פסק-דין בתיק הפ 200958/06

פסק דין זה ניתן בעקבות החלטה מיום 29/7/07, אשר בעקבותיה אותרו לפני ימים ספורים סיכומי המבקשת מיום 7/3/07 ובקשה נוספת מטעמה מיום 18/3/07. 

הסיכומים הוגשו לאחר דיון שהתקיים במעמד באי כוח הצדדים, המבקשת עצמה ונציג
המשיבה 1, במסגרת המרצת פתיחה שהגישה המבקשת נגד המשיבות בבקשה להצהיר כי היא אינה חבה למשיבה 1 כל סכום בגין חיובי ארנונה ו/או כל חיוב אחר, כי המיטלטלין המצויים בדירת מגוריה ברחוב הגלעד 11/12 ברמת-גן (להלן: " הדירה") הינם בבעלותה הבלעדית, וכי הגבייה על-סך 1,430 ש"ח שבוצעה על-ידי המשיבה 1 ביום 11/1/05 נעשתה שלא כדין.

המבקשת הגישה תצהיר בתמיכה להמרצת הפתיחה, והצהירה כי הינה בעלת מניות במשיבה 2ומתגוררת בדירה. עוד הוצהר כי המשיבה 1 פתחה בהליכי גבייה כנגד המבקשת בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס ברחוב ביאליק 35 ברמת-גן (להלן: " המושכר"), במסגרתם הגיעו נציגי המשיבה 1 לבצע עיקול בדירה ביום 11/1/05. לטענת המבקשת, משהגיעו המעקלים לדירה שבה היא מתגוררת, נאלצה לשלם להם תחת מחאה סך של 1,430 ש"ח בכדי שלא יעקלו את מיטלטליה. בהמשך טענה המבקשת כי פנתה למשיבה 1 בכתב מספר פעמים, והבהירה באופן חד משמעי כי אינה חייבת לה דבר, וכי כל חוב ארנונה בגין המושכר, אם קיים, הינו חובה של המשיבה 2.
כמו-כן הוצהר כי נאמר למבקשת על-ידי המשיבה 1, כי חיובה בארנונה בגין המושכר מבוסס על הסכם שכירות החתום לכאורה על-ידי המבקשת ועל הודעות תשלום ששילמה לכאורה, אותם מסרבת המשיבה 1 להציג בפני המבקשת.

המשיבה 1 הגישה תגובה להמרצת הפתיחה, בצירוף תצהיר של סגן מנהל הארנונה במשיבה 1, מר דודי מזרחי, בה טענה כי עתירת המבקשת אינה נמצאת בסמכותו של בית משפט זה, כי אם בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים, בהתאם לסעיפים 2 ו- 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000. עוד נטען כי למרות דחיית טענות המבקשת במכתביה המוזכרים בתצהיר, לא הוגשו השגות או עררים על חיובה של המבקשת בארנונה במועדים הקבועים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: " חוק הערר"). כמו-כן טענה המשיבה 1 כי יש לדחות את עתירתה של המבקשת גם לגופו של עניין, שכן המבקשת נרשמה כמחזיקה במושכר מיום 1/7/96, בהתאם לחוזה השכירות שהוצג למשיבה 1, והחוב שיוחס למבקשת הינו עד למועד בו עזבה את המושכר ביום 31/3/98. בהמשך נטען כי גרסתה של המבקשת לפיה איננה מחזיקה במושכר היא תמוהה, הואיל והמבקשת קיבלה על שמה במשך השנים הודעות חיוב בגין המושכר ושילמה אותן. המשיבה 1 טענה בנוסף כי היא רשאית לראות במבקשת מחזיקה במושכר על-פי הודעתה, ועל סמך הסכם השכירות שהוצג לה בזמנו, ואין היא מחויבת לשמור העתק מן המסמכים הללו לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. לבסוף נטען כי בדו"ח העיקול מיום 11/1/05 אין כל עדות לכך שהמבקשת שילמה את הסך של 1,340 ש"ח תחת מחאה, וכן הובעה תמיהה על כך שהמבקשת בחרה להגיש את התובענה דנן רק שנתיים לאחר ביצוע העיקול.

במהלך הדיון ציין ב"כ המבקשת, בין היתר, כי מרשתו שימשה כמנהלת המשיבה 2 עד לחודש מרץ 1998, וכי הוא אינו יודע מה עלה בגורל החברה מאז. בהמשך ביקש ב"כ המבקשת לתקן את כתובת המושכר כפי שהיא רשומה בהמרצת הפתיחה לרחוב ז'בוטינסקי 77 ברמת-גן (במקום ביאליק 35 ברמת-גן), וב"כ המשיבה 1 הביעה הסכמתה לכך.

לאחר מכן נחקרה המבקשת על תצהירה, ואישרה כי חתמה על דוחות רישום העיקול אשר הוצגו בפניה וסומנו מש/1 ומש/2. בנוסף העידה המבקשת לגבי דרישה לתשלום ארנונה בגין המושכר, אשר הוצגה בפניה וסומנה מש/3, כי ייתכן שמסמך זה היה בתיבת הדואר של הדירה והיא לא ראתה אותו, וציינה שהיא נמצאת בחו"ל לפחות 4 פעמים בשנה.

