פסק-דין בתיק הפ 201145/05

פסק דין זה ניתן בהמשך לסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב בעקבות דיון שהתקיים ביום 26/12/2005 במעמד המבקש ובא כוחו, בא כוחם של המשיבים 4 ו- 6, בא כוחו של המשיב 2 ופקידה מטעם המשיב 2, במסגרת המרצת פתיחה שהוגשה על-ידי המבקש נגש המשיבים ביום 26/9/05, בה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי לפיו כלי הרכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 88-586-57 מספר מנוע 1902932 (להלן: " הרכב") הנמצא בחזקת המבקש הינו בבעלותו הבלעדית של המבקש; להורות למשיבה 6 לשנות את רישום הבעלות כך שהמבקש ישוב וירשם כבעלים היחיד של הרכב; להצהיר כי השעבוד שנרשם לטובת המשיב 2 על הבעלות לכאורה של המשיב 1 ברכב בטל ו/או מבוטל וכי העיקולים שהוטלו על-ידי המשיבים 3-5, כל אחד בנפרד, על הבעלות לכאורה של המשיב 1 ברכב מבוטלים אף הם, וכי על המשיב 6 לרשום מחדש את הבעלות של המבקש ברכב כשהיא נקייה מכל שיעבוד, עיקול ו/או זכות אחרת של צד ג' כלשהו. 

המבקש הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה, בו הוצהר כי הינו בעליו הבלעדי והיחיד של הרכב, אשר נקנה ישירות מהיבואן בחודש יוני 2004, וכי עד ליום הגשת התצהיר מצוי הרכב בחזקתו ובבעלותו הבלעדית, היחידה והמלאה של המבקש.

המבקש מוסיף ומצהיר כי ביום 4.9.05 נודע לו כי במסגרת חקירת הונאה שביצעה המשטרה, התברר כי רישום הבעלות ברכב אצל המשיב 6 שונה באופן שהמשיב 1 נרשם כבעלים של הרכב. כמו-כן הצהיר כי מבירור שערך בעקבות הודעת המשטרה, גילה כי ביום 26.5.05 הועבר רישום הבעלות ברכב אצל המשיב 6 משמו של המבקש לשמו של אדם בשם יצחק כץ - העברה אשר בוצעה ככל הנראה באמצעות ייפוי-כוח מזויף, וכי ביום 16.6.05 הועבר רישום הבעלות ברכב מאותו יצחק כץ לשמו של המשיב 1 - גם זאת ככל הנראה תוך שימוש בייפוי הכוח המזויף.

המבקש הצהיר כי לאחר שהתגלו לו העובדות המפורטות לעיל, הגיש תלונה למשטרה על העברת רישום הבעלות ברכב תוך מרמה וזיוף. בעקבות התלונה, שלחה המשטרה מכתב למבקש ביום 14.9.05 המאשר כי חקירת מפלג ההונאה צפון העלתה שרישום הבעלות ברכבו של המבקש הועבר תוך זיוף והתחזות, ושנכון למועד שליחת המכתב, הרכב רשום במרמה על-שם המשיב 1. מכתב זה צורף לתצהירו של המבקש.  

המשיבים 4 ו- 5 הגישו תגובה לבקשה באמצעות בא כוחם ביום 6/12/05, ובה אישרו כי אינם מתנגדים למתן הסעד המבוקש. המשיב 3 אישר אף הוא במכתב מיום 16/3/06, שנשלח לבא כוחו של המבקש והוגש באמצעותו לבית המשפט, כי הוא איננו מתנגד למבוקש בתובענה.

המשיב 2 הגישה תגובה לבקשה באמצעות בא כוחה ביום 5/12/05 ובה ביקשה לדחות את הבקשה  מן הטעם שעומדת לו זכות ברכב מכוח תקנת השוק המעוגנת בסעיף 5 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: " חוק המשכון") הקובע כדלקמן:

"נכסים נדים שמושכנו כשהיו בהחזקתו של הממשכן והם הופקדו כאמור בסעיף
4(2), או שמישכונם נרשם כאמור בסעיף 4(3), יהיה כוחו של המישכון יפה לכל דבר, אף אם הממשכן לא היה זכאי למשכנם, ובלבד שהנושה פעל בתום-לב והנכסים באו לידי הממשכן על דעת בעליהם או על דעת מי שהיה זכאי להחזיקם".

על-מנת ליהנות מהגנת סעיף 5 לחוק המשכון, נדרש המשיב 2 להוכיח כי התקיימו כל היסודות הבאים: (1) הרכב היה בחזקתו של הממשכן - המשיב 1; (2) מישכונם נרשם; (3) משיב 2 פעל בתום-לב; (4) הנכסים באו לידי המשיב 1 על דעת המבקש או אדם אחר שהיה זכאי להחזיקם (לעניין נטל הוכחת יסודות הסעיף, ראה ע"א 352/74 דנקנר נ' פסט פ"די ל'(2) 967).

ראשית, היה על המשיב 2 להוכיח כי התקיים היסוד הראשון של הסעיף, לפיו הרכב היה בחזקת הממשכן. בתצהיר שצורף לתגובת המשיב 2, הצהירה הגב' איילה עגם כי המשיב 1 הגיע לבנק עם הרכב, וכי היא וגב' מוניק בז'רנו יצאו לבדוק אם הרכב תואם את הרישיון, ומצאו התאמה מלאה. יצוין כי רישיון הרכב שצורף לתצהיר מעיד כי הרכב היה בבעלותו של המבקש ולא של המשיב 1, ורק בחקירתה של גב' עגם הועלתה הטענה לפיה הוצג בפניה רישיון אחר, שהוגש וסומן כמב/1, ולפיו המשיב 1 היה רשום כבעלים. על-פי דוח הבדיקה מיום 19/6/05 שצורף לתצהיר, נבדקו לכאורה מספר הרישוי ומספר השילדה של הרכב, אולם לא נבדק מספר המנוע. גב' עגם העידה בחקירתה כי היא ועובדות אחרות בבנק לא תמיד מוצאות את מספר השילדה, וכי למיטב זיכרונה מספר השילדה היה בצד שמאל של הרכב.  

