פסק-דין בתיק הפ 201014/06

1.         המבקשת היא גרושתו של המשיב 1 (להלן - המשיב).

            בעת נישואיהם רכשו השניים רכב (להלן - הרכב).

            לטענת המבקשת, המשיב בלבד הוא שנהג ברכב והחזיק בו מאז רכישתו וגם לאחר גירושיהם, למרות שהרכב נרשם על שם המבקשת.

            לטענתה, המשיב סירב ועדיין מסרב להעביר על שמו את הרכב במשרד הרישוי.

2.         במשך השנים נרשמו קנסות רבים לחובתה של המבקשת בקשר לעבירות חניה ועבירות תנועה רבות שנעשו עם הרכב, באמצעות המשיב (כטענת המבקשת).

            המבקשת עותרת " ליתן פסק דין הצהרתי, כי כל הדו"חות... והחובות... בגין נהיגה ו/או חניה של הרכב... הרשום ע"ש המבקשת מיום בו נרכש... נעשו בגין הנהיגה ו/או השימוש הבלעדי שעשה המשיב 1 ו/או מי מטעמו, ותשלומם חל על המשיב 1 בלבד והמבקשת פטורה מתשלומם".

3.         הסמכות הענינית לדון בדרישת המבקשת איננה נתונה לבית משפט זה.

            המדובר בהליכים פליליים, שצריכים להתברר כהליך פלילי בפני בתי המשפט הרלבנטיים:

            בתי המשפט לעניינים מקומיים של הערים הנזכרות בבקשה ובית המשפט לתעבורה.

            כך מוכח גם מתגובתה של המבקשת עצמה לבקשת המחיקה על הסף שהגיש ב"כ המשיבות 6-8, המפנה לסעיפי חוק ב פקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 וב חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 (להלן - החסד"פ) ולפסקי דין שניתנו בערעורים פליליים.

            הפניות דומות מופיעות גם בכתביהם של המשיבה 2 ושל המשיבות 6-8.

4.         עבירות החניה והתעבורה הנדונים בתובענה זו הן עבירות קנס וחל עליהן פרק ז' לחסד"פ, ובתוכו סעיף 229(ח2), לפיו אם לא שולם הקנס שננקב בהודעות תשלום הקנס (הדו"חות), לא הוגשה בקשה לביטול הקנס ולא הוגשה בקשה להישפט, יראו אותו אדם " כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת תשלום הקנס".

            נמצא, שבתובענה זו עותרת המבקשת למעשה לביטול כל הרשעותיה והרשעתו של המשיב במקומה.

            בעתירה כזו יכול לדון רק בית המשפט שמלכתחילה יכול היה לדון באותו אישום, אילו המבקשת היתה מבקשת להישפט לפי סעיף 229(א)(2), הוא בית המשפט שהרשיע אותה למעשה בהתאם לסעיף 229(ח2) הנ"ל, כלומר: בתי המשפט לענינים מקומיים או בית המשפט לתעבורה, והעתירה צריכה לידון כהליך פלילי.

            זוהי גם המסקנה העולה מפסק דינו של בית המשפט העליון ב-ע"א 8080/99 וקס ואח' נ' עיריית לא אביב ואח'.

            אני מפנה גם לנימוקים שנתתי בפסק הדין ב-ה"פ 201211/05 מנדלוביץ נ' עיריית תל-אביב ובהחלטה בבש"א 166851/06, 166860/06, ה"פ 200159/06 עיריית    תל-אביב נ' ורד משעל ואח'.

5.         טוען ב"כ המבקשת, כי המסקנה הנובעת מהדברים האמורים היא, שיהא על המבקשת להגיש בקשה לכל בית משפט ובקשר לכל דו"ח, כאשר מדובר בדו"חות רבים, והמבקשת לא תוכל לעמוד בדרישה כזו.

            ראשית, יש לומר, כי המבקשת היא שהזניחה את הטיפול בענין זה עד כה, באופן שהצטברו לחובתה קנסות כה רבים.

            שנית, המבקשת יכולה להגיש בקשה מרוכזת בגין כל הדו"חות הנוגעים לכל עירייה ועירייה (מקצתן כבר הודיעו כי לא יתנגדו לבקשה) לבתי המשפט לענינים מקומיים הרלבנטיים וכן לבית המשפט לתעבורה, כך שאין מדובר בעשרות בקשות.