פסק-דין בתיק הפ 200529/06

פסק דין זה ניתן בהמשך לדיון אשר התקיים במעמד המבקשת ובא כוחה, בא כוח המשיב 6, בא כוח המשיב 4, נציגת המשיב 6 והמשיב 7 עצמו, וכן בהמשך לתשובת המשיב 8 אשר הוגשה לתיק בית המשפט לאחר שהתקיים הדיון במעמד הצדדים הנ"ל.

המבקשת הגישה בקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו מחצית מהזכויות ברכב מסוג מאזדה שמספרו 7369729 (להלן "הרכב") הינן בבעלותה הבלעדית ואינן ניתנות לעיקול כנגד כל חוב שאינה חבה בו, וכי הינה ברת זכות קדימה לרכוש את המחצית השנייה של הזכויות ברכב בסכום כפי שייקבע על-ידי בית המשפט. בתובענה נטען כי הוטלו עיקולים שונים על גבי הרכב, וכן נרשם שעבוד לטובת המשיב 6 בסך של 25,000 ש"ח. כמו כן נטען כי שוויו של הרכב במכירה בשוק החופשי מוערך בסך של 65,000 ש"ח, שכן מדובר ברכב אשר נרכש בליסינג, ועל כן יש למכור אותו בכ- 20% מתחת למחיר המחירון. בית המשפט התבקש להורות על העברת מלוא הזכויות ברכב למבקשת תמורת סך של 32,500 ש"ח, כאשר אותו סכום יופקד בקופת בית המשפט ויחולק בין המשיבים 1-6 באופן יחסי לחובות או כפי שיורה בית המשפט.

המבקשת הפקידה בקופת בית המשפט סך של 25,000 ש"ח לצורך עיכוב הליכי הוצאה לפועל, וזאת בהמשך להחלטות מיום 14/6/06 ו- 4/7/06.

ב"כ המשיב 6 טען במהלך הדיון כי השעבוד אשר נרשם על גבי הרכב חל על מלוא שווי הרכב, שכן חובו של המשיב 7 למשיב 6 הינו 116,997.06 ש"ח - סכום אשר גבוה בהרבה משוויו של הרכב.

ב"כ המשיב 4 טען כי לקוחו הוציא 1,748 ש"ח בגין הוצאות לתפיסת הרכב, אשר הוחזר לבקשת המבקשת בעקבות הפקדת סכום הערבות, ועל כן הוא מבקש לקבל את הסכום הנ"ל מתוך הכספים אשר מצויים בקופת בית המשפט. ב"כ המשיב 6 התנגד לכך.

ב"כ המשיב 4 ביקש לדחות את התובענה, ואף הוסיף כי הרכב נתפס אצל השותפה של המשיב 7 ולא בבית המבקשת. המבקשת אישרה במהלך הדיון כי הרכב אכן נתפס אצל אחותה.

לטענת ב"כ המשיב 4, בכל מקרה ועל אף השעבוד שנרשם, אין מקום להורות על ביטול העיקול שהוטל. בנוסף לכך נטען על ידו כי איזון משאבים הוא איזון נדחה לאחר פקיעת הנישואין, ועל כן אין מקום לשקול חזקת השיתוף בנכסי בני הזוג.

ב"כ המבקשת הפנה להודעת המשכון אצל רשם המשכונות, וטען כי המשכון תופס אך ורק לגבי חברת "פייפר מון אופנה בע"מ" ולא לגבי חייבים אחרים. ב"כ המשיב 6 השיב כי המשיב 7 חתום על גבי הסכם המשכון, וכי המסמך המכונן ויוצר השעבוד הוא הקובע, כאשר הרישום ברשם המשכונות מפנה להסכם המשכון.

הצדדים העלו טענות נוספות לקראת תום הדיון בנוגע לאפשרות להחיל את השעבוד על כלל חובות המשיב 7 למשיב 6, כאשר נטען על ידי ב"כ המשיב 6 בנוסף כי על פי כתב הסכם קיזוז, זכותו  לקזז כספים לנוכח חובות המשיב 7 בחשבונות אחרים.

ב"כ המבקשת הודיע כי בידי המבקשת מסמכים אשר מעידים על כך שבוצעה העברה בנקאית לרכישת הרכב מהחשבון שלה.

בתום הדיון נקבע כי לאחר עיון נוסף בכתבי הטענות אשר הוגשו על ידי הצדדים, יינתן פסק דין בהתאם.

בכתב התשובה מטעם המשיב 6 נטען כי בניגוד לטענת המבקשת, השעבוד הינו בגובה מלוא סכום שווי הרכב ולא סך של 25,000 ש"ח בלבד. בנוסף לכך צורף העתק של הסכם המשכון והשעבוד, ועל פי תנאי ההסכם עולה כי המשכון נועד להבטיח את כל הסכומים המגיעים ושיגיעו לבנק מאת הממשכן, וב"כ המשיב 6 חזר על הטענה לפיה המשיב 7 חייב לו סך של 116,997.06 ש"ח.

בנוסף לאמור לעיל סקר ב"כ המשיב 6 פסיקה אודות החובה אשר מוטלת על המבקשת לשאת גם בחובות בעלה ולא רק בזכויות המשותפות.

ב"כ המשיב 6 הפנה לע"א 3563/92 עזבון המנוח מאיר גיטלר ז"ל נ' דבורה גיטלר, פ"ד מח(5), בעמודים 498-499, שם נקבע:

"פעולה שנעשה בן זוג בנכס הרשום על שמו עם צד שלישי, בתום לב, מחייבת את בן הזוג השני. שכן, ההנחה - המעוגנת בתנאים שביסוד חזקת השיתוף: יחסים הרמוניים בין בני הזוג וחלוקת תפקידים ביניהם במאמץ המשותף - היא כי בן הזוג שהנכס רשום על שמו פעל גם בשם בן-הזוג השני".

ב"כ המשיב 6 הפנה בנוסף בכתב התשובה לדברי השופט גולדברג בע"א 29/86 אי.תי.ס. נהיגה עצמית בע"מ נ' משה קרול, פ"ד מד(1), 864 בעמוד 877, אשר ציטט דברי כב' השופט ברנזון:

"אין זה מעניינו של צד שלישי מהו מצבו המשפחתי של איש שיחו ושיגו, ואם הוא נשוי - מה אורח חיי הנישואין שלו, ואם ניתנה הסכמת בן הזוג לפעולה. אם אין סיבה לחשוב אחרת, מותר להניח כי הפעולה נעשתה גם על דעתו, אף שלא נתן הסכמתו המפורשת לכך".

בהתייחס להעדר יכולת להפריד בין הרווחים לבין החובות של בן הזוג, הפנה ב"כ המשיב 6 בסיכומיו לדבריו של כב' השופט גולדברג בע"א 1967/90 ישראל גיברשטיין נ' הלן גיברשטיין ואח', פ"ד מו(5), 661 בעמוד 665:

"ניתן לטעון כי כל אימת שנהנה אחד מבני הזוג ממעשה ידיו של בן זוגו, מדוע יהא שותף לרווחים בלבד, ואילו בהפסדים ובהוצאות ישא בן הזוג האחר לבדו? אם מתחלק בן הזוג האחד עם בן הזוג השני במה שזה הרוויח מעסקיו, כיון שתרם "למאמץ המשותף" במישור המשפחתי, מדוע לא יתחלק עמו גם בהתחייבויות בהן התחייב השני למען אותו "מאמץ משותף"?".