פסק-דין בתיק הפ 200912/06

1.      זוהי תביעה לפסק-דין  הצהרתי, לפיה ג'יפ תוצרת ב.מ.וו. דגם 5-X מספר רישום 16-860-54 (להלן- "הרכב") הרשום על שמו של מר רוני שטן הוא בבעלות המבקשת וזאת החל ממועד רכישתו.

לטענת המבקשת, נרכש הרכב על ידה, והיה מצוי בשימוש בלעדי של מר שטן. עפ"י הנוהל המקובל של מס-הכנסה, נרשמה הבעלות ברכב על שם מר שטן, וכדי למנוע מכר הרכב בעתיד במחיר מופחת, כרכב על שם חברה. במקביל, הרכב נשאר רשום כרכוש החברה המבקשת בספריה לכל דבר ועניין. נטען גם כי עקב התמהמהות המשיבה בהסרת העיקול שהוטל על הרכב בגין חוב של מר שטן, נאלצה המבקשת למכור את הרכב במחיר מופחת של 15,000 ש"ח, הואיל, ולפי שעה ועקב העיקול, לא ניתן להעביר הבעלות ברכב לשם הרוכש.

לבקשה צורף תצהירו של מר שטן, ושל רו"ח ישראל חיים, אליהם צורפו רישיון הרכב, ואישור רוה"ח, כי הרכב, למרות שהינו רשום על שם מר שטן במשרד הרישוי, הינו רכוש החברה, ולפי טופס יא' שצורף לשנת 2004, כן צורפה התכתבות בעניין הבקשה להסרת העיקול, ולפיה, מכתב מיום 2.8.06 נרשם מטעם מר שטן, כי הוא הבעלים של הרכב, והוא מבקש הסרת העיקול מטעמים לגוף החבות והסדרתה. במכתב נוסף מיום 10.9.06 נטען מפי אותו בא כוח, ולראשונה, שהרכב אינו בבעלות מר שטן, אלא בבעלות המבקשת.

2.      המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי מר שטן ומשרד הרישוי הינם בעלי דין רלוונטיים שלא צורפו, כי העיקול בוצע כדין, ולפי הרשום במשרד הרישוי, ובגין חוב של מר שטן למשיבה.

המשיבה טוענת כי אין לאפשר למר שטן והמבקשת ליהנות משני העולמות, גם לרשום הרכב על שם מר שטן, כדי למנוע ירידות ערך עתידיות, מחד, ומאידך, לטעון כנגד נושי מר שטן שרשמו עיקול על בעלותו, שאינם זכאים לרישום עיקול זה.

נטען עוד, כי העיקול, ואף תפיסת הרכב נעשתה ב-12/05, ואילו מר שטן טען לראשונה, כי הרכב לא בבעלותו רק לאחר עשרה חודשים - משמע, שיהוי מופרז המחליש הבקשה. כן נטען כי המבקשת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח, כי הרישום במשרד הרישוי אינו נכון, ואין די בטופס הפחת לשנת 2004 בלבד, שצורף לבקשה. נטען, כי לא הוכח שהרכב הוזמן ושולם על ידי המבקשת, וכי נערך הסכם בין מר שטן למבקשת, לעניין דרך רישום הבעלות על שם מר שטן, מבלי שמהווה בעלים. כן נטען, כי קודם לטענת המבקשת בעניין, מר שטן פנה למשיבה, ואישר בעלותו ברכב, תוך בקשה להסרת העיקול, מטעמים ענייניים, ולגופה של המחלוקת בינו למשיבה.

3.      בתחילת הדיון, בו נחקרו המצהירים מטעם המבקשת, התרתי צירוף מאזן כספי של המבקשת ל-2002, תוך ציון, שיילקח בחשבון מועד הגשת מסמך זה, ורק ביום הדיון. בשלב החקירה החוזרת נדחתה בקשת ב"כ המבקשת לצרף נוסח הסכם לא חתום, בין המבקשת למר שטן בנוגע לרכב ורישומו. לפי המאזן שצורף, הרכב רשום מ-1.02 כרכוש המבקשת, ובביאור 7.ב', לעניין רכוש קבוע, הכולל כלי רכב נרשם כי הרכב שעלותו בספרים כ-482,000 ש"ח רשום במשרד הרישוי על שם בעל מניות.

4.      בדיון נחקרו המצהירים, מר שטן ורו"ח ישראל חיים על תצהיריהם. המשיבה לא הביאה עדים מטעמה, והצדדים סיכמו.

אני מחליט לדחות העתירה כפי שהוגשה בפני, ובהקשר להגשתה, לעניין ביטול העיקול שנרשם על הרכב, ובגין חובות מר שטן.

אמנם מן הדיון עולה, כי הרכב אכן רשום בספרי המבקשת. יחד עם זאת, לנוכח רישומו של מר שטן כבעלים הרשום של הרכב, במשרד הרישוי לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה לעניין הבעלות, ואילו טעמי:

5.      עסקינן בסעד מן היושר, ועל המבקשת לבוא בידיים נקיות, וללא שיהוי. מן החומר שבפני עולה תמונה של טיעון סותר מטעם המבקשת, ומר שטן, לעניין הבעלות ברכב. ראה מכתבי בא כוחם מיום 2.8.06 ו-10.9.06. שם יש טענה לגוף המחלוקת בין מר שטן למשיבה, והבטוחות שבידי המשיבה. אין טענה שהרכב אינו בבעלותו, אלא להיפך, רק מאוחר יותר משלא הושג הסדר בעניין, עולה הטענה כי המבקשת הינה הבעלים. אכן, טיעון ומכתב, אין בו ליצור או לאיין בעלות, ואולם סביר שמי שבעלים וננקט הליך נגד רכושו, בפנייה ראשונה בעניין יעלה עניין מהותי זה, ולא ייזכר בו רק בהמשך.

הטענה עצמה אכן עלתה בשיהוי, וחודשים לאחר נקיטת הליך נגד הרכב.

מתברר גם, כי חרף העובדה שהעיקול לא הוסר, הרכב נמכר לאחר, ולפני הגשת הבקשה, מה שבוודאות עלול לפגוע או לעכב מימושו על ידי המעקל למקרה ולא תתקבל עמדת המבקשת.

יצויין עוד בהקשר זה, כי לא צורף כל מסמך לעניין מכירת הרכב, כמו הסכם בין מי למי, האם המבקשת חתומה עליו, מהי התמורה ולאן הועברה. אותם דברים אמורים גם על מסמכי הרכישה, והסכם חתום בין המבקשת למר שטן באשר לרישום הבעלות שנדרש על ידי שלטונות המס.

לא צורפה חשבונית רכישה, ו/או דפי בנק ללמד ולהוכיח כי המבקשת הוציאה כספים בפועל, לרכישת הרכב, צורפו מסמכים, חלקיים, שרשום בספריה, אך הרישום בספרי המבקשת אינו הסעד כאן, אלא הבעלות הקניינית.

כן לא צורפו מסמכים הקשורים להוצאות החזקה קבועות ושוטפות הקשורות ברכב, כמו בטוח , טיפולי מוסך, על ידי מי מומנו.

כל מסמכים אלו אמורים להיות בידי המבקשת, ואין מקום להסתפק בנסיבות כאן, רק במסמכים החלקיים שצורפו לבקשה ובדיון, ואין בהם עמידה בנטל הרובץ על מי שטוען לבעלות קניינית שונה מזו הרשומה במשרד הרישוי.

אכן עניין הרישום במשרד הרישוי הנו דקלרטיבי, ולא קונסטיטוטיבי, ואולם על הטוען לבעלות שונה מזו שרשומה במשרד הרישוי הנטל להוכיח טענתו.

6.      בנוסף, והגם שאין מדובר ברישום קונסטיטוטיבי במשרד הרישוי, חשיבותו רבה ביותר וראה לעניין זה דברי השופטת שטרסברג כהן בעניין רע"א 5379/95, סהר חב' לבטוח בע"מ, נ' בנק דיסקונט, פ"ד נא(4) 464, בעמ' 473: "גם אם אין הרישום קונסטיטוטיבי אין חולק על חשיבותו. הרישום יוצר מאגר מידע בידי רשות ועליו מסתמכים רוכשי רכב כדי לוודא בעלותו של מוכר ברכב הנמכר בטרם ירכשוהו. עיקולים ושיעבודים נרשמים על הרכב במשרד הרישוי ומתאפשר מעקב אחר חובות של בעלי כלי רכב והחלפת הבעלות בהם".