פסק-דין בתיק הפ 200696/05

1.         המבקשים (המבקש 1 נפטר בין הגשת התביעה לתחילת ההוכחות) בעלים של בית צמוד קרקע עם חצר בגבעת שמואל, מאז שנת 1992 (המבקשת, עמ' 1).

המשיבים בעלים של בית וחצר הצמודים לביתם של המבקשים, מסוף שנת 2003 (המשיב, ס' 4 לתצהיר), לאחר שרכשו אותו מיורשי הבעלים הקודמים, גב' בורגר (תצהיר קרול).

            המשיבים ביקשו לערוך שינויים ותוספות מסוימים בביתם. במהלך הכנת התוכניות, גילה מודד מטעמם כי הגדר המפרידה בין ביתם ובין בית המבקשים בנויה בסטיה של בין    1.20 מ' ל-1.40 מ' בתוך שטחם, וזאת לאורך כ-15 מ'.

            המבקשת לא הכחישה עובדה זו, ואף הוסיפה (ס' 7 לתצהיר), כי הגדר נבנתה באותו תוואי, שבו היתה גדר רשת ישנה, וזאת לבקשת הבעלים הקודמים של בית המשיבים.

            המשיבים פנו אל המבקשים וביקשו להרוס את הגדר הקיימת ולבנות אותה בקו הגבול הנכון.

            בעדותו הוסיף המשיב (עמ' 8), כי היה הכרח לעשות כן, כדי שהועדה המקומית תאשר לו להתקין חניה בביתו בשטח הנדרש לכך.

            מגעים שונים שהיו בין הצדדים במשך מספר חודשים להסדרת הבעיה לא צלחו.

            בסופו של דבר הרסו המשיבים לבדם את הגדר ולאחר מספר חודשים בנו אותה בקו הגבול הנכון.

2.         המחלוקת מתמקדת כיום בדרישת המבקשת להשלמת העבודה בגדר: טיח, צבע וכו', הוספת גדר קלה (פלסטיק) בגובה 90 ס"מ מעל הגדר הקיימת, התקנת המתקנים שהיו על הגדר הקודמת: נקודת מים לגלגלון השקיה, התקנת הגלגלון ו-3 נקודות תאורה.

            כן נדרשים המשיבים לתקן דברים שהוסרו או שנפגעו כתוצאה מהעבודות: התקנת פח אשפה מקובע לגדר החיצונית של המגרש, התקנת עמוד שיאפשר סגירת השער הנגרר, השלמת שביל הגרנוליט עד לגדר, בניית 7 מדרגות גרנוליט בין שני מפלסי החצר, מיקום מיכל הנפט. הכל, כמפורט בסעיף 33 להמרצת הפתיחה.

            המשיבים טוענים, כי אין עליהם כל חובה לבצע את הנדרש מהם.

3.         הנושא של בניה במקרקעי הזולת מוסדר בפרק ד' ל חוק המקרקעין התשכ"ט-1969 (להלן - החוק). מתוך סעיף 21(א) אנו למדים, כי תתכן בניה כזו בהסכמת בעל המקרקעין. בהעדר הסכמה זו, נתונה בידי בעל המקרקעין הברירה לקיים את הבניה בידיו, ואז לשלם למקים את השקעתו או את שווי הבניה (סעיף 21(ב)), או לדרוש מהמקים לסלק את הבניה. אם המקים מסרב לכך, רשאי בעל המקרקעין גם לסלק את הבניה בעצמו ולתבוע מהמקים את הוצאותיו (סעיף 21(ג)).

            אלא, שבמקרה דנן הגדר לא נבנתה, שעה שהמשיבים היו לבעלי המקרקעין, והיא היתה קיימת כ-11 שנים קודם שהמשיבים רכשו את ביתם (המבקשת העידה - עמ' 11 - כי רכשו את ביתם בשנת 92, קרול העיד - עמ' 13 - כי הגדר נבנתה יחד עם הבית, היתר הבניה צורף לתצהירה של האדריכלית היימן והוא מיום 23.2.92).

            משכך, יש להידרש קודם כל לשאלה, כיצד הגיבו מי שהיו בעלי המקרקעין בשעה שהגדר הוקמה, כלומר: גב' בורגר, והאם, וכיצד השתמשו בזכות הברירה הנתונה להם?

4.         לדברי המבקשת (עמ' 21), הגדר היתה קיימת בחלקה באותו המקום, שעה שרכשו את הבית, והם הוסיפו עליה, הגביהו ושיפצו אותה.

            עדותה תואמת בעיקרה את עדותה של האדריכלית כוכבה היימן, שתכננה את ביתם של המבקשים, ועל פיה (סעיף 4 לתצהיר, עמ' 20 לפרוטוקול), הגדר הנוכחית הוקמה במקום גדר קודמת שחלקה היה עשוי בלוקים וחלקה רשת.

            כנגד עדותן, עומדת עדותו של יואל קרול, שאשתו ואחותה ירשו את גב' בורגר, שנפטרה בשנת 2002 (סעיפים 5-6 לתצהיר, עמ' 12-13 לפרוטוקול). על פיה, בין הבתים לא היתה קיימת כל גדר שהיא, והמבקשים הם שבנו את הגדר במקום שנבנתה. לדבריו, הם לא ביקשו ולא קיבלו את הסכמתה של גב' בורגר לבניה זו. אולם, גם על פי דבריו, היא לא הביעה בפני המבקשים כל התנגדות לבניה, אדרבא, ביקשה ממשפחתה שלא לעשות כל דבר בנדון, על מנת שלא ליצור עם המבקשים סכסוך כלשהו.

            מובן, כי כל עדותו של קרול בענין זה היא עדות שמיעה, אך גם אם נקבל את גירסתו, לפיה המבקשים לא ביקשו את הסכמתה של גב' בורגר לבניית הגדר, הרי שבורגר לא הביעה במפורש כל התנגדות לבניה זו ולא פעלה בענין זה מאומה כעשר שנים, עד לפטירתה בשנת 2002.

5.         כמו כן, לא הובאה כל ראיה לכך, והדבר אף לא נטען, שהמבקשים ידעו על הסטיה הנדונה, לפיה הגדר בנויה כולה בשטחם של השכנים. משכך, חזקה כי פעלו בענין זה בתום לב ושתיקתה של גב' בורגר יכולה רק לאושש ולחזק מסקנה זו.