פסק-דין בתיק הפ 201104/98

לפני סכסוך המתרחש מזה זמן רב, בערכאות רבות ובנוגע לשורת "עסקאות" ו"חוזים" שבין המבקשים למשיבים.  ראשיתו של הסכסוך דנן בהסכם פשרה שנחתם בין המבקשים למשיב 2, והמשכו בהסכם בעל פה, כנטען על ידי המבקשים, בין המבקשים לבין המשיב 3.

ואלו העובדות המפורטות בתיק זה כפי שעולה ממכלול הראיות מולי:

המבקשת 1 (להלן: בשן) הינה הבעלים של בית אבות בן חמש קומות הנמצא ברח' דיזינגוף 138, תל-אביב והרשום כבית משותף בגוש: 7078 חלקה: 203. להבטחת חובות המבקשת 2 (להלן: טריף ניסן) לבנק למסחר (להלן: הבנק), שיעבדה בשן, את שתי הקומות העליונות לטובת הבנק (להלן: הנכס). שלושת הקומות הראשונות משועבדות מזה כבר לבנק לאומי לישראל ואינן קשורות לסכסוך לפנינו. המבקש 3 הינו בעל המניות והמנהל בטריף ניסן ובבשן והוא ערב אישית לחבות בשן לבנק (להלן: ניסן). הבנק נמחק כמשיב לתובענה לבקשת המבקשים, לפי פסק דין (חלקי) מיום 13.7.1999.

המשיב 2 הינו מר יוסף ביליג, יהודי אזרח ישראל אשר שוהה בחו"ל רוב ימות השנה (להלן: ביליג). בין ביליג לניסן והחברות שבשליטתו, טריף ניסן ובשן, נתקיימו קשרים עסקיים, שעיקרם במתן אשראים והעמדת בטוחות לשם קבלת אשראי בנקאי על ידי ביליג לניסן. במסגרת עסקים אלו הותירו ניסן והחברות בבעלותו חובות  לביליג (להלן: החוב הישן).  בשלב מסוים החליט ביליג להמחות את החוב הישן לי.א.ת.א  התייעלות בע"מ (להלן: י.א.ת.א) על מנת שזו תטפל בגביית החוב. י.א.ת.א אינה צד במשפט זה, וזהותה ופועלה מובאים רק לשם ביאור והעמדת העובדות נשוא הסכסוך על דיוקן.

מחומר הראיות עולה כי ביליג הוא בעל הדעה לגבי התנהלותה של י.א.ת.א. לביליג שיעבוד שוטף על י.א.ת.א וכן במילתו מחליף הוא בעל מניות ומנהל בחברה (ראה פרוטוקול מיום 22/1/04 ע"מ 72), על אף שאינו בעל מניות בחברה. המשיב 4, מר ישראל אדלר (להלן: אדלר), ואף בעל מניות אחר בחברה, אשר שניהם היו בעלי המניות היחידים בי.א.ת.א, ערבו אישית לביליג בגין כל חובותיה של י.א.ת.א.  מכאן שלביליג הייתה השפעה גדולה אף על התנהלותם וברצותו היה משים אדם אחר במקומם, כפי שיתברר להלן.

על פי ההסדר שבין ביליג לי.א.ת.א. ערב ביליג לאשראי שנטלה י.א.ת.א מהבנק לשם פירעון החוב הישן, וכך על פי הסכם שבין י.א.ת.א לבשן מיום 18/6/95 הפכה הראשונה לבעלת החוב הישן. על פי ההסכם נקבע סכום החוב הישן, אשר הייתה מחלוקת לגבי גובהו (מחלוקת זו התבררה בת.א. 3157/98 בפני כב' השופטת אסתר חיות. על פסק דין זה הוגש ערעור אשר נדחה - ראה סיכומי המשיבים נספח א'), ליום חתימת ההסכם ואף נקבעה הריבית שתשולם לי.א.ת.א בגין החוב. כמו כן נקבע אופן פירעון החוב על ידי בשן לי.א.ת.א.

בשן לא עמדה בחיוביה לפירעון החוב. כך נותר ביליג ערב לחשבון יא.ת.א.

המשיב 3 הינו מר דב גולדשטיין (להלן: גולדשטיין), בעל המניות והמנהל במשיבה 1 (להלן: ד.ד). החל מנובמבר 1997 ד.ד.  הינה בעלת המניות בי.א.ת.א  וגולדשטיין משמש מנהלה.   עד תקופה זו שימש אדלר כבעל מניות ומנהל בחברת י.א.ת.א. 

עוד יצוין כי בין ביליג לבין גולדשטיין קיימים יחסים חמים ועסקיים כאחד כפי שהעיד גולדשטיין.

כל אלו המאורעות אשר קדמו לסכסוך נשוא תובענה זו ואשר דרושים לשם בירור העובדות דכאן.

