן החלטה בבקשתו הנ"ל של המשיב 8.

בסופו של הדיון התבקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב, כאשר בית המשפט נעתר לבקשת ב"כ המבקשת לצרף לסיכומיה מסמכים נוספים, בכפוף למתן "יתרת זכות" במאזן ההוצאות לטובת המשיבים אשר התייצבו לדיון. כמו-כן הורה בית המשפט על הגשת הודעה מטעם המשיב 6, בין היתר בנוגע להמשך ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. 

המבקשת הגישה סיכומים בהם חזרה על טענותיה בהמרצת הפתיחה וכן הוסיפה פרטים לגבי אופן ביצוע עסקת הרכישה של הרכב על-ידי המבקשת. כמו-כן צירפה המבקשת לתצהירה העתקי המחאות שבאמצעותן שולמה לכאורה התמורה בגין הרכב, דפי חשבון של המבקשת ואישורים של אגף מס ההכנסה מהשנים 2000 ו- 2005 על כך שהמבקשת רשאית לתבוע פחת עבור הרכב.

המשיב 1 הגיש סיכומים בהם נטען כי אין מחלוקת על כך שהרכב רשום במשרד הרישוי על שמו של המנוח יוסף הבי, ויש לראות ברישום זה חזקה לכאורה לבעלותו ברכב, כאשר הנטל על המבקשת לסתור חזקה זו. עוד נטען כי חזקת הבעלות מכוח הרישום, אשר משקלה הולך וגובר בפסיקה, יפה במיוחד לתיק דנא שבו המנוח אף עשה שימוש ברכב הלכה למעשה. בהמשך נטען כי המבקשת מנועה מלטעון בשלב זה שהרכב נמצא בבעלותה, הואיל ולא דרשה להצהיר על הבעלות בהזדמנות הראשונה, אלא רק כאשר היתה מעוניינת לקבל את תגמולי הביטוח בגין הרכב. לגבי מקור המימון של הרכב, נטען כי מעיון בהסכם הרכישה עולה שהרכב אשר נמסר ליבואן בתמורה לרכב נשוא התובענה, כחלק מעסקת ה"טרייד אין", לא היה בבעלותה של המבקשת אלא של מר יוסף הבי. אי לכך נטען כי יש להפחית משווי הרכב לצורך בקשה זו סך של 245,00 ש"ח שהתקבלו בעסקת ה"טרייד-אין" ושייכים למר יוסף הבי ז"ל, וכן להסיק מהתנהלות זו כי קיים דפוס של ערבוב בין נכסי המבקשת לאלה של בעליה. בנוסף נטען כי לא יעלה על הדעת שרכב יוקרתי בשווי של כחצי מיליון ש"ח ישמש את עובדי החברה לנסיעותיהם התכופות. בהמשך הסיכומים פורטו המסמכים הדרושים על-פי כללי מס הכנסה לצורך הכרה ברכב הרשום על שם יחיד כרכב בבעלות תאגיד, ונטען שהמבקשת לא הציגה בפני בית המשפט חלק ניכר ממסמכים אלה.

המשיבים 6 ו- 8 לא הגישו סיכומים או הודעות מטעמם לאחר מועד הדיון.

דיון

לאחר עיון בממצאים שבפני ושמיעת טענות הצדדים, הנני קובע כי דין התובענה להידחות, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

תחילה יצוין כי החלטתו של כב' סגן הנשיא שנהב מיום 11/3/04 בנוגע להעברת הבעלות ברכב על שם המבקשת, אשר ניתנה במסגרת תיק עיזבונות 6610/02 וצורפה לתצהיר המבקשת, אינה מחייבת לענייננו, וזאת בין היתר הואיל והמשיבים 1 ו- 8 לא היו צד לאותם הליכים. בנוסף לכך, מדובר בהחלטה קצרה ולא מפורטת, אשר ניתנה לנוכח הסכמת היורשים, ואין בה כל התייחסות עובדתית לנושא הבעלות ברכב והשימוש בו הלכה למעשה עד למועד מתן ההחלטה. לפיכך, יש ליתן פסק דין בתיק זה על-פי חומר הראיות שהציגו הצדדים לתובענה.

לטענת המבקשת, הרכב נרשם על שם המנוח יוסף הבי, על-אף שהיה למעשה בבעלותה של המבקשת, וזאת על-מנת שלא להפחית מערכו של הרכב בעת מכירתו, אולם לא הוגש תצהיר של רואה חשבון על-מנת לבסס את הטענה הנ"ל.

זאת ועוד, המבקשת לא הציגה בפני המשפט ראיות מספיקות לביסוס התובענה, ולא עשתה די
על-מנת להרים את הנטל המוטל עליה על-מנת להוכיח שהרכב נמצא בבעלותה על-אף שאינו רשום על שמה במשרד הרישוי.

אמנם המבקשת הציגה בפני בית המשפט חשבוניות, העתקים של שיקים וכן תדפיסי חשבון בנק המעידים לכאורה על ביצוע התשלום בגין הרכב מחשבונה של המבקשת, כאשר חלק ניכר מאותם מסמכים לא צורפו לתובענה המקורית אלא הוגשו רק בשלב הסיכומים ברשות בית-המשפט, אך גם מסמכים אלה כשלעצמם אינם מספקים לצורך עמידה בנטל ההוכחה המוטל על המבקשת.