בסופו של הדיון נחקר מר מזרחי על תצהירו, והעיד בין היתר כי בהסכם השכירות שהוצג לטענתו בפני המשיבה 1 נרשם השם ומספר תעודת הזהות של המבקשת, אך הודה כי המסמך איננו מצוי כיום ברשותה של המשיבה 1. כמו-כן העיד כי אין באפשרותו להמציא אסמכתאות המעידות על תשלום ארנונה בגין המושכר על-ידי המבקשת בתקופה שקדמה לחוב נשוא התובענה. כאשר נשאל מר מזרחי מדוע פתחה המשיבה 1 בהליכים לגביית החוב רק 5 שנים לאחר היווצרותו, השיב כי לא ניתן היה לאתר את המבקשת. בהמשך העיד מר מזרחי כי שוחח עם מנהל חברת מילגם, החברה האחראית על העיקולים, אשר אמר לו במפורש שהעיקול בדירת מגוריה של המבקשת ביום 11/1/05 לא בוצע תחת מחאה.     

לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון

בפני המרצת פתיחה שהוגשה על-ידי המבקשת בגין חיובה בארנונה. בית משפט זה התייחס בעבר, בין היתר בהחלטתו בבש"א (שלום-ת"א) 164965/06 עיריית תל-אביב נ' הלבנון, מיום 19/10/06, להלכה הנוהגת על-פיה ככלל, ראוי ורצוי שסכסוכים בעניין חיובי ארנונה ייושבו באמצעות הליכי ההשגה המנהלית הקבועים בחוק הערר, ולא ידונו בערכאות השיפוטיות הרגילות (ראה בבג"צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים נ' עירית קרית אתא, פ"ד מו(1), 793; בע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית פתח תקווה, פ"ד מו(4), 778; ע"א 2425/99 עיריית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481; בר"ע 2676/03 (ת"א) עיריית אור יהודה נ' הגרעין בע"מ, דינים מחוזי, כרך לה(2) 419 ; ה"פ 11/93 עיריית אשדוד נ' מפעלי רכב אשדוד בע"מ, דינים מחוזי, כרך א', 895 ואח').

יחד עם זאת, דרכו של האזרח לבתי המשפט הרגילים איננה חסומה בכל מקרה, כפי שנקבע בע"א 4452/00 ט. ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2), 773, בעמודים
780-781:

"מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע, רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה שהיה ניתן להעלותה בהשגה. פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול דעתו של בית המשפט. כאשר מועלת בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול האם להתיר את העלאתה".

כמו-כן קיימת התייחסות בעניין ט.ט. טכנולוגיה לעיל ובפסקי דין נוספים לאמות המידה המנחות להתערבותו של בית המשפט בנושאים המצויים בסמכותם של הגופים המקצועיים-המנהליים על פי חוק הערר, כאשר נקבע בין היתר כי בית משפט אזרחי יטה שלא להתיר לצד להעלות בפניו טענות בנושאים עובדתיים וטכניים, בעוד שבנושאים עקרוניים או בנושאים בעלי חשיבות כללית וציבורית ייעתר בית המשפט ביתר קלות לדון בטענותיו של האזרח.

במקרה שלפנינו, מחד, מדובר לכאורה בשאלה עובדתית הנוגעת לזהות המחזיק במושכר בתקופה הרלוונטית, ולכן על-פניו מן הראוי היה שהמבקשת תפעל על-פי המסלול המתווה בחוק הערר, ושהעניין ידון בפני הגופים המנהליים המוסמכים.

מאידך, המשיבה 1 לא הכחישה שהחלה לפעול לגביית החוב נשוא התובענה לראשונה למעלה מ- 5 שנים לאחר מועד היווצרותו, כאשר המבקשת אותרה בפועל רק בחלוף כשנה נוספת, ואף במועד ביצוע הליכי הגבייה בפועל, לא הוצגו בפני המבקשת דרישות תשלום ממועד התגבשות השומה או מסמכים אחרים המעידים על חובה של המבקשת מכוח החזקתה בנכס.

המשיבה 1 חזרה וטענה כי נקיטת פעולות הגבייה נגד המבקשת בוצעו " מכוח היותה החייבת בחובות הנכס ורישומה כמחזיק על-פי הדיווח שנעשה לעירייה בשעתו ושמכוחו שילמה בעבר את דרישות התשלום שהוצאו על שמה" (סעיף יג' לסיכומי המשיבה 1). דא עקא, המשיבה 1 לא צירפה לתגובתה ואף לא הגישה לבית המשפט במהלך הדיון כל מסמך שיש בו כדי להצביע, ולו לכאורה, על רישום רציף של המבקשת כמחזיקה במושכר משנת 1996, על הדיווח הנטען לעירייה או על פירעון דרישות תשלום קודמות על-ידי המבקשת.