כנגד גרסת המשיב 2 עומדת גרסתו של המבקש, אשר על-פי תצהירו הינו בעליו הבלעדי והיחיד של הרכב אשר היה מצוי בחזקתו הבלעדית, היחידה והמלאה החל מאוגוסט 2004, עת נמסרה החזקה ברכב לידיו, ועד ליום הגשת התצהיר. המבקש אף אישר גרסה זו בחקירתו והעיד כי "מלבד אשתי לא מסרתי את הרכב לאף אחד. גם אשתי אולי פעם פעמיים נהגה ברכב", כי "הרכב ברשותי מיום שרכשתי אותו" והוסיף והדגיש כי "מיום קניית הרכב לא הייתי מעולם במשרד הרישוי למעט בקשת העברת בעלות". 

לאור הסתירה המוחלטת בין גרסאות המבקש והמשיב 2, אין לשלול כי מספר השילדה של הרכב זויף, וכי הרכב שהוצג בפני נציגות הבנק לא היה הלכה למעשה הרכב נשוא התובענה הנ"ל. יודגש, כי גם אם הצליחו גב' עגם וגב' בז'רנו לזהות בירור את מספר השלדה, הרי שזיהוי הרכב איננו שלם ומלא ללא בדיקת מספר המנוע, והמשיב 2 לא הביא ראיות כשלהן המעידות כי מספר זה אכן נבדק במהלך זיהוי הרכב. לפיכך, ספק אם עלה בידי המשיב 2 להוכיח כי גרסתו סבירה יותר מגרסת המבקש, וכי הרכב אכן היה בחזקתו של הממשכן.

אולם גם בהנחה שהרכב אכן היה בחזקת הממשכן, שהמשכון נרשם ושהמשיב 2 פעל בתום-לב, היה על המשיב 2 להוכיח את היסוד הרביעי, כאמור לעיל, לפיו הרכב בא לידי המשיב 1 על דעת המבקש או אדם אחר שהיה זכאי להחזיק ברכב. מן הראוי לציין כי יסוד זה מגלם בתוכו את השוני המרכזי בין תקנת השוק לפי סעיף 5 לחוק המשכון, לבין תקנת השוק לפי חוק המכר, התשכ"ח-1968. ב"כ המבקש הפנה בסיכומיו לדבריו של פרופ' ויסמן בעניין זה, כפי שצוטטו בעת"מ (ירושלים) 361/05 - סיקאפ בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התחבורה תק-מח 2005(3),
699:

"בהתנגשות שבין המגמה להגן על הבעל האמיתי לבין המגמה להבטיח את צרכי השוק, נוטים איפוא, במקרה של מכר, להדגיש יותר את צרכי השוק, ועל כן אין מגבילים את תקנת השוק לעיסקאות מכר על ידי מי שקיבל את ההחזקה בנכס בהסכמת הבעלים. לעומת זאת, במשכון נוטים יותר להדגיש את הצורך בהגנה על הבעל האמיתי, ועל כן מחילים כנגדו את תקנת השוק רק באותם המקרים שבהם העביר הבעל מרצונו את ההחזקה בנכס לידי מי שלאחר מכן משכן את הנכס שלא כדין".

(י. ויסמן, חוק המשכון, תשכ"ז - 1967, סאקר, תשל"ד - 1974, עמ' 149)

לעניין זה אין די בטענת המשיב 2 בסיכומיו לפיה "לאור העובדה כי הרכב היה מצוי בחזקתו של המשיב 1 בהגיעו לסניף הבנק, הרי שהמסקנה היחידה המתבקשת היא כי המשיב 1 החזיק ברכב על דעת המבקש", אלא יש צורך בראיות פוזיטיביות לפיהן המשיב 1 היה זכאי להחזיק ברכב. 

המשיב 2 טען בסיכומיו כי "המבקש מעולם לא טען כי הרכב נגנב ממנו ו/או לא דיווח למשטרה בדבר גניבת הרכב. אין הסבר של המבקש ולו בדוחק הכיצד זה הגיע הרכב לבנק שלא על דעתו", אולם הנטל להוכיח כי הרכב הגיע לבנק על דעת המבקש, מוטל על המשיב 2. המבקש הצהיר באופן ברור ואף העיד בחקירה נגדית כי הרכב מעולם לא יצא מחזקתו, פרט למקרים ספורים בהם היה ברשות אשתו. כמו-כן הצהיר כי איננו מכיר את המשיב 1, וממילא מעולם לא התיר למשיב 1 להחזיק ברכב במועד כלשהו. יתר על-כן, המבקש צירף לתצהירו מכתב מרפ"ק מוטי שטורם המאשר כי מחקירה שהתנהלה במפלג ההונאה צפון של המשטרה, עלה כי נרשמה העברת בעלות ברכבו של המבקש, תוך זיוף מסמכים והתחזות, וזאת על-מנת לקבל הלוואה בנקאית כנגד שיעבוד הרכב לבנק, וכי כיום רשומה בעלות הרכב במרמה על שם המשיב 1.

משלא הגיש המשיב 2 ראיות ברורות לסתירת גרסתו של המבקש, לא זימן לעדות את המשיב 1 ולא הוכיח קיומה של קנוניה כלשהי בין המבקש לבין המשיב 1 - לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הרכב הגיע לידי המשיב 1 בהסכמתו של המבקש.