פסק-דין בתיק הפ 201055/05

1. עיקרה של תביעה זו, זכותו הנטענת של המבקש כדייר מוגן על דירת מגורים ברחוב הרצל 87, שכונת פרדס כץ, בני ברק (להלן "הדירה"), שיחד עם דירה נוספת, הן ידועות כחלקת משנה  48/3 בגוש 6195, שזכויות הבעלות עליה מתחלקות כך: יוסף דיאמנט (אביו של המבקש)  - 3/8, נעמי דיאמנט (סבתו של המבקש) - 2/8, חנה דיאמנט (דודתו של המבקש) - 3/8.

זכויותיהם של יוסף ונעמי במקרקעין הנ"ל (ביחד -  5/8 מהזכויות), מושכנו ביום 31.12.01 לטובת המשיב 2, להבטחת חובה של חברה בשם: לורדן מחליפי חום (1989) בע"מ (להלן "המשכנתא", "לורדן", בהתאמה).

לאחר שהחוב המובטח במשכנתא לא נפרע, פתח המשיב 2 ביום 2.2.04 תיק הוצאה לפועל למימוש המשכנתא, והמשיב  1  מונה לכונס נכסים למימוש המשכנתא.

2.         המבקש טוען, כי הוא דייר מוגן בדירה, על פי חוזה שכירות דיירות מוגנת, שעשה ביום 14.5.00 (להלן "החוזה") עם כל הבעלים של המקרקעין הנדונים.

            בהתאם לכך, הוא עותר לבית המשפט להצהיר על זכותו כדייר מוגן על הדירה ולמנוע מהמשיבים מלפעול למימוש המשכנתא על הדירה ופינויו ממנה.

            טענתם העיקרית של המשיבים היא, כי החוזה נעשה למראית עין בלבד, ואין לו כל תוקף משפטי, וטענה זו תעמוד במרכז פסק הדין.

3.         החוזה המדובר הוא חוזה שכירות מוגנת "סטנדרטי", כלומר: מודפס ומוכן, שהצדדים נדרשים רק למלא בו את פרטיהם, וכך נעשה במקרה דנן (נספח 2 להמרצת הפתיחה). על פי הרשום בחוזה, הוא נעשה ביום 14.5.00, דמי השכירות החודשיים הקבועים בו הם        100ש"ח, וחתומים עליו המבקש כשוכר מצד אחד, יוסף ונעמי כמשכירים מצד שני. לטענת המבקש, אביו, יוסף, חתם גם בשם עצמו וגם בשמה של חנה, על פי יפוי כח שנתנה לו.

4.         המשיבים מצביעים על חוסר כל הגיון כלכלי, או הצדקה, אפשרית אחת, לעשיית החוזה, מלבד הצורך לעכב או למנוע את מימוש המשכנתא, ואכן, המבקש כלל לא טרח להצביע על  מניע אחר לעשיית החוזה.

            אך, ההכרעה העובדתית להלן לא תתבסס על הגיונה או חוסר -  הגיונה של ההתקשרות בחוזה הנדון, אלא על ראיות עובדתיות, שיש בהן כדי להטות את הכף, הטיה של ממש, לעמדת המשיבים.

            ההכרעה העובדתית העיקרית מתבססת על דברים סותרים שכתב, הצהיר או אמר המבקש במקומות אחרים באשר למקום מגוריו בתקופה הנדונה, כפי שיפורט להלן.

5.         המבקש חתם בעצמו כערב להבטחת חובה של אורדן למשיב 2, על פי כתב ערבות שנעשה ביום 30.7.04 (נספח ח' לתצהיר התשובה), ובו נרשם כי כתובת מגוריו היא באילת (להזכיר: חוזה השירות הנטען נעשה ביום 14.5.00, והמשכנתא נרשמה ביום 31.12.01).

            חקירת המבקש נעשתה במסגרת הדיון בבקשה לצו זמני (בש"א 175188/05), וב"כ המשיבים הודיע בפתח הדיון בתובענה (עמוד 6) כי הוא מסתפק בחקירה זו.

            כשנשאל המבקש, באותה חקירה, מדוע הוא ציין בעת החתימה על כתב הערבות כתובת זו, השיב (עמוד 3), כי כך היה רשום בתעודת הזהות שלו באותה עת. ואכן, בתעודת הזהות שהגיש למשיב 2 (מש/6, עמוד 4 לפרוטוקול), מצויינת כתובתו באילת. עובדה זו, כשלעצמה, בוודאי שאיננה יכולה לנמק מסירת כתובת שגויה, ואדרבא, יש בכך כדי להראות כי כתובתו באותה עת הייתה כפי שהיא מופיעה בתעודת הזהות, כלומר באילת.

6.         במסגרת הליך משפטי אחר שהתנהל בין המבקש ובין והמשיב 2 בבית משפט השלום בחדרה (ה"פ 125/04), הגיש המבקש, ביום 14.4.04, בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו.

            הכתובת המופיעה בבקשה זו היא: רחוב שרת 79, תל אביב, ובתצהיר שנתן בתמיכה לבקשה, הצהיר המבקש (בסעיף 3): " הגם שעברנו להתגורר באופן זמני בשכונת למד בתל אביב, כל דבר דואר שמגיע לביתנו שברחוב שרת 79 בתל אביב מגיע אל תיבת הדואר ששכרנו...".

            בחקירתו כאן, העיד המבקש (עמוד 4 - 2), כי הוא מתגורר בדירה הנדונה "מסוף 2000", למעט כחודש או חודש וחצי "בתחילת שנת 2001", שבשל שטפון שהיה, עבר לגור עם הוריו בדירתם ברחוב שרת, שם התגורר גם לפני שהחל לגור בדירה הנדונה.

            כמובן, שאין בכך כדי להסביר, מדוע בבקשה שהגיש בחודש אפריל 2004, הוא המשיך לציין ככתובתו את כתובת הוריו שברחוב שרת 79 תל אביב, כתובת שבה חדל להתגורר (למעט אותו חודש או חודש וחצי, כטענתו) כשלוש וחצי שנים קודם לכן.

            כאן המקום לציין, שעל פי דברי המבקש הוא היה בן 38 שנים בעת הגשת תביעתו הנוכחית בחודש 8/05 (סעיף 9.3 לתצהירו), כלומר בן 37 שנים בעת הגשת בקשתו האמורה.

7.         עוד נשאל המבקש, מדוע ציין בבקשתו האמורה: "הגם שעברנו להתגורר באופן זמני בשכונת למד בתל אביב", שהרי, לדבריו כאן, עבר מרחוב שרת לדירה הנדונה בבני ברק? המבקש השיב (עמוד 4), כי התכוון לכך שהוריו עברו לשכונת למד. אך, מה להוריו ולאותה בקשה ולאותה תביעה, ומדוע היה צריך לציין את מעבר הוריו?