הסכסוך טבוע בהסכם פשרה שנכרת בין המבקשים לבין הבנק. הסכם פשרה נרקם כך: לאור אי יכולת הפירעון של בשן את החובות לי.א.ת.א, פנה ניסן לביליג בהצעה שתאפשר את הקטנת החוב הישן, ואשר תועיל הן לי.א.ת.א והן לבשן. לפי ההצעה, ביליג מצידו, לאור היותו איש בעל קשרים ולקוח חשוב בבנק, התבקש לנסות ולהשפיע להפחית מחובותיו של  ניסן  אצל הבנק שעמדו על סכום של מעבר לשני מיליון ומאתיים אלף ש"ח. מאידך התחייב ניסן להביא קונה שיהא מוכן לקנות את הנכס אשר מושכן כאמור לבנק.

באותה תקופה היה ידוע לכל הצדדים כי שוויו של הנכס היה מעבר לחוב של בשן לבנק. לפיכך הוצע כי העודף שיוותר בין מחיר מכירת הנכס לבין סכום הפשרה לכשייכרת ההסכם, יופנה לפירעונו של החוב הישן (ראה תצהירו של גולדשטיין ס' 8.5; פרוטוקול הדיון מיום 11/12/03 עדותו של עו"ד בר נוי בע"מ 5 ו-7;  פרוטוקול הדיון מיום 11/12/03 עדותו של ניסן בע"מ 20).

בשלב זה ביקש ביליג  מגולדשטיין לנהל בשמו ומטעמו את המו"מ עם ניסן ועם הבנק. זאת על רקע האמון בו וההיכרות האישית עימו (ראה תצהירו של גולדשטיין בסעיף 3). כך היה ביליג מעורב בענייני י.א.ת.א כבעל חוב בה, וזאת על ידי גולדשטיין ששימש נציגו לעניין זה. אדלר היה מעורב באירועים כבעל מניות ומנהל עד שאלו הועברו, כאמור, לגולדשטיין על פי הוראותיו של ביליג. נוהל משא ומתן בו ניסו  הצדדים להביא לפירעון החובות.

ב- 4/5/97 נקבע דיון במסגרת המרצת פתיחה שנפתחה בקשר לגובה החוב, שהיה נתון במחלוקת, בין טריף ניסן לבין הבנק. באותו מועד הגיעו הצדדים לפשרה במסדרונות בית המשפט, אשר ניתן לה תוקף של פסק-דין על ידי כב' השופט יהודה זפט (להלן: הסכם הפשרה) (ראה נספח ג' לתצהירו של ניסן).  עיקריו הם:

בסעיף 1 דובר על העמדת החוב הכולל של  המבקשים (שהם אותם המבקשים בהליך זה) על הסך 2,232,021.80 ש"ח לא כולל ריבית (להלן: החוב הכולל).

בסעיף 2 להסכם הפשרה נקבע כי למבקשים ישנה אופציה לשלם לבנק סכום של 1,600,000 ש"ח לסילוק חובם במלואו, וזה יסולק בין אם על ידי המבקשים ובין אם על ידי צד ג', וזאת תוך 45 יום מיום כריתת ההסכם.

  בסעיף 3 נאמר כך: "כנגד תשלום הסך הנקוב בסעיף 2 לעיל במלואו ובמועדו ללא תוספת ריבית, יעביר הבנק למי מהמבקשים או לאותו צד ג', כאמור, את מלוא זכויותיו בחוב הכולל לרבות הבטוחות שבידי הבנק, ואשר מבטיחות את החוב הכולל" (להלן: האופציה).

בסעיף 4 נקבע כי למבקשים ניתנת אופציה חלופית לשלם בתוך 45 יום ממועד חתימת הסכם זה את מלוא ההפרש, במזומן, בין החוב הכולל בצירוף הריבית שתתוסף אליו עד למועד התשלום בפועל, לבין הסכום הנובע מהצמדת הסך של 1,200,000 ש"ח בהצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן + 5% ריבית שנתית, מיום 28/6/94 ועד ליום התשלום. במקרה של מימוש האופציה הנ"ל ולאחר שישולם ההפרש האמור לעיל במזומן, כי אז יפרס חוב הפריסה לתקופה של 6 שנים, ישא הפרשי הצמדה וריבית שנתית בשיעור 5% ויסולק בתשלומים חודשיים רצופים קרן + הפרשי הצמדה + ריבית (להלן: סעיף המילוט).

בהמשך הסכם הפשרה נקבע כי במידה ולא יעמדו המבקשים באיזו מהתחייבויותיהם על פי ההסכם, כי אז זכאי הבנק לנקוט כנגדם כל הליך משפטי שימצא לנכון. במידה והמבקשים יעמדו בהסכם כי אז לא תהיינה לבנק דרישות או תביעות מכל מין וסוג הקשור לחוב הכולל.