פסק-דין בתיק הפ 200776/04

            כללי וטענות הצדדים

1.         זו בקשה ליתן פס"ד הצהרתי לפיו זכות המבקש במיטלטלין המצויים בבית החייב -המשיב 2, קודמת לזכותה של המשיבה 1 במיטלטלין.

            המשיבה 1 נושה בחייב בגין פס"ד, בסך של כ 1,500,000 ש"ח, החייב מתגורר עם אישתו ברח' פרי מגדים 35 מבשרת ציון, באותה כתובת מתגורר המבקש - בנו עם אשתו.

            לפי טענת המבקש נפגע קשה ביותר בתאונת דרכים וקיבל לפי פסק דין מיום 19/3/01 פיצוי בסך 1,150,000 ש"ח. בסמוך לאחר קבלת הפיצוי הועבר למעלה ממחציתו, ועפ"י בקשת החייב, לצורך הבטחת ערבויות בקשר לפעילות חברה שבבעלות החייב, בפועל ביום 2/6/04 חולטו אותן ערבויות בסך 560,000 ש"ח. להבטחת הכספים שמסר כאמור, טוען המבקש שנכרת הסכם הלוואה בינו לחייב ולחברה, וכן בערבות חברה נוספת, ובמסגרתו שועבדו לו בין השאר כל המיטלטלין שבכתובת החייב, ונרשם עליהם משכון לזכותו.

2.         המשיבה טוענת כי הערבויות והכספים ככל שנמסרו, נמסרו לחברה שבבעלות החייב ולא לחייב עצמו, שתכלית הסכם ההלוואה והמשכון להבריח את נכסי החייב מן הנושים, שמדובר בהסכם למראית עין, שמועד רשום המשכון, שנעשה לאחר פסה"ד שניתן לטובת המשיבה, מלמד על תכלית ההסכם שהיא הברחת רכוש החייב, תוך קנוניה בינו לבין בנו המבקש, וכי זה דפוס פעולה קבוע - הברחת רכוש, אצל החייב, שכך נהג גם בקשר לדירה אחרת שהייתה לו והועברה לבן אחר.

            דיון

3.         בדיון שהתקיים בפני נחקר המבקש בחקירה נגדית, המצהיר בתשובה מטעם המשיבה לא נחקר והצדדים סיכמו טענותיהם.

            בטרם ניתן פסק דין ביקש המבקש לצרף מסמכים נוספים להוכחת טענותיו ועיקרם מסמכים לעניין מצבו הרפואי הקשה, וכן מסמכים המלמדים על קיום נושים נוספים לחייב, באופן פרטי, ולא רק לחברה שבבעלותו, וזאת בניגוד לטענת המשיבה שהיא נושה "פרטי" יחידה. נטען שאותם נושים אחרים הסתפקו במסמכים שהוצגו ונמנעו מהמשך הליכים ביחס למיטלטלין, המשיבה מתנגדת לצירוף המסמכים בטענה שהדיון הסתיים והצדדים סיכמו. לסברתה מדובר במסמכים שאינם רלבנטיים, אינם בבחינת ראיות מפריכות ואין בהם לתקן כל פגם בהליך.

            איני רואה מניעה לצירוף המסמכים שהתבקש, ולצורך פירוט מצבו הרפואי הקשה כנטען של המבקש, וכן לעובדה שלחייב תיקים נוספים לזה של המשיבה, בהם חייב באופן אישי ולא כחברה. עניין המצב הרפואי עלה בתצהיר ובדיון, וכן גם התיקים הנוספים והצדדים התייחסו לכך, הן בדיון והן בתגובה לעניין צירוף המסמכים המבוקשים, אין המסמכים יוצרים חזית חדשה או מעלים טענה חדשה ומפתיעה כלפי המשיבה, ובאופן המחליש את מצבה המשפטי.

            אני סבור כי הרלבנטיות של מסמכים אלו מוגבלת, ואף אין בהם לשנות את התוצאה בקשר לליבת המחלוקת, שהנה טענה לקדימות המבקש במיטלטלין מכוח משכון שנרשם לזכותו עפ"י הסכם ההלוואה וקודם להליך העיקול שננקט לגבי אותו רכוש, ובגין חובות אביו.

4.         מן הדיון שבפני ברור שהאב - החייב, היה המוציא והמביא בעניין והפועל מאחורי הקלעים, ולפניהם, בקשר לשימוש בחלק כספי הפיצויים של המבקש, ובקשר לחתימת הסכם ההלוואה והמשכון, וכדברי המבקש בחקירתו : "אבא שלי הביא הכל ואני חתמתי, הוא טיפל בכל העניין. הוא לא הסביר לי במה מדובר, סמכתי עליו".

            סביר ביותר להניח, ובמיוחד לאור מועד ההסכם ורשום המשכון, כי פסה"ד שניתן כנגד החייב בסמוך לפני כן, היה אחד הגורמים לעשייתו. במערכת ההסכמים והמשכון שיצר על המיטלטלין בבית בו גר, ובהם עושה שימוש, ביקש החייב להבטיח שעבוד חוסם ביחס לנושים מחד, ומאידך נושה "נוח" שהוא בנו ולמעשה עושה דברו, עקב מצבו הרפואי, ושחותם על מה שמביא לו.

            יחד עם זאת די מובן ולגיטימי רצונו של האב, להבטיח כספי פיצויים שהוא וחברה שבבעלותו לוו מן הבן בבטוחה כלשהי, והשאלה היא האם יש לראות בהסכם ובמשכון מכוחו, הסכם למראית עין, לדעתי ובהליך שבפני התשובה לכך שלילית, שכן מטרת ההסכם היא להביא לעדיפות מסוימת של הבן בעל המשכון במקרה של נסיון לממש את אותו רכוש, זו תכליתו האמיתית והמוצהרת של ההסכם, יתכן שבהליך פש"ר או פירוק חברה יראו בכך העדפת נושים אסורה ובטלה, אך אין זה ההליך כאן, ואין מנוס מלקבוע בהליך שבפני שאין מראית עין בהסכם ותכליתו לשפר מצב הבן כנושה, כשבדרך אגב, האב - החייב יכול להמשיך ולעשות שימוש במיטלטלין.

            רצון להעדיף נושים, גם אם הנם קרובי משפחה, אינו עילה לקבוע שהסכם אינו אמיתי ו/או למראית עין, כמו כן אין מדובר בהסכם בלתי חוקי, או בטל מסיבה אחרת. לא השתכנעתי במשכון למראית עין, דהיינו שהמבקש, לא נתן תמורה בפועל כמצוין בהסכם ההלוואה, וחרף זאת הדבר נרשם בהסכם - שאז יתכן והיה מקום לקבוע שמדובר במראית עין.

            לעניין זה ראה ע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יהודית אולצ'יק, פ"ד נ(2) 41 :

"הטוען לבטלות חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה. ראיה כזו היא, לרוב, נסיבתית, שכן מטבע הדברים, בעלי חוזה למראית עין מעלימים את כוונתם ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם (43 א)."

            וכן :

"וכדי להתקרב לענייננו, נניח שאדם מבקש להתגרש מאשתו ולשם השגת הגירושין הוא מתחייב להעביר לה זכויות בנכסיו, והוא ממהר לעשות כן בטרם ישיגו אותו נושיו. גם כאן הבהילות היא להקדים את הנושים כדי להבריח נכסיו. אבל ההעברה עצמה אינה בהכרח למראית עין בלבד. אם ההעברה היא אמיתית, ואם אין הנושים יכולים לבטלה לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] או לפי כל דין אחר, לא תעמוד להם טענת הסכם למראית עין."

            סוף